מוקדש לו שחדר אל ליבי כסכין והשאיר פצע שלא ייסגר לעולם...===>אהבה ראשונה שלא אתגבר עלי לעולם!!!
~~~
פרק 1:^*%*&%^
פתחתי את הארגז האחרון ,עברנו רישמית לבית החדש לאחר 3 ימים...
אני עדיין לומדת באותו בית הספר אבל עכשיו צריך ללכת לבית ספר בהסעה...כי הבית ספר דיי רחוק...
מעולם לא שמתי לב ממש מה מתרחש בכיתה המקבילה ועל תלמידים ותלמידות חדשים אולי בשל כך לא הייתי בין ה"מקובלים" והחשיבו אותי במילה הפשוטה "חנונית"...
ב-3 ימים אמי הסיעה אותי לבית הספר וחזרה עד שאני אתרגל.
אבל אז הגיע היום הנחרץ שבו הייתי צריכה להתחיל לסוע בהסעה(לא אשכח אותו לעולם),
בסוף היום ניגשתי לחברתי לכיתה עומר שהייתי ילדה נחמדה למדיי בעלת עור שחום ושיער שחור גולש ואמרתי לה "את בהסעת המערב לא? נירא לי שאנחנו באותו התחנה אני יוכולה לבא איתך?" ומבלי לדעת למה זה יוביל אותי צעדנו חרש להסעה.
עליתי בשקט כולם צרחו והתפרעו הייתי דיי בשוק כי לא הייתי רגילה הנחתי את התיק שלי באיזה מושב ואז קלטתי אותו, הוא היה כל כך מושללללללםםםםםםםםםםםםם ........
היו לי פרפרים בבטן לא ידעתי מה הולך איתי חשבתי שזה בגלל שאני מתרגשת מזה שאני נוסעת הבסעה פעם ראשונה או משו (נשמע דפוק חח...)
שאלתי את עומר "איך קוראים לו?" היא אמרה לי "מההה? את לא מכירה אותו? זו שלומי מהכיתה המקבילה, תלמיד החדש!"
הבטתי בעיניו היה בהם משהו סוחף הרגשתי שאני נשאבת לתוכן...
שיערו השחור פחם נפל על פניו בצורה מדהימה....
הייתי חייבת לראות אותו שוב...הייתי חייבת להשיג את האייסיקיו שלו!!!
מייד לאחר מכן שאלתי את חברתי "איפה התחנה של הסעת הבוקר?" היא אמרה לי שניפגש בבוקר בשעה 7:30 לייד התחנה...
~~
מקווה שזה יפה זה סיפור אמיתי...
יאאאפה המשךך
מוזמנת לקרוא תסיפור שלי=]
פרק 2😘&^*&4^&$%&
למחרת בבוקר ניפגשתי עם עומר בתחנה לאחר כ-5 דקות האוטובוס הגיע עליתי והנחתי את התיק שלי
ועומר התיישבה במושב מאחוריי (איפה שיש את המושב בסוף של ה-5 ילדים) כשהרמתי ראשי לעומר
מבטיינו הצטלבו (שלי ושל שלומי) נשאבתי לתוכן לא יכולתי לעצור ליבי פעם בחוזקה הייתי מהופנטת,
הפנתי ראשי לעבר עומר היא הסתקלה עליי במבט כזה "אני יודעת כבר הכל..." אבל לא אמרה מילה...
לאחר כ-10 דקות האוטובוס נעצר ירדתי במהירות מוצפת מחשבות על שלומי ועל מה שעניו עושות לי בכל פעם מחדש...
"לילך!" הרמתי ראשי מהספר הייתי שקועה במחשבות ושיחזור כל פרט כך שחצי שיעור שלא שמתי לב איך הזמן חולף..
"שוב את חולמת?!" הרמתי ראשי מילמלתי "שיהיה" ניסיתי באמת שניסית ניסיתי להיתרכז לא לחשוב עליו שלא יצופו הפרפרים בבטן...
אבל המחשבות עולות וגואות כמאליהן...
אינני שולטת בראשי ובמחשבותיי...בליבי...בעיניי...מה קורה לי?!...
כך חלפו להם שעתיים בתהיות איך שנגמר השיעור רצתי למעיין ונועה שתי חברותיי שהזנחתי אותן כבר יומיים...
גררתי אותן למצפה (מקום גבוהה כזה שאפשר לראות ממנו את כל בית הספר) ליבי פעם בחוזקה הרוח נשבה על שערותיי...עצמתי עניי ופתחתי אותן...נשמתי ...
וחברותיי עומדות והן מחכות כבר מה אני רוצה להגיד להן פתחתי את פי...
לא ידעתי איך לנסח זאת...איך אנסח להן שאני טובעת בעניו?איך אסביר את ההרגשה שמתחוללת בביטני
כאשר הוא ליידי...כאשר מבטיינו מצטלבים...סגרתי את פי והבטתי בהן..."יאללה שפכי לילך..." אמרה לי מעיין במבט מסתקרן..."טוב" אמרתי "הכל התחיל אתמול ראיתי אותו בהתחלה חשבתי שזה סתם משהו הפרפרים האלו בבטן והכל חשבתי שזה המנסיעה או משהו...אבל כאשר המבטים משלנו מצטלבים אני מרגישה מוזר...אני מרגישה שהנשמה שלי פורחת.."
נועה הביטה בי במבט מבין ואמרה חד וחלק "את מאוהבת בו..." מעיין עצרה אותי לפניי שבאתי להגיד משהו "אבל מיזה?" פתחתי את פי להגיד אבל במקום להגידה את שמו הצבעתי עליו נועה ומעין לא הבינו כי היו דיי הרבה בנים במגרש אז הן התילון לזרוק שמות של בנים שהיו שם גם ואז מעיין קלעה בול "שלומי?!" אמרה בייאוש מבטי הואר...
"כן זה הוא" אמרה נועה....
מעיין הביטה בי במבט מצטער ואמרה "הוא כבר מאוהב...וזו לא את..." היה בא לי לבכות..הרגשתי את הדמעות גועות הלב מתפוצץ הגולה בגרון עמדה כמו גוש מאיים להתפרץ...
אמרתי בקול יבש "מי זו?"
~~
המשך בפרק הבא...תגובות?!
יפה מעוד אם את רוצה את יכולה לקרוא את הסיפור החדש שלי טוב בעצם הראשון שלי כאן
איך הוא לא מבין שאני אוהבת אותו?
ואם את קוראת תעשי טובה תגיבי
http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...showtopic=42886
וממש יפה הסיפור שלך תמשיכי אותו
