מוקדש לו שחדר אל ליבי כסכין והשאיר פצע שלא ייסגר לעולם...===>אהבה ראשונה שלא אתגבר עלי לעולם!!!
~~~
פתחתי את הארגז האחרון ,עברנו רישמית לבית החדש לאחר 3 ימים...
אני עדיין לומדת באותו בית הספר אבל עכשיו צריך ללכת לבית ספר בהסעה...כי הבית ספר דיי רחוק...
מעולם לא שמתי לב ממש מה מתרחש בכיתה המקבילה ועל תלמידים ותלמידות חדשים אולי בשל כך לא הייתי בין ה"מקובלים" והחשיבו אותי במילה הפשוטה "חנונית"... 😯
ב-3 ימים אמי הסיעה אותי לבית הספר וחזרה עד שאני אתרגל.
אבל אז הגיע היום הנחרץ שבו הייתי צריכה להתחיל לסוע בהסעה(לא אשכח אותו לעולם),
בסוף היום ניגשתי לחברתי לכיתה עומר שהייתי ילדה נחמדה למדיי בעלת עור שחום ושיער שחור גולש ואמרתי לה "את בהסעת המערב לא? נירא לי שאנחנו באותו התחנה אני יוכולה לבא איתך?" ומבלי לדעת למה זה יוביל אותי צעדנו חרש להסעה.
עליתי בשקט כולם צרחו והתפרעו הייתי דיי בשוק כי לא הייתי רגילה הנחתי את התיק שלי באיזה מושב ואז קלטתי אותו, הוא היה כל כך מושללללללםםםםםםםםםםםםם 😁 ........
היו לי פרפרים בבטן לא ידעתי מה הולך איתי חשבתי שזה בגלל שאני מתרגשת מזה שאני נוסעת הבסעה פעם ראשונה או משו (נשמע דפוק חח...)
שאלתי את עומר "איך קוראים לו?" היא אמרה לי "מההה? את לא מכירה אותו? זו שלומי מהכיתה המקבילה, תלמיד החדש!"
הבטתי בעיניו היה בהם משהו סוחף הרגשתי שאני נשאבת לתוכן...
שיערו השחור פחם נפל על פניו בצורה מדהימה....
הייתי חייבת לראות אותו שוב...הייתי חייבת להשיג את האייסיקיו שלו!!!
מייד לאחר מכן שאלתי את חברתי "איפה התחנה של הסעת הבוקר?" היא אמרה לי שניפגש בבוקר בשעה 7:30 לייד התחנה...
~~
מקווה שזה יפה זה סיפור אמיתי...
תגובות?!!!!!!!!!!!! 😢 😢 😢
סיפור יפה!!
אהבתי..
המשךךךך...
מוזמנת לקרוא תסיפור שלי..
"אהבה אמיתי וקשה"
