טוב תיראו במקום ללמוד למגן עלה לי רעיון לכתוב סיפור קטן..
הוא ארוך אני יודעת אל פשוט כמו שהבנתי אני והמשכים לא הולך ביחד.
אז מקווה שמי שכן ישב ויקרא יאהב את זה.
הנה-
אני תכלת בת 17 כיתה יא'
אני לומדת בביצפר פרטי "אור" במרכז הארץ
בגלל שאני "מחוננת",
סתם לא בגלל זה,אלא בגלל שאני רוקדת
מגיל 5 ותמיד רציתי את זה כמקצוע בעתיד
אז החלטתי ללכת לביצפר של רקדנים.
אך שלא תטעו זה ביצפר לכל דבר,
מתמטיקה,היסטוריה,ספרות,לשון וכו'
אך הדבר העיקרי שלומדים שם זה לרקוד.
עכשיו זה לא ביצפר רגיל זה גם פנימייה
בעצם זה כל החיים שלי,כל מה שקרה לי קרה כאן.
לפני שעברתי לכאן כמה זמן אחרי שהתחלתי כיתה ט',
כי עד שהחלטתי
מה אני רוצה לקח לי כמה זמן,
הייתי גרה בישוב שלא קשור לשום מקום בשם "עמק חיים"
שנמצא בצפון ליד מטולה.
אימא ואבא שלי הם האחראים העיקריים להתגשמות חלומי.
אימי היא אישה מאוד אלגנטית ואינטליגנטית,עקרת בית,
חיים שלה יפים נגיד ככה, שמה יפית
אבי הוא גאון במכוניות וזה אהבת חייו ( חוץ מאימי כמובן) שמו דורון.
יש לי 2 אחים הכי מקסימים בעולם,
נאור בן 10 כיתה ה' - ילד יפהפה בלונדיני עיניים כחולות..
תאמינו לי יהיה חתיך שיהיה גדול,רק צריך לטפל קצת בשובבות שלו,
טל בן 21 בצבא שלא נשאר לו הרבה עד לסיום הצבא-
אותו דבר כמו נאור רק עיניים ירוקות כמו שלי.
יש לו חברה כבר שנתיים מאיה והם המודל זוגיות שלי.
( זה באמת האחים שלי רק שמות אחרים 😊 )
שניהם חמודים,אבל מאז שעזבתי את הבית איבדתי קשר איתם,
אבל תמיד אני יהיה אחותם והם יהיו אחיי.
אה שכחתי לתאר איך אני נראית-( תיאור אמיתי שלי )
רזה ( שוקלת 43 נכון רזה מדי ? ) גבוהה ( סתם לא הכי-1.65),
שיער חלק אך מתי שבא לי הוא גם גלי ,
בלונדינית טבעי אך מה לא עשיתי בשיער,עכשיו יש לי צבע אדמדם חום,
עיניים ירוקות,אקיצר סבירה.
אף פעם לא הייתה לי אהבה אמיתית,שממש הרגשתי פרפרים בבטן,
והיו לי ניצוצות בעיינים,תמיד הייתי אחת שנדלקת מהר
אך כשמשיגה את מטרותיי מאבדת את כל מה שהיה לי בלב.
עוד משהו חשוב שתדעו זה פנימיית בנות,אז שתדעו איך
הם הורסים לנו את החיים בזה שאין אפילו קצת טוסטסטרון מסביבנו.
כולן כאן חרמניות אך הן "מוציאות" את זה על ריקוד,
טוב לפחות זה מה שאני יודעת, מה הן עושות
בימים החופשיים שיש לנו זה לא הכי מעניין.
לפני שעברתי לפנימיית "אור",כיתה ח' היה לי חבר,
חבר עלק,סתם תינוק שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו,
אבל מה אני אשמה? הוא פגע בי כל כך,
קראו לי אביתר ומאז אני שונאת את השם הזה!!
עושה סטיגמה ,לא איכפת לי כל האביתרים חראים.
אבל חפיף התגברתי עליו והתבגרתי אני עצמי
ומאז לא איכפת לי כלום יותר אני לא נפגעת יותר מבנים!!
מה הם חושבים שאנחנו בובות שלהם..?
לא רוצה לדבר עליו יותר מדי הוא עמוק עמוק עמוק בתוך הזיכרון שלי,
והוא לאט לאט דועך ונעלם.
אז אביתר הוא נחלת העבר,אבל מאז היה לי גם את אבי
ילד ממש חמוד שנדלקתי עליו כל כך באמצע רחוב
ומה שאני רוצה?אני משיגה!
אבל גם זה לא הצליח ,אולי זה בעצם בגללי?אולי אני מרחיקה את כולם?
לא איכפת לי אני יחכה עד שיבוא האחד,
לא צריכה שום דבר אחר שיפריע לי עכשיו ליהנות מהחיים כמו שכל נערה
מתבגרת צריכה לעשות.
דיברתי על העבר בוא נדבר קצת על ההווה.
אז ככה אני שנה שלישית בפנימיית "אור" נשאר לי עוד שנה,
ויש לי "תואר" בריקוד,תואר עלק מה אני יכולה לעשות איתו
להיות מורה לריקוד ,או משו דומה בצבא.
וממש כיף לי שם ואני נהנית.
אני אוהבת לרקוד כל כך,להזיז כל איבר ואיבר בגופי
למשמע המוזיקות,אני אוהבת לרקוד בלט כשאני מצוברחת
או כשאני קצת מיואשת,אני אוהבת לרקוד מודרני
כשאין לי כוח פשוט לכלום יותר,ואזלו לי התקוות,
אבל הכי הכי אני אוהבת לרקוד היפ-הופ,זה ממלא אותי בשמחה
ובאנרגיה ששום דבר לא יעשה את זה כמו הריקוד.
כמובן שחשבתי על זה מליון פעם איך היו החיים שלי אם לא הייתי עוזבת
את הבית ואת כולם,במיוחד את לי,החברה הכי טובה שהייתה לי,
אבל לא נורא אני חושבת על מה שהיה ולא על מה שיכול להיות.
כמו שאימי תמיד אומרת לי- הכל לטובה..אם לא להווה אז לעתיד.
הכרתי מלא בנות ( איך אפשר שלא?)
אך לאחת בשם נאיר ( כן ערביה) הכי התחברתי,
לא היה לי בכלל איכפת מה היא,רוסיה,תמנייה,אתיופית,
העיקר שהיא עושה מה שאני עושה-רוקדת.
אהבתי כל כך את היופי שלה (כאן תדמינו את החיצוניות של ניראל מהדוגמניות)
את האופי ואת החכמת חיים שיש לה,היא הייתה איתי תמיד,
ותישאר איתי תמיד.
נאיר הייתה קטנה ממני,כיתה י',שנה שנייה כמו שזה נקרא אצלנו.
אצלנו יש ארבע שנים ואז את "גאונה" בריקוד ( ט' עד יב')
אבל מי שרוצה יכולה להמשיך עוד שנה יג'
כאילו ואז באמת היא מקבלת תואר וכל זה.
אני יראה מה יהיה מצבי ואז נחליט.
אני והיא התחברנו כי היא באה לבד באמצע השנה
וגם אני.ראיתי את החמימות שלה עוד מרחוק.
אקיצר לנאיר לא היה קל,כמו שאתם יודעים לא קל
להיות ערבייה ופנימיית ישראליים,אך מכיוון שהייתה ערביה ישראלית
היא לא הכי שונה מאיתנו,שונה אבל לא קיצונית.
כאן סיפור אהבה שלי מתחיל,אתם שואלים את עצמכם מה עם נאיר?
אז זהו שלא ,אני לא לסבית, לא שיש לי משו נגד זה
אבל אני פשוט לא כזאת אני עדיין נמשכת לבנים.
אולי בעתיד מי יודע,אני מוכנה לנסות הכל לפני מותי,
שוב סטיתי מהנושא.
במי אני מאוהבת? באחיה- נעים.
(מי שלומד ספרות ומי שלמד "המאהב"
אז זה אותו נעים ומי שלא לא נורא לא פספסתם כלום)
נעים הוא היחיד שהיה בא לבקר את נאיר ממשפחתה,
אחרי שהחליטה ללכת בכיוון קצת שונה ממה שציפו הורייה.
הוא היה ילד יפה תואר וטוב לב,תתארו מלאך,אבל קצת שחום 😛
תתפלאו היה לו עיינים חומות דבש,נוטה קצת לירוק,אך לא, לא ירוקות.
הוא היה חטוב,לא צימוק מדי,ולא רחב מדי,בדיוק איך שצריך.
אף לא מהעולם הזה,לא גדול,לא רחב,לא צר,לא קטן,הכי מושלם שיש.
פה שאי אפשר לא לפספס,לא יודעת איך לתאר את הפה המושלם שלו
כי רק מלחשוב עליו יורד לי ריר.
אז אני אספר לכם איך הכל התחיל,
יום אחד הוא בא לכאן וממבט ראשוני הוא לא נראה ערבי,
אולי תימני או כל שאר עדות המזרח,אך ערבי לא עלה בראשי,
שראיתי אותו עובד במסדרונות,מחכה לנאיר,
ישר נדלקתי, מי יותר חסרת טאקט ממני פשוט עמדתי ונעצתי בו מבט
אך ליאת המורה המעצבנת שלי ניפצה את הבועה שלי וקראה לי
לחזור לסטודיו לשיעור האהוב עלי היפ-הופ.
המשכתי להסתכל עליו,עם פה פעור,באותו רגע לא הבנתי מה קרה לי,
אולי כנראה גם אני חרמנית ולא ראיתי בן כבר המון זמן כמו כולן ואני סתם מכחישה.
אפילו שנכנסתי לחדר הצצתי שוב כדי לראות עם חלמתי או דמיינתי,
אבל לא הוא היה אמיתי לגמרי,
עומד ליד החלון עם פוזה של דוגמן,כאילו מה הוא עושה לי דווקא?
אז כל השיעור,אפילו שרקדתי והצלחתי
לעקוב אחרי הצעדים של הריקוד החדש של ליאת
אבל כל מה שהיה לי בראש זה אותו אחד,המלאך השחום שלי.
אחרי שהשיעור נגמר בשעה טובה,יצאתי החוצה,כולי מזיעה,
קצת מסריחה אפשר להגיד,ציפיתי מאוד לראות אותו עדיין שם.
כשהגעתי לאותו מסדרון נאיר הייתה ליד אותו בחור חולמי.
ואני כבר התאכזבתי,מהחלום שכבר לא שלי.
שניהם התקדמו לעברי וליבי החל לפעום חזק וככל שהוא מתקרב יותר
הלב שלי פועם חזק יותר,עוד שנייה עף בבת אחת החוצה.
וברכיי התחילו לרעוד,ואני לא מבינה מה יש לי?
מה לעזאזל הוא עושה לי?כולה ראיתי אותו פעם אחת כבר נדלקתי?
אלוהים לאן הגעתי..?
אקיצר נחזור לסיטואציה שהם מתקרבים אלי.
אז שניהם הגיעו ממש לידי ואני עוד שנייה נופלת כמו בסרטים לידי הידיים שלו
ואז הוא מנשק אותי..אבל לא זה היה סתם חלום קטנטן שרץ בראשי באותו רגע.
נאיר: "יפה שלי תכירי זה אחי"
ואני? יש אלוהים..כמובן בלב.
ירדה לי כמות ענקית וכבדה מהלב,וחייכתי לעצמי.
אני:"שלום אני חברה של נאירי,תכלת,מה שמך?"
כמובן שלדבר אני יודעת יפה מאוד,ולרגע לא התביישתי.
נעים:" שמי נעים,ונעים לי להכיר אותך"
צחקנו שלושתנו, והמבטא הערבי יצא לנעים מהפה.
אח"כ הלכנו קצת להסתובב בחצר של הפנימייה
ונאיר ראתה את הניצוצות בעיינים שלי כשנעים מסתכל עלי,
והחליטה החלטה נבונה ללכת שנייה "לשתות".
אז היא השאירה אותי ואת נעים לבד.
ואני עוד שנייה מתעלפת,שלא תבינו נכון,אני אחת שקשה מאוד להשיג,
רק שמישהו ממש ממש מוצא חן בעייני אני מראה חביבות,
ככה כולם יכולים לקפוץ לי.
אבל הוא,הנעים הזה,נעים זה ממש עשה לי,
אם אתם יודעים למה אני מתכוונת,ולא להיות חרמנים עכשיו אלא נעים בלב.
אז הסתכלנו אחד על השני,ואני כמובן לא יכולה שיהיה שקט לשנייה,
פתחתי את פי ודיברתי:
"אז מה? בן כמה אתה?"
נעים:"בן 18"
אני:" אהה.יפה לך"
טוב נו מה זה האדישות הזאת לא בשבילי כולי היפראקטיבית.
נעים:" ואת יפתי?"
יפתי,הוא אמר שאני יפה? או שחלמתי,
ושוב אני לא יודעת מה אני עושה בכלל פה עם נעים לבד,ולמה כולי בהרגשות?
אני:" 17,אני גדולה אל תראה אותי ככה"
תשמעו אני כולי קטנטונת אבל שיכלת אני גדולה,סתם גם זה לא,
אבל שש לא לגלות לו,אני רוצה להשאיר אצלו רושם טוב,שיחזור לא רק בשביל נאיר.
נעים:" אני רואה אותך כמו שאת"
ואו מה זה התשובות האלו? מה אני נראית לו פילוסופית?שידבר איתי בעברית פשוטה?!
אני:" אוקי איך אני?"
אה אה הבאתי אותה בשאלה עכשיו נראה אותו והתשובות שלו.
נעים:"מקסימה"
הסמקתי כן, אני תכלת הסמקתי בפעם ראשונה מבן שאומר שאני מקסימה.
אני:"תודה,גם אתה לא רע"
לא רע?!?! חתיך,יפיוף שלי
נעים צחקק לו והתקרב אליי עוד ועוד.
ודי כבר לא יכולתי, הלב שלי לא עומד בזה,התחלתי כבר לרעוד.
נעים:" את בסדר?"
למה שאני לא יהי בסדר? אה רק בגלל שחתיך כמוך יושב לידי?!
לא תכלת די אל תתלהבי יותר מדי,
בטח יש לו מישי,למה שישים על אחת שקוראים לה תכלת!?
חשבתי לעצמי כל שנייה,ולא מאמינה בכלל איך אני מתנהגת.
אני:" בסדר גמור אפילו מצוין" והפעם אהבתי את התשובה שלי.
נעים:"אוקי אני שמח,יש לך חבר?"
מה? מה זאת השאלה הזאת מה אתה פולש לפרטיות שלי ככה סתם??
טוב נו חיכיתי כל כך לשאלה הזאת ולענות לו בהצהרה מוחלטת
:" לא! לך?"
פחדתי כל כך מהתשובה בבקשה אלוהים שאין בבקשה..
נעים:" לא"
חייכתי,חח עוד הקלה ירדה מליבי,הוא רווק חופשי,וגם אני.
נעים:" את יודעת שאת ממש חמודה?"
כאילו ברור שאני יודעת!? סתם..איזה חמוד הוא מחמיא לי..
אני:" עכשיו אני יודעת" והוצאתי לשון.
נעים הסתכל עלי,ואני עליו,התשוקה שהייתה בינינו,משו שלא יאומן,בחיים שלי זה לא קרה לי.
באותו רגע,היו לי פרפרים והבנתי,אולי זאת תחילה של התאהבות?
נעים קם ואמר:"טוב אז אני אלך לחפש את אחותי"
לאאאא למה הוא היה צריך להרוס לי את הרגע למה!?!?
התאכזבתי מהבריחה שלו ולא עניתי ואז הוא המשיך לדבר:
"או שאניי שאר איתך כאן.."
והתיישב חזרה.והחיוך שלי חזר גם איתו.
עכשיו הוא התיישב ממש קרוב אלי,בטח אני כל כך שקופה,
כבר העיניים שלי צועקות שאני מתה לנשק אותו.
מה ,מה הרגע אמרתי?שאני מתה לנשק אותו? לא, לא אני מכחישה!
שהוא ינשק אותי..חיחי.
הוא כל כך קרוב שהרחתי את הריח הנעים שלו,
של בושם זול אך עדיין עם ריח טעים ועדין,כמוהו.
חיזקתי את שפתיי וחיברתי אותן כדי לא לפלוט
בטעות משהו שאני לא רוצה להגיד
אך ראיתי בעיינים שלו שזה גירה אותו יותר.
ובבת אחת הוא פשוט תפס את ראשי בעדינות ליטף את שערי,
ליטף את לחי,ואני בלי מילים נותנת לו לעשות מה שבא לו,
ברור שרק בפרצוף,הוא קירב את שפתיו,השפתיים שבא לי לטרוף אותם,
והניח אותם על שלי,בכזאת עדינות,שלא האמנתי מישהו יכול להיות
כזה עדין שכל הראש שלי מוצף באיך זה להתנשק איתו כבר
,ואז הוא פשוט התחיל לנשק אותי,
ואני הייתי בעננים,מעופפת לי מענן לענן,
נהנית מהלשון המתוקה שלו,ומכל המתח שהיה בינינו
שעכשיו הוא מובע בנשיקה לוהטת ונעימה,כמוהו,נעים שלי....
ועכשיו אנחנו ביחד כבר יותר מחצי שנה,מאוהבים מעל הראש..
והוא בא לבקר לא רק את נאירי,אלא גם אותי! 🙄
זהו בננותתתתתת ובננניןן..חחחח קטע קטן...מקווה שאהבתם
עכשיו אחרי שקראתם נשאר לכם רק להגיבבבבבבב
מדהיםם!
תמשיכי לכתווב תמייד..
מעלףףףףףףף
זה סיפור דמיוני נכון?
ברור שאהבנו!!!!
תמשיכי לכתוב עוד קטעים כאלה!!!
ו..סתם שאלה..
זה אמיתי..?
חחח תודה בננות..!
ולאא זה לאא אמייתיי חחחח!!
אין לי חבר ערבייי!!
הכל פרי דמיוניי..
עוד תגובותת???
יעלושששששששששש
זה מהמםם
תמיד אמרתי שאת מוכשרתת
ממש אהבתיי
תמשיכי לרשוום תמידד
מעלףףף!!
מור'צי 😊
תודהה מור מאמי שליי
איזה מאכזבים אתםםםם אלוהיםםםםםםםם
אין תגובות בכללללללל!
יא אני לא מאמינהההההההההההההההההההההההההההה
מגעיליםםםםםםםםםםםםםםםםם.....!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
😠 😠 😠
זההההההההה מושלםםםםםםםםםםםםםםם!!!!
כמה כישרון יכול להיות במישהי אחת?!?!
מוכשרתתתתתתת שליייייייייייי
איייי אהבתי ת'תיאור שלו, יאמי יאמי
רק הקטע של הערבי קצת הוריד אותי מהעניין שלו חחחחחחח
אוהבת'ךךךךךךךךךךךךך נסיכההההה שליייייייייייי
תמשיכי לכתוב תמידדדדדדדד!!!
מוווווווואההה
חחחחחחחחחחח הודיה שלי תודה מאמי
אבל תיראי אף אחד לא מגיב לייייייי
נעלבתיייייייייייי חבל על הזמן!!!! 😠 😢 😢
ובקטע לערבי....נו די הוא ערבי נחמד..מלאך שחום 😊
תגיבבבבבבבבבבבבבווווווווווו 😢
אהבתתי טיללליים,יעעלל!
כותבבתת יפההה...
תמשייככיי...
רוצה לקרוא עוד קטעים שלךך!
אוהבב..לל"ט!=]
תודה אושרי אבל אין לא תקרא יותר
לא שווה בכלל לפרסם פה ושאין תגובות!
יאא איזה קטע מושלם!!
והתיאור של נעים בכלל חחח..התאהבתי בו =]
את כותבת מהמם..תכתבי עוד
