המהפכה הצרפתית - רקע:
המהפכה הצרפתית היא תקופה בהיסטוריה של צרפת, שהשתרעה על פרק הזמן שבין 1789 ל-1799. במהלך תקופה זו הופלה המונרכיה האבסולוטית והכנסייה הקתולית נושלה מכוחה.
המהפכה הצרפתית לוותה במלחמות, במעשי טרור ובהצאות להורג.
אך הרעיונות שהובילו את המהפכה הפכו לסמל לחירות, לשוויון ולהכרה בזכויות הטבעיות של האדם.משנת 1789 התרחשו בצרפת אירועים מהפכניים, מלווים במעשי אלימות קשים.
הרקע להתקוממות של 1789 היא המשבר שאליו נקלע משטרו של המלך לואי ה-16 והמבוכה הכללית ששררה בצרפת מאז כנוס נציגי האצלה באספת הנכבדים בשנת 1789 בשנים שקדמו למהפכה נקלע הכתר הצרפתי למשבר כלכלי חמור והגיע למעשה לפשיטת רגל.
אספת המעמדות התכנסה ב-5 במאי 1789 בארמון ורסי ולותה בצפיות גדולות.
בכנוס עצמו פרץ סכסוך בים בני המעמד השלישי (השתייכו לו בעלי רכוש וחסרי רכוש, משכילים ופשוטי עם.
נכללו בו סוחרים, בנקאים ובעלי מקצועות חופשיים - כגון עורכי דין ורפאים- רוב הוגי הדעות של ההשכלה, בעלי מלאכה בערים, איכרים וכן קבצנים ונוודים נטולי כל רכוש. )לבסוף הכריזו נציגי המעמד השלישי על עצמם כעל אספה לאומית המבטאת את רצון העם ונשבעו לא להתפזר לפני שתוכן חקה חדשה לצרפת.
עד מהר הצטרפו אליהם נציגים לא מעטים מקרב שני המעמדות האחרים.
בכך הושם קץ לשיטה הפוליטית חברתית הישנה והמהפכה יצאה לדרך.
הגורמים שהובילו לפריצת המהפכה:
המעמדות בצרפת:
תושבי צרפת נחלקו לשלושה מעמדות חברתיים- שדרות:
הכמורה, האצלוה והמעמד השלישי.
חלוקה זו נותרה מן המשטר הפיאודלי של ימי הביניים,
ועל פיה נקבעו זכויותיו של כל אדם.
הכמורה והאצלוה היו המיעוט: הכמורה כללה כ-100 אלף אנשים,
והאצלוה - כ-400 אלף.
בני המעמדות האלה היו בעלי רכוש רב. הם נהנו מזכויות פוליטיות ומילאו תפקידים מרכזיים בממשל המלכותי ובפרלמנטים המחוזיים.
בני האצלוה מילאו גם תפקידי פיקוד בצבא.
אנשים הכמורה והאצולה נהנו מפטור מתשלום מסים למרות שהם עשירים.
המעמד השלישי- מנה יותר מ-24 מיליון בני אדם וכלל את שאר האוכלוסייה.
פערים חברתיים וכלכליים גדולים אפיינו את בני המעמד השלישי; השתייכו לו בעלי רכוש וחסרי רכוש, משכילים ופשוטי עם.
נכללו בו סוחרים, בנקאים ובעלי מקצועות חופשיים - כגון עורכי דין ורפאים- רוב הוגי הדעות של ההשכלה, בעלי מלאכה בערים, איכרים וכן קבצנים ונוודים נטולי כל רכוש.
המעמד השלישי נשא בעול מסים בצרפת, אך לא היו לו זכויות פוליטיות; אנשיו לא יכלו לכהן בפרלמנטים ולא הורשו לקבל דרגות קצונה בצבא.
רבים מבני המעמד השלישי חשו התמרמרות רבה כי תרומם לכלכלה ולעוצמה של המדינה לא זכתה להכרה.
הם ביקשו לבצע תיקונים במשטר ובחברה, כדי להבטיח חלוקה צודקת של זכויות וחובות.
המשבר הכלכלי בצרפת:
משנת 1614 המלוכה הצרפתית פעלה ללא רשות מחוקקת. המלך היה הרשות המחוקקת והמבצעת גם יחד. על מנת לטפל בבעיות כלכליות, נהגו להגדיל את נטל המס על המעמד השלישי ומכירת תארי אצולה, קרקעות, דרגות קצונה, מינויים למושל וכו'. דרך נוספת לגיוס כסף הייתה ללוותו ממקורות חיצוניים. היות ואצילים לא שילמו מסים, מכירת תארי אצולה צמצמה בסופו של דבר את השכבה העשירה מבני המעמד השלישי, ששילמה את מירב המסים. הדבר גרם למשבר כלכלי חמור בצרפת.
המשבר הכלכלי הפך למחלה כרונית של צרפת לאורך כל המאה ה-18. ערב המהפכה, המשבר היה כה עמוק שצרפת הייתה על סף פשיטת רגל. ההוצאות הכבדות של לואי הארבעה עשר לבניית ארמונו בורסאי והוצאות הכבדות, שנגרמו על ידי מלחמת שבע השנים, תמיכה בארצות הברית בעת מלחמתה באנגליה והרפתקאות צבאיות אחרות. בריטניה גם כן הייתה בחוב כבד עקב המאורעות האלה, אך הבסיס הכלכלי של בריטניה היה יציב בהרבה יחסית לצרפת. בצרפת לא הייתה מקבלה לבנק אנגליה, והקפיטליזם היה מתקדם יותר באנגליה, מאשר בצרפת. כמו כן היקף המסחר האנגלי היה גדול בהרבה מהיקף המסחר הצרפתי.אדמונד בורק, שלא נמנה עם תומכי המהפכה, כתב ב-1790:"...הציבור, בין אם הוא מיוצג ע"י המלך או הסנאט, יכול להבטיח רק את הרכוש הציבורי; רק הרכוש אשר נובע מחלוקה צודקת לגבי כלל האזרחים יכול להיחשב לשלו..." האצולה הצליחה להגן על זכויות היתר שלה. כתוצאה מכך, חסרו למלך עם כל כוונותיו הטובות, היכולות להטיל מיסוי צודק ומדורג. השאיפה לעשות זאת הובילה לכינוס אספת המעמדות בשנת 1789.
השפעת המהפכה האמריקאית:
ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הייתה באמריקה מהפכה של ממש.יש האומרים שמובילי המאבק נגד אנגליה היו בני העילית החברתית: בעלי רכוש ואדוני עבדים. כתוצאה ממלחמת העצמאות סולק שלטונה של אנגליה, אבל המנהיגים המקומיים לא הוחלפו בכלל ואפילו הגדילו את כוחם, ולכן לא הייתה זאת מהפכה של ממש.
לעומת זאת, רוב ההיסטרויונים טוענים שהיו יסודות מהפכניים במלחמת העצמאות האמריקנית. כמה עובדות מעידות על כך: ראשית, היה זה ניסיון הראשון בהסטוריה ליישם את הרעיות של ההשכלה. שנית, היה זה תקדים עולמי למלחמת שחרור לאומית. האמריקנים שאפו לבות סדר חברתי ומדיני חדש, המבוסס על העיקרון של הזכויות האנושיות הטבעיות. ושלישית, האירועים באמריקה השפיעו ישירות על מדינות אירופה. ביטוי ראשון לכך הייתה המפהכה הצרפתית שהחלה 13 שנים אחר-כך. (בשנת 1789)
שלבים במהפכה הצרפתית:
אספת מעמדות ואספה לאומית:
אספת המעמדות בצרפת הייתה גוף מייעץ של "המשטר הישן" המלוכני, שנועד להביע בפני המלך את רחשי ליבו של העם. אספת המעמדות נוסדה בשנת 1302 ופוזרה בשנת 1789, עם פרוץ המהפכה הצרפתית. במהלך 487 שנות קיומה התכנסה האספה 22 פעם, עד לכינוסה האחרון בשנת 1789.האספה כללה את נציגי שלושת המעמדות שהרכיבו את החברה הצרפתית:
המעמד הראשון - אנשי הכמורה
המעמד השני - אנשי האצולה
המעמד השלישי - אלה שאינם אנשי כמורה ואינם אנשי אצולה, ובמילים אחרות: פשוטי העם. מעמד זה כלל 98% מאוכלוסי צרפת, וכלל בתכו, למעשה, שני תת-מעמדות: הבורגנים והאיכרים.
לכל אחד מהמעמדות היה קול אחד במועצה, עובדה שנתנה משקל יתר לנציגי המעמד הראשון והשני, שיחד ייצגו 2% מהחברה הצרפתית - עד כדי פי 30 משיעורם הריאלי.
המעמד השלישי - פשוטי העם - קיבלו באספה ייצוג שהיה שווה ערך לכשליש משיעורם הריאלי באוכלוסייה
אספה לאומית:
ב-28 במאי 1789, הציע הכומר עמנואל סיאס, שהמעמד השלישי, אשר התאסף ב"קומונות" ימשיך בהצבעה על זכויותיו, ויקרא לשני המעמדות האחרים להצטרף אליו, אך לא ימתין להם. הם אכן המשיכו בהצבעה וסיימו ב-17 ביוני. הם הצביעו בעד אמצעים קיצוניים בהרבה ממה שהתכוונו המעמדות הראשונים. שם המועצה שונה מ"אספת המעמדות" ל"אספה הלאומית". הם הזמינו את שני המעמדות האחרים להצטרף אליהם, אך הבהירו שינהלו את המדינה, גם אם הם לא יצטרפו.
לואי ה-16 סגר את הארמון, שבו התכנסה האספה והם נאלצו לעבור למגרש הטניס המלכותי ונשבעו שם במעמד הידוע כ"השבעת מגרש הטניס" ב-20 ביוני. הם הצהירו, שלא יתפזרו עד אשר צרפת תקבל חוקה. מרבית נציגי הכמורה הצטרפו אליהם וכך גם 47 מנציגי האצולה. לקראת ה-27 ביוני הסיעה המלכותית ויתרה על רוב עמדותיה, אך כוחות צבא גדולים החלו להתקבץ סביב פריז וורסאי. קריאות לתמוך באספה יצאו לכל רחבי צרפת. ב-9 ביולי האספה קיבלה את השם "National Constituent Assembly".
14 ביולי - יום הבסטיליה:
נפילת הבסטיליה שהתרחשה ב-14 ביולי 1789 כללה התפתחות מכרעת, ולאחר מכן אף שימשה כסמל של המהפכה הצרפתית. למרות שבזמן כיבושה, היו כלואים בבסטיליה רק שבעה אסירים, שימש בית הכלא המפורסם כסמל השלטון, ולכן כיבושה בידי המהפכנים היה אות הפתיחה של מרי גלוי נגד המלך. האירוע מצוין בצרפת עד היום במסגרת יום הבסטיליה ויום זה הוא חג לאומי בצרפת.
כל שנה ב-14 ביולי נחגג בכל רחבי צרפת יום הבסטיליה. בפריז מקיימים כל שנה בתאריך זה מצעד צבאי לאורך השאנז אליזה בבוקר ובלילה נורים זיקוקי דינור מעל לטרוקדרו.
("כל שנה ב-14 ביולי נחגג בכל רחבי צרפת יום הבסטיליה. בפריז מקיימים כל שנה בתאריך זה מצעד צבאי לאורך השאנז אליזה בבוקר ובלילה נורים זיקוקי דינור מעל לטרוקדרו.")
מהומות ומעשי אלימות:
באותם ימים הסתובבו שמועות ביון האיכרים על שודדים שנשלחים על ידי אצילים לתקוף אותם. מסע שמועות זה, המכונה "הפחד הגדול", עורר חרדה רבה בקרב האיכרים. באווירה זאת פרצו מעשי אלימות והעלו אותן באש, ותוך כדי השמידו מסמכים רבים שבהם נרשמו חובותיהם לאצולה.
גם בערים פרצו מהומות בשל האבטלה והעלת מחיר הלחם.
על אלה נוספו מעשי שוד של קבצנים ונוודים בדרכים ובערים. ברחבי צרפת הדהדה הקריאה: חירות, שוויון, אחווה - או מוות!
תוצאות המהפכה
ביטול המשטר הפאודלי:
ב-4 באוגוסט 1789 ביטלה האספה הלאומית את הפיאודליזם, תוך כדי ביטול זכויות היתר של המעמד הראשון (הכמורה) ותארי אצולה של המעמד השני. תוך מספר שעות, הכמורה, אצולה, פרובינציות וערים שונות איבדו את כל זכויות היתר שהיו להם.למרות שהיו אי אלו נסיגות, חרטות ופולמוס רב סביב החקיקה של הארבעה באוגוסט, הדרך נסללה והתהליך הסתיים תוך מספר שנים.
הצהרת זכויות האדם והאזרח:
ב-26 באוגוסט 1789 האספה פרסמה את הצהרת הזכויות של האדם והאזרח, כשהם לוקחים את הצהרת העצמאות של ארצות הברית בתור מודל. בדומה להצהרת העצמאות הישראלית, היה לה תוקף הצהרתי ולא חוקתי. ההצהרה קובעת שכל בני האדם נולדו שווים וחופשיים. הזכויות הטבעיות של האדם: חיים, חירות וקניין אינן ניתנות לביטול. ההצהרה מפרטת את הזכויות הנגזרות מזכויות היסוד הטבעיות: שיוויון בפני בחוק, חופש הדת והמדת וחופש הביטוי, הגנה על החיים והרכוש ועוד. הזכויות האלו נוצרות מעקרונות השאובים ומתורתם של הוגי הדעות של ההשכלה.
מאז פרסום ההצהרה לא היו עוד תושבי צרפת נתינים של המלך, אלא אזרחים. ההצהרה הפכה ל"אני מאמין" מרכזי של המהפכנים. היא הופצה באלפי עותקים והוקראה בציבור בכיכרות הערים והכפרים. ההצהרה, העוסקת בזכויות כל אדם באשר הוא, נחשבת לאחד ממסמכי החברה הדמוקרטית והמודרנית.
חקיקה המגדירה את מעמד המלך והכמורה:
החוקה שפורסמה בשנת 1791, קבעה כי השלטון בצרפת הוא מלוכה ושלטונו של המלך עובר בירושה, אך המלך מולך על-פי חוקץ האספה הלאומית היא הרשות המחקקת וחבריה הם נציגי הם כולו. למלך, הרשות המבצעת, יש זכות לעכב לזמן מוגבל את ביצוע החוקים, אך הוא כפוף לאספה הלאומית.עוד חקיקה שפגעה קשות במסורת החברתית והשלטונית בצרפת, הייתה חוקה האזרחית של הכמורה. חוקה זו קבעה כי מעמדה המיוחס של הכנסייה בטל, והכמרים כפופים לשלטון החילוני.
קבעו שהכמרים הם פקידי מדינה, ולכן לא ימשיכו להמנות ע"י מוסדות הכנסייה אלא ייבחרו בבחירות ויישבעו אמונים לאומה ולחוקי המדינה. האפיפיור אסר על הכמרים להישבע אמונים למדינה, אבל בקרב הכמורה הנמוכה, שחיה בכפרים, היו רבים שהסכימו לכך. כמרים אחרים, בעיקר מן הכמורה הגבוהה, סירבו להשבע אמונים למדינה ונאלצו לעזוב את צרפת ולהצטרף לאלפי מהגרים צפרתים, בעיקר מן האצולה, שכבר נמלטו מצרפת בעקבות אירועי שנת 1789.
נסיון הבריחה של לואי ה-16 והוצאתו להורג:
הבריחה לווארנס
לואי ה-16, שהתנגד למהפכה אך דחה את העזרה של יתר שליטי אירופה, בחר לחבור לגנרל בואיל, מה שהתברר כטעות קשה עבורו ועבור היורדים. בליל ה-20 ביוני 1791 המשפחה המלכותית ברחה לטואילרי, אך למחרת המלך הבטוח יותר מדי בעצמו, בחר לחשוף את עצמו. הוא הוכר ע"י אחד מעוברי האורח ונאסר בווארנס.
ז'רום פטיון, לאטור מאובורג ואנטונין בארנב, אשר ייצגו את האספה, פגשו את המשפחה המלכותית באפרנאי. מאותו הרגע בארנב הפך לתומך ויועץ של המשפחה המלכותית. כשהמלך ושומריו חזרו לפאריס, ההמון נותר שקט ולא פרצו מהומות. האספה החליטה להמשיך להחזיק את המשפחה המלכותית תחת משמר.המלחמה בין צרפת המהפכנית לבין המדינות המלוכניות של המשטר הישן באירופה הגבירה את האלימות ואי-היציבות שאפיינו את צרפת מאז 1789. בפריס הוקמה עירייה מהפכנית קיצונית והיא כונתה קומונה. ההמונים תומכי השלטון העירוני החדש הסתערו ב-10 באוגוסט על ארמון טולרי ואסרו את בני משפחת המלוכה. הקומונה ביטלה את חוקת 1791 וייסדה מוסד מחוקק חדש: קונוונט. ברחבי העיר השתוללה האלימות. כאשר התכנס הקונוונט לישיבתו הראשונה הוא הכריז על ביטול המלוכה ועל הקמת רפובליקה. הקונוונט גם ביטל את ספירת השנים הנוצרית וקבע ספירה חדשה של השנים. לוח השנה החדש קבע כי יום הולדתה של הרפובליקה יהיה היום הראשון של השנה הראשונה. נקבעו חודשים חדשים בני 30 יום כל אחד. שינוי זה בספירת השנים לא החזיק מעמד אחרי תקופת המהפכה ובוטל בשנת 1806.
כעבור חודשים אחדים העמיד הקונוונט את לואי ה-16 למשפט בעוון בגידה, לאחר שהתברר כי המלך המשיך לקיים קשרים עם אויבי המהפכה - מלכי אירופה והאצילים שברחו מצרפת. ב-15 בינואר 1793 החליט הקונוונט פה אחד כי המלך אשם, ולמחרת הצביעו בעד הוצאתו המיידית להורג 361 נציגים מבין 721 הנוכחים. ברוב של קול אחד בלבד הוצא המלך להורג בגיליוטינה ב-21 בינואר. כמה חודשים אחר כך הוצאה להורג גם המלכה, מארי אנטואנט.
("...לואי ה-16 נשפט על בגידה במולדת. הוא הוצא להורג במהלך המהפכה הצרפתית וראשו נערף אל מול ההמון הצוהל ב־21 בינואר 1793")
http://img19.imageshack.us/img19/8712/louisxvi15lg.jpg
צרפת נלחמת באוסטריה:
האירועים דחפו לעבר המלחמה עם אוסטריה ובעלות בריתה. המלך, הפלולנטים והז'ירונדינים תמכו בפתיחת המלחמה. המלך ורבים מהפלולנטים חשבו, שהמלחמה תעלה את הפופולריות של המלך בציבור הרחב. במקרה של תבוסה, הוא היה צפוי לחזור לעמדתו הישנה, ולכן מבחינתו היה זה מצב שהוא לא יכול להפסיד בו. הז'ירונדינים רצו "לייצא" את המהפכה לרחבי אירופה. חלק קטן מהיעקובינים התנגדו למלחמה והעדיפו לבסס את המשטר המהפכני בבית ורק לאחר מכן לצאת למלחמה עם אירופה. לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אחיה של מארי אנטואנט רצה למנוע מלחמה, אך הוא נפטר ב1 במרץ 1792. צרפת הכריזה מלחמה על אוסטריה ב-20 באפריל 1792 ופרוסיה חברה לאוסטריה כמה שבועות לאחר מכן. מלחמות צרפת המהפכנית החלו בנקודה זו והסתיימו רק בתבוסתו של נפוליון בקרב ווטרלו (קיץ 1815).
ההתנגשויות הראשונות היו לרעתה של צרפת, בקרב המשמעותי הראשון בואלמי התותחים הצרפתיים הוכיחו את עליונותם. גשם כבד מנע את ניצול ההצלחה. למרות ההצלחות המסוימות בשדה הקרב, צרפת הייתה נתונה בתוהו ובוהו מוחלט ומלוכה חוקתית התחלפה ברפובליקה.
שלטון הטרור של הקונוונט:
לאחר שהקונוונט הכריז מלחמה גם על אנגליה וספרד (פברואר 1793), היו רוב מדינות אירופה נתונות במלחמה נגד צרפת המהפכנית. המצב בכל החזיתות היה גרוע. הממשלה הכריזה שוב על גיוס כללי והצליחה לגייס כ-800 אלף איש.
נוסף על איום המלחמה הוחמר מאוד המצב הכלכלי: מחיר הלחם עלה, ערך הכסף ירד וההמונים הסתובבו בחוצות פריס ובערים אחרות במצב של תסיסה מתמדת. כמו כן היו אזורים בצרפת שלא קיבלו כלל את סמכות השלטון החדש ומרדו בו. במצב חירום זה גובשה הנהגה מצומצמת מבין חברי הקונוונט, בראשות מקסימיליאן רובספייר. רובספייר סבר כי שלטון הטרור הכרחי להשגת מטרות המהפכה ולמאבק באויבי המהפכה בצרפת ובאויביה במדינות אחרות באירופה. עם עמיתיו דנטון, סן-ז'יסט ואישים אחרים היה למנהיג המהפכה. לאחר חיסול המלוכה, ביקש רובספייר להשיג את השוויון והחירות שהבטיחה המהפכה. הקונוונט העניק סמכויות רבות להנהגה המצומצמת, שנקראה הוועדה לשלום הציבור. הוועדה הוסמכה לפעול לדיכוי מתנגדי המהפכה, להשיג אחדות בעם ולהשליט סדר במדינה. היא נקטה אמצעים שונים להשגת המטרות האלה, אך הבולט (והמפורסם) שבהם הוא הצהרתה המפורשת על מדיניות של טרור, ובמסגרתה חיסול של אויבי המהפכה על סמך החשד הקל ביותר ואף כתוצאה מהלשנה. מי שנחשד בעוינות למהפכה הובל לבית דין מהפכני ופסק דינו היה זיכוי או מוות. מי שדינו נחרץ למות הובל מיד, ללא זכות ערעור, להוצאה להורג בגיליוטינה. הגיליוטינה נעשתה סמלו המובהק של משטר זה, אם כי רבים הוצאו להורג לאו דווקא בעריפת ראשם אלא בטביעה ובחניקה.
במשך כשנה (1794-1793) נרצחו כ-40 אלף איש במשטר הטרור, ומאות אלפים אחרים נעצרו כחשודים בהתנגדות למהפכה. רוב קרבנות הטרור היו דווקא איכרים ובני המעמדות הנמוכים.
העבודת חקר שלי בהסטוריה, שעוסקת בהמהפכה הצרפתית.
כל מי שרוצה להרדם, מומלץ לקרוא!
יותר משתלם מכדורי שינה!
אתר האהבה הישראלי