סיפור [לא בהמשכיםם ]

טוב זה סיפור שכתבתי מזמן , חצי שנה ככה , ראיתי אותו שמור היום בבוקר
והחלטתי לעלות אותו :]

היא נכנסה לכיתה סמסטר אחרון בלימודי הכלכלה המבט של כולם היא סחפה בלונדית תכולת עיינים יפת מראה. אמריקאית חמודה .
בעייניהם היה אפשר לראות את הכל הניצוץ שהיה בין השניים הוא היה חלומה של כל בחורה אך ברצינות בחורה מעולם לא רצה ,
אבל איתה זה היה משהו אחר פעם ראשונה שהוא הרגיש -מ א ו ה ב .
הוא ניגש אלייה והם החלו להתיידד , להתקרב. . . עברו הימים , השבועות , החודשים ואיתם הם התקרבו יותר ויותר.
הוא החליט להזמין אותה לנשף סוף הלימודים והיא כמובן הסכימה. הם שם שניהם ואז הוא לה לחש "רועש פה מידי , יש חוף קרוב , רוצה?
והיא חיייכה . שניהם צעדו לכיוון החוף.
זה היה מין שישי קסום הם , שניהם , לבד , בלי אף אחד יושבים בחוף וצופים בזריחה בלי מילים ,כלום לא נשמע חוץ מפעימות הלב , רק המבטים דיברו
ואז היא אמרה : בסוף הלימודים אני עוזבת , אני חוזרת לאמריקה , אל המשפחה שלי . לפתע הוא חש כאילו עולמו חרב עליו , הלב שלו נשבר
"אבל .. הוא אמר מה איתנו... היא ענתה אני מצטערת אבל לפני שהחלטתי לחזור לא ידעתי שמשהו יצא "מאיתנו" - "לא ידעת שמשהו יצא מאיתנו?! "
הוא קם בכעס ועזב אותה לבד... . היא החלה לבכות.
עברו שבוועיים היא ניסתה לדבר איתו והוא לא התייחס ועלו השמועות שהוא יוצא עם אחרת , היא בהתחלה לא האמינה
ואז היא הייתה רואה אותם מתנשקים היא נשרפה בפנים אך היא כבר לא ניסתה להשיג אותו , לדבר איתו היא העדיפה שהוא ישכח אותה וזהו.
היום האחרון ללימודים היא ניגשה אליו .. הוא ישב איתה עם "הבחורה החדשה" - רק רציתי ליידע אותך שמחר בבוקר אני נוסעת לשדה התעופה . אני עוזבת..ונתה לו פתק קטן מקופל
הוא שיחק אותה כאילו הוא לא שמע ונישק מול פנייה את הבחורה והכניס את הפתק לכיס שבמכנסייו . אך כשכבר לא ראו באופק את דמותה הוא קם והלך , פשוט בכה.
הוא לא רצה לחזור הביתה כי כל דבר הזכיר לו את דמותה הוא החליט לשבת בחוף הוא ישב שם ובכה , רק בכה...ולבסוף על החול הקריר נרדם.
משהו העיר אותו ..זו הייתה הזריחה .הוא הכניס את היד לכיס והבחין במשהו זה היה הפתק הוא פתח אותו וקרא :
"מעולם אני לא אשכח את אותה הזריחה" היה רשום.
הוא החליט שהוא לא מוכן לוותר עלייה הוא קם ולקח מונית , רץ
לכיוון שדה התעופה בחשש שלא יהיה מאוחר מדי . כבר הרכז סימן על יציאת הטיסה הוא רץ .
היא עמדה שם כמעט עלתה והוא אלייה קרא:
אם את עוזבת עכשיו ... אז תבדקי שארזת את הזיכרונות , הימים , משפטי האהבה , החיבוקים הנשיקות שהיו ויכלו להיות..
כי שום דבר לא ישוב
גם לא אני כי כשאת תעזבי את תקחי איתך את הלב שלי ולא תשאירי דבר מממני. הדיילת זירזה אותה לעלות
והיא רק הביטה ולא אמרה מילה ולכיוון המטוס הסתובבה ניראתה כאילו לא הקשיבה לדבר ממה שהוא הרגע אמר
היא ע ז ב ה . . .
על הרצפה הוא נפל , שבור כולו . הוא כל כך שנא את האהבה הזאת! כל כך שנא את האהבה האומללה הזאת!
הוא רץ משדה התעופה כאדם שנטלש לו ליבו . הסתובב לבדו ואת הלילה ברחוב בילה.
לאחר מכן בבוקר חזר לביתו והיא עמדה שם בפתח בניינו . לא יכלתי לעזוב , שכחתי משהו אצלך - שכחתי את הלב שלי.
לא יכלתי לעזוב , להיות שם עם כולם אך להרגיש כך - כך לבד. היא חייכה.

📋 תוכן האתר

💕 קהילה

🔮 כלים ומבחנים

אזור הגולשים

תוכן אהבה

✡️ אהבה ביהדות

סיפור [לא בהמשכיםם ]

עריכת הודעה

דיווח על הודעה

ברוכים השבים!

הצטרף לאהבה

שכחת סיסמא?