פרק 1-
במגרש , שקט , לא שומעים כלום , רק את הנשימות , אה , הא...
שום דבר לא מפריד בינה לבין השער , הכדור לידה , והיא בועטת , זה...
"דניאל.. , דניאל! , דניאל ! , קומיי דניאל את תאחרי! ",אביה ניסה להעיר אותה
"לאא שוווב.." אמרה דניאל מושכת את השמיכה ומכסה את פנייה ."דניאאללללללל.." אביה עשה פרצוף
"טווובב , נווו .." וקמה , שיערה פרוע כאילו נלחמה בקרב שוורים ... "חחחח" אביה התחיל לצחוק
"מההה?! " -דניאל . "זה לא משנה , ייאלה תתארגני , נזוז".
שמה את הדיסק הרועש שלה במערכת סטריאו , וזרקה מהארון ג'ינס רחב , טי שירט לבנה ונעלי ספורט
אספה את שערה מתוח מתוח שמה כובע , וירדה.
"נו , יוצאים אמרה בעודה מושכת מהקערה צנים ."יוצאים " ענה אביה של דניאל
---במכונית - דניאל מנסה שוב ללחוץ על הכפתור של המוזיקה , ואביה שוב לוחץ לכבות בחזרה
ושוב , ושוב הוא מכבה לה . לא נותר לדניאל להשען אחורה לשלב ידים ולעשות פרצוף חמוץ ..,
"לא רק מכבה ת'מוזיקה גם נוסע כמו זקן בן 90 "אמרה בשקט.. "שמעתי אותך.." אמר אביה.
-דניאל עשתה פרצוף מלגלג ."ראיתי אותך.." אמר אביה. "דניאל: נוו , אתה צריך להסתכל על הכביש לאא?! .
"טוב תעצור פה , אני לא רוצה שיראו תמכונית הזקנה שלך .." דורון [אבא של דניאל] : "זקנהה?! ,
לידיעתך המכונית הזאת עברה אצלנו דורות .." . דניאל : "כן , שמים לב.. "
-----בבית ספר -דניאל : "אחח כמה התגעגעתי למקום הזה... ממ החליפה פרצוף ,בעצם לא! .
ונכנסה לשיעור מתמ' "איפה נועה" שאלה את אחד הילדים שם ,
"לא יודע , לא נראה לי היא באה ..לא ראיתי אותה" . דניאל : "מוזרר.." והתיישבה
"טוב תלמידים , נא לשבת להוציא מחברות ........."
בסוף השיעור , יצאה מהכיתה , והלכה לשירותים , היא שמעה מישהי בוכה באחד התאים
הקול היה מוכר לה ... "נועהה? זאת את?" . "עזבי אותי , זו הייתה נועה."
"נועה תפתחי לי , מה יש לך? ".. נועה:"אני לא פותחת ולא יוצאת מפה בחיים שלי.."
-דניאל נכנסה לתא שליד ועלתה על האסלה כדי לראות את נועה.
"נועה.. , דברי אליי , מה יש לך?" נועה: אני שמנהה? , אני מכוערת?"
דניאל: "מהה פתאום את הכי בעולם" נועה: אז למה כולם בוגדים בי?
דניאל : "זה אלירן?! , הוא בגד בך?! תגידי ליי ועכשיוו אני הולככת לרצוח אותו .
נועה : "כן זה אלירן , והכי גרוע שהוא בגד בי עם מורן ... ה.."
דניאל : "מוררןןן האא... , יש לי עניין לא פתור איתהה..." יצאה מהתא
נועה : "דנייאאל ! .
דניאלה התקדמה לכיוון מורן , כל פסיעה שלה כבדה , פעימות הלב חזקות
היא עמדה מולה פנים מול פנים . מורן : " אז ממהה , טום בוי , באת להגן על החברה התינוקת שלך?!
דניאל : "לא.. היא לא צריכה תהגנה שלי , אבל מישהי אחרת כן צריכה"
-- ישר בלי לחשוב פעמיים היא משכה למורן בשערה הבלונדיני הארוך , משכה אותה והחל קרב בנות
כל בית הספר התאסף מסביבם , וכולם צעקו , הודדו , קראו קריאות גנאי ..
לפתע שקט התחולל בינהם , זה היה המנהל , מרוב שקט היה ניתן לשמוע את פסיעות רגליו.
ישר מורן רצה אל המנהל "היא רצתה לרצוח אותי , היא משוגעת , החלה לבכות בבכי מאולץ"
"דניאל פריטאס למשרד שלי , מיד!!!! צעק המנהל.
אניי אמשייך יותר מאוחר מאמי
:]
וואי תמשיכי מאמי ממש אהבתתתי :]$#!
ואי מהמם!!
סיגנון כתיבה מיוחדדד
המשך
הממששך הממששךך ההממששךך!
חחחחח
ייאאללהה.. ממככות!!1
חחחח
חבל שנגגממררו..=,[
חחחחחחחחחחחח
תממשייככיי!
זזה אמיתי,ד"א?!
ואי מאמי ממש יפהה
אהבתי רצחח
תמשיכי הכי מהר שאפשר חחח
ואיי אששש
אהבתיייי המשךך=]
מוזמנתת לקרוא תסיפור שלי
ממ מצטטערת שאני שמה תהמשך רק עכשיו פשוטט הייתה לי מתכונת היום ולא היה לי זמן :] תווודה על התגובוות אווהבת אתככם :]
ואוושריי , לא זה לא :]
---במשרד המנהל--------
דניאל ישבה על הכיסא לבד וחיכתה למנהל שיבוא , נראה היה כאילו הוא שכח ממנה
אז היא כהרגלה התחילה להשתעמם , "גם כן זה ..." - , היא עצרה מלדבר כשהיא הבחינה
במכתב מקושט באיורי לבבות על הדלפק .. . אוהוו... , זה מעניין והתיישבה על כיסא המנהל
והחלה לעיין במכתב "דובשן שלי , אתה מאיר את יומי..." החלה לצחקק מהכתוב במכתב .
הדלת נפתחה
מרוב שהיא הייתה שקועה במכתב היא כלל לא שמה לב ..
"אווהום.".נשמע מין רעש , היא הורידה באיטיות את הדף שכיסה את פנייה
ומול עייניה עמדו המנהל ואביה , "אני... , אניי.. היה פה מבולגן קצת , אז אמרתי
אם אני כבר פה אני אסדר קצת ... , המנקות של היום זה לא המנקות של פעם.." ,
עשתה מין חיוך מבויש . "דניאל.." אמר אביה בטון כעוס. "טוב אני אשתוק.." ענתה דניאל
"אין פתרון אחר , היא לעולם לא תלמד .. , זה הסוף מבחינתה , אני מצטער.." לחש באוזנו של אביה
של דניאל המנהל . "..אולי פעם אחרונה , היא תשתנה אני מבטיח לך.." ענה אביה.
המנהל שתק ושניהם הביטו בדניאל שכבר הייתה עסוקה בהמשך קריאת המכתב..
המנהל התקרב אל דניאל ומשך את המכתב מידיה , "זה שלי!! , תודה!" "איייי , " עשתה פרצוף
"דניאל... "אביה לא הוציא מילה מיפו רק סימן לה עם ידו לצאת החוצה.
----וכך הוא לא אמר מילה רק התקדם בצעדים כבדים אל עבר המכונית ..
"הפעם זאת באמת לא אשמתי , אתה חייב להאמין לי.. "- התעקשה דניאל .
"עוד מילה אחת דניאל , עוד מילה אחת ו.." ענה לה בעודו פותח את המכונית
"עוד מילה אחת ומה?! הא? תזרוק אותי לתאילנד כמו שזרקת את עומר?!
או כמו שזרקת את אמא ?! העלתה את טונה דניאל.
"אני אמרתי לך לא לדבר על אימא! , לא?! . נזף בה אביה והביט בה במבט כועס כמו שמעולם לה הביט .
אתה יודע מה , טרקה את הדלת האחרונית של המכונית , עזוב אני אסע במונית , אוטבוס או משהו
לא צריכה ת'טובות שלך ואני אאחר היום לאימון אז ..." אביה עצר אותה מדיבורה ," את לא משחקת יותר"
אני מה לא?! צעקה דניאל , ואביה החל מתניע את המכונית . ".. מה ששמעת מהיום אין קבוצת כדורגל ,
אין כסף , נמאס לי מכל השטויות שלך . הוא התחיל לנסוע .. "אתהה לא יכול לעשות לי את זה ! , אתה שומעעע!!
היא התיישבה על המדרכה , היא הורידה את הכובע עוד כדי להסתיר את עייניה שהחלו לדמוע , וכשנראה שזה מספיק
גשם התחיל לרדת , היא ישבה שם , קפואה , רטובה מטיפות הגשם .
לאחר עשרים דק' בערך
"ילד .." מישהו נקש בגבה , היא הרימה את ראשה אשר היה מונח על רגליה המקופלות ..עוד לא סובבה ראשה.
"ילד " קרה לך משהו? - היא הסתובבה , לא היה ניתן לראות את פניה רק את שפתייה הרועדות ," קח מטריה
חבל שתתרטב .."היא הרימה מעט את כובעה , לא שמעה דבר רק ראתה שפתיים ורודות מדברות אליה
"אתה מדבר אליי.." שאלה דניאל . "אני רועי , אתה צריך עזרה אולי..מסר לה את המטריה שלו "
"אני לא בן ... אני בת , וכן.. תוכל להגיד לי איפה יש כאן תחנת אוטובוס ... "אה הוא ציחקק סליחה. וכן בטח
הוא לקח אותה לתחנת האוטובוסים הקרובה ואמר לה איזה קו היא צריכה.
"אני רועי , ואת? " הגשם נפסק והיא הורידה את כובעה הרטוב
עם בוא השמש ניתן היה להבחין בעיניה הירוקות , בשפתייה הורודות .. "אני .. היא חייכה"ואז הבחינה באוטבוס שלה שעמד לצאת..רצה לכיוונו
" עוד נפגש היא נפנפה לו לשלום ... "כן ניפגש.." המשיך ללכת לדרכו בפרצוף מאוכזב..
המשךך יותר מאוחר
יואא איזה המשך מהמםם
המשך!😊
מדהים תמשייכ בובהההההההההה
