סיפור סינדרלה.
אוקיי מתוך שיעמום רציתי לעשות סיפור חדש… וכמובן שהכל כמו בסרט "סיפור סינדרלה" רק הדמויות שונות וההתחלה ממש ממש תהיה דומה עם טיפה שינויים.. באמצע ישתנה המון דברים…ולקראת הסוף מתי שהיא והוא ילכו לפרינסטון לא הסתיים הסיפור.. אלא ימשיך לפי הדימיון שלי.. זה כל מה שכיף בסיפור…
אני מקווה שתהנו…
אוהבתת
היה היה פעם ממלכה רחוקה ובאה גרה ילדה חמודה ויפה ואביה האלמן
טוב זה לא היה לפני זמן רב וזה לא היה ממלכה רחוקה
זה קרה בסן פרננדו וזה ניראה רחוק מפני שבקושי היה ניתן ליראות משו מבעד לערפיח.
אבל בתור ילדה העמק היה בממלכה שלי
הייתי החברה הכי טובה של אבי והוא שלי
כיוון שגודלתי על ידי גבר הייתי חלשה בתחום האיפור והאופנה אבל מעולם לא הרגשתי שחסר לי דבר
אבי היה בעליו של המסעדה הכי מדליקה בעמק.. אהבתי להיות שם.
זה היה מסוג המקומות דיאטה היא מילה גסה
בדיינר הייתה אוירה משפחתית
חגגתי שם יומולדת
מה כבר יכולתי לבקש? איזו משאלה?
לא חסר לי דבר יש לי חברים ואבא מקסים
אבל אבא שלי חשב שאני צריכה עוד דבר אחד. שירן!
עם אמי החורגת באו 2 בנות אושר וים
אבל עם אבי היה מאושר גם אני
אך לצערי זה לא היה סיפור אגדה
"הוא לקח את ידה ונישק אותה ואז הניפה על סוסו הנסיכה היפה
והנסיך הנאה רכבו אל טירתו ושם חיו באושר לנצח"
"אגדות מתגשמות אבא?"
"לא אאבל חלומות מתגשמים"
"יש לך חלום?"
"כן. חלומי הוא שתגדלי ותלמדי באוניברסיטה
ואולי יום אחד תבני טירה משל עצמך"
"לאיזה אוניברסיטה הנסיכות הולכות?"
"לאיפה שהנסיכים הולכים… לפרינסטון"
"אבל העיקר באגדות אינו רק מציאת נסיך נאה אלא הגשמת חלומותיך והגנה על אמונותיך
וזכרי עם תחפשי היטב תמצאי בספר דברים שיהיו מאוד חשובים בהמשך חייך"
הסתכלתי היטב …
ופתאום הרגשתי רעידה
"רעידת אדמה"
ממלכתי נהרסה מאז אותו יום שבה פגעה רעידת האדמה בעמק.
אבא שלי הלך
"אל תלךךך"
"אני מיד אחזור"
באותו היום איבדתי את חברי הטוב ביותר
מרגע זה ואילך האגדות שהיו בחיי היו רק בספרים.
כיוון שאבי לא הותיר צוואה אמי החורגת ירשה הכל.
את הבית.. את המסעדה ולצערה הרב… אותי.
ומאז עליתי לעליית הגג שם גרתי עד שגדלתי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
לאחר שמונה שנים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
בוקר…
"אגם.."
"יואו אגמי.."
"אגם!!"
התעוררתי לצעקות של שירן דרך הרדיו
"הגיעה שעת ארוחת הבוקר.." " תביאי לי את ארוחת הבוקר!!!"
"אגםם!!!" היא צעקה שוב פעם
קמתי כולי מתה מעייפות…
וירדתי להכין לשירן את ארוחת הבוקר שלה…
אחיותי החורגות היו בבריכה…
"אגם" שמעתי אותה צועקת..
"אני באה.."
"הבאת לי את הסלמון הנורבגי שביקשתי? אני צריכה לקבל אומגה 3."
"הטוב ביותר"
"מרגישים.."
הסתכלתי על אחיותי שבנתיים למדו לשחות… 2 מטומטמות…
"למה את עומדת סתם שם? לכי לעבודה!"
"שירן אני לא יכולה לעבוד היום.. יש לי מבחן גדול בבוקר.."
"תקשיבי אגם… הולכים לבית ספר בשביל למצוא עבודה.. להיות חכמים… ולך כבר יש עבודה. זה כאילו דילגת על שלב.."
הסתכלתי עליה והלכתי..
רצתי אל הדשא… הממטרות השפריצו עליי
רצתי לכבות אותם
"לא מותק אל תסגרי הדשא ניראה קצת חום"
"אבל שירן! אנחנו בתקופת בצורת.."
"בצורת זה לאנשים עניים…" היא אמרה
לא היה לי כוח לריב איתה כבר…
הלכתי למסעדה.. והתחלתי לעבוד…
פיניתי צלחות… ניקיתי את השולחנות…
טלי אחת העובדות ראתה אותי… אני והיא היינו חברות טובות… היא עבדה בדיינר עוד מאז והייתי קטנה…
"אגם מה את עושה כאן?"
"אני עובדת… אני תכף מסיימת.."
"את חייבת להגיע ללימודים…"
"אני אגיע אל תדאגי לי.."
"לא את תעזבי עכשיו הכל ותלכי לבית ספר.."
"אבל שירן אמרה.."
"לא אכפת לי מה שירן אמרה.. אני דואגת לעתיד שלך.. אבא שלך היה רוצה ליראות אותך בבית ספר ולא כאן.."
"טוב תודה טלי…."
יצאתי מהמסעדה של אבי ונסעתי לבית של חברי הטוב תום….
הגעתי וראיתי את תום בלבוש של ראפר… צחקתי…
"היי אגם.." אמר לי…
"היי…"
הוא נכנס לאוטו…
"תום מה אתה לובש?"
"אגם.. אני שחקן שמגלם דמות.. זה חלק מדמות הראפר שלי.."
"אני יודעת אבל.." "תסתכל על זה.."
"אוקיי אני יחליף.." הוא אמר לי יצא והחליף לבגדים נורמליים…
נסענו לבית ספר…
כרגיל מיטל וחבורת הסנוביות עברו עם המכונית שלהם…
"מי שמהסס מפספס" אמרו…
"הנה מיטל היפה ו2 החברות שלה…" אמר תום..
"כן שמתי לב.."
"היא רוצה אותי נואשות…"
"מה?" הייתי המומה..
"בדימיון שלי היא רוצה אותי נואשות.. אני יודע.."
"תום אפילו בדימיון שלך מגיעה לך מישהי אחרת ממיטל.."
" אגם אני חושב ששם יש איזה חנייה.." נסענו הלאה עד שהמכונית של חמישיית הסנובים של התיכון הגיעו וחסמו את הדרך…
כמה בנים צחקו קצת…
"נו באמת…" אמרתי להם… כעסתי..
פיתאום יצא החתיך של בית הספר… עומר… הסתכלתי עליו…
" גם את מפנטזת עליו אגם?"
"אני לא מכירה אותו … הוא לא יודע שאני קיימת.."
אחת הבנות הסתכלה עלינו.. זאת הייתה מיקה… היא הייתה גם אחת הבנות שכל הבנים רוצים אותה… שיער בלונדיני.. עיניים כחולות בולטות רזה וגבוהה…
"אוי מעריצים בשעה 8 בבוקר…"
"היי נערת דיינר תביאי לי בבקשה בוריטו ארוז.. תודה.."
"ואת עוד חשבת שהם לא מכירים אותך…" אמר תום..
"או כן.." אמרתי והמשכנו לנסוע לחפש חנייה…
תגיבוווווו





