זה היה עוד יום גשום,
אמא מטלפנת, ואבא דואג..
הוא אמר שיצא לסיור קצר ויחזור בקרוב,
אך את ליבי.. תחושה רעה תקפה.
אמא ישבה בסלון והטלפון צילצל...
"הלו" ענתה ברעד..
"היי אמא.. זה אני.." אמר אחי..
"היי מתוק שלי.. מה שלומך?" היא שאלה..
"מצויין.." הוא אמר.. "אני יוצא לסיור בשטח.." הוא אמר.. הוא אף פעם לא היה מטלפן לפני הסיורים, אלא רק אחרי.
היא רק שאלה..
"אכלת כבר ארוחת צהריים?" ופיה התכווץ מהמחשבה, היא תפסה את ידיה והחלה רועדת..
"כן אמא.. אכלתי.. אל תדאגי.. אני אתקשר שאחזור" הוא אמר..
"טוב בני,תשמור על עצמך ילד.."
"אוהב אותך אמא" הוא אמר וניתק את קו הטלפון. "אוהב אותך אמא" היו המילים האחרונות ששמעה..
אני זוכרת שמאותו הרגע שיחת הטלפון הייתה הדבר היחידי שרכזה את בני הבית..
אמא הסתובבה הלוך וחזור בדאגה, מחכה לטלפון.
הצלצול הגואל הגיע, אבל.. לא ממנו..
פתחתי את הטלווזיה מתחילה לזפזפ בערוצים..
עני נעצרו..
"פיגוע ירי במחסום עזה, 2 הרוגים ו-3 פצועים"
התחלתי לחפש את השלט כדי לסגור את הטלווזיה..
דמעות ירדו מעני..
"אמאאאאאאא..אבאאאאאאא" צרחתי כמו משוגעת.. הם ירדו למטה.. לא הבינו..
"הוא התקשר? הוא התקשר?" אמא החלה מנערת אותי.
"לא.. לא.." אמרתי ובכיתי.. "הוא.. הוא.. " אמרתי ואמא הביטה בטלווזיה שקועה ולא שמעה לדברי..
אבא נפל על הריצפה.. ואני רצתי בכל כוחי החוצה..
לגינה..
ישבתי על הנדנדה והזכרונות כבר החלו להציף אותי.. הדמעות החלו לרדת בכמויות..
ולפתע, משהו השתנה.. אולי ההרגשה בלב..
הרגשתי מרחפת..
"ואולי הוא לא בין המתים.." לחשתי לעצמי ורצתי לכיוון הבית.. ברגע שנכנסתי.. דפיקה בדלת נשמעה..
אמא הביטה באבא ופניהם חוורו.. ניגשתי לפתוח את הדלת בתמימות רבה..
ברגע שראיתי מדים, ירוק, כמו מן מפלצות גדולות.. התעלפתי..
התעוררתי במיטתי, ושקט שרר בבית..
בליבי התנגנה מנגינה שקטה..
עני שרפו מהדמעות.. והאמת שרפה בגופי..
"הוא הלך לי? הוא הלך.." בכיתי... רקעתי במיטטתי והדמעות הציפו את כולי..
אבל למה? למה?
הכאב החל מחלחל..
חור ענק נוצר בליבי, אח שלי הלך..
את החיים שאחרי אני כמעט ולא זוכרת,
החיים נהרסו.
בשביל הצבא היה זה עוד גיבור שנפל, אבל בשבילי.. זה היה החיים שנהרסו, המשפחה שלי נלקחה ממני..
ברגע שהוא מת.. מתו כולם.. ולא היו עוד..
החלונות שהיו פתוחים עד כה והשמש שביצבצה מהם נסגרו, והאפלה נותרה בביתי..
אחי היה בן 19 במותו. ישאר לנצח צעיר.
"איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה"
אלוהים, למה פרחים אסור, וחיילים מותר?!.
__
ראיתי אתמול טלווזיה ולא הספקתי לבכות..
עשה לי השארה לכתוב לצערי
😕
יוווואו גולייייי=[
זה כל כךך עצוווווב
יש לי דמעות בעיניייייים😢
מוכשררררת שלי אתת!
אוהבתותךךךך
עצוב מאוד..מרגש..
מקווה שזה לא אמיתי.....
יום עצמאות שמח כמה שאפשר..
נופי
לא אמיתיי=]
גולי אוהבתותךךךך
ושלך יותר ייייפה(:
גאד
אין לי שערה שלא סמרה
כ י ש ר ו ן 😢
מצמרררר
אבלל מ-ד-ה-י-ם!!!!!
אין מילים
כישרוניתת!!!
מסכים מילה במילה עעםם תמרר!
מזעזעע!פשוט מזעזע שזה באת קורהההה!
=,[...
כל כךךךך עצובבב
ואין יותר כואב למאבד מישהוא בגילך צעיר כל כך
ובטח שזה לא היה בידו אלא המלחמות הם אלו שגורמות לזה
עם זה פיגןעים ועם זה קרבות מיותרים
ואנשים חפים מפשע מקריבים את חייהם
ומשאירים משפלה אחת של שכול משפחה ענקית
שלצער שלה אין הפסק
והם בחיים לא ישובות להיות
מה שהם היוו
יודעת על בשריי!
גלוששששששששש
את פשוט מוכשרת
העברת את הדברים בצורה מדהימהה
ריגשת אותי מאודדדד
מור'צי 😕
וואי יש לי דמעות בעיניים
זה ממש יפה
את כותבת מדהיםם
ה' זה היה קטע ממש מצמרר ועצובב =[
וואי יש לי דמעות בעיניים !! אני יודעת שזה באיחור.
גלו'ש את כותבת מדהים מאמי.
תודה רבה רבה רבה לכם!!
אוהבת את כולכם!!!
כל כך עצוב 😢
ולצערנו זה אמיתי..
גמאני ראיתי את זה בטלויזיה ;/
יווו אני לא הפסקתי לבכות
גולי זה מדהים!!
העיניים שלי היתמלאו דמעות, ומרוב הלחץ ירדה לי אחת.
הרגת אותי..
תיארת את זה באופן כל כך מציאותי!!
אני לא יכולה להגיד שאהבתיי.. כי ממש לא אהבתי, ולא בגלל שאת כתבת- בגלל שזה קורה!!
אני שונאת את זה..
זה מצמרר.. כואב.. חונק..
הלוואי ואף אחד מאיתנו ומכל הארץ לא ידעו צער!
אוהבת אותך..
סתיוו'ש 😢
