טוב הקטע הזה ממש לא עלי..אבל לצצערי יש מלא שזה כן עליהם..=/
"מורי אני יחזור מהר=]..אל תדאגי!"
אמר לי אחי הגדול-גיא.
"אתה מבטיח?"
חייכתי
"מבטיח!"
הוא אמר וחיבק אותי חזק חזק..
"אני אתגעגע"
אמרתי והוא נשק לי על הלחי
"גמני..מאוד..אבל אני אתקשר כשאני יוכל"
"אוקיי.."
אמרתי וחיבקתי אוותו שוב..
"טוב מורי אני חייב ללכת..האוטובוס שלי מגיע..ביי מתוקה..תשמרי על עצמך..אוהב אותך!"
הוא אמר ונישק אותי שוב..
עמדתי ליד התחנה..מחכה שהוא יעלה..
האוטובוס הגיע..גיא חייך ועלה..
ראיתי אותו נכנס..הוא התיישב במקום הפנוי וכשהאוטובוס החל נוסע גיא עשה לי עם היד שלום..
החזרתי לו גמני..
חזרתי הבייתה..
הימים עברו..התגעגעתי לגיא..הוא התקשר שיכל, כמו שהבטיח..
"אני הולכת לנועה"
אמרתי לאמא..
"אוקיי, ביי חמודה"
היא אמרה ואני יצאתי מהבית..
הלכתי לנועה..היא סיפרה לי על תומר..החבר החדש שלה..ואני כמובן שמחתי בשבילה=]..
"מתי אח שלך חוזר?"
היא שאלה
"אממ הוא אמור לחזזור עוד יומיים..אבל לא בטוח..כי הוא בקרבי ויש מלא פעילויות."
אמרתי
"מסוכן בקרבי"
היא אמרה וגרמה לי לדאוג
"כן, אבל זה מה שהוא רוצה..זה החלום שלו"..
אמרתי מחייכת..
"נועה אני כבר צריכה לחזור.."
אמרתי וחיבקתי אותה..
"אוקיי..דברי איתי מחר בבוקר=]"
היא חייכה ונשקה לי על הלחי
"ביי ביי.."
אמרתי ויצאתי לבית..
אחרי 10 דק' הגעתי..פתחתי את הדלת וראיתי את כל המשפחה..ועוד כמה אנשים ושכנים..
אמא ישבה על הספה בוכה..ואבא בוכה גם ומחבק אותה..
הם החזיקו את התמונה של גיא..
ואני לא הבנתי מה קרה..
"מה קורה כאן?!" שאלתי מחכה לתשובה..אך גם מפחדת לקבל את התשובה שאני הכי לא רוצה לשמוע
אמא פרצה שוב בבכי..
אחותי הגדולה שלומית התקרבה בוכה גם היא וחיבקה אותי חזק חזק..
"מה קורה פה!?!"
שאלתי לחוצה.
"הוא הלך..עלה למעלה.."
היא אמרה בוכה
"מי?!גיא?!"
לא האמנתי..לא רציתי להאמין..לא רצייתי שזה יקרה..
"כן..נהרג בפעילות בעזה"
היא אמרה מחבקת אותי..
בכיתי..בכיתי המון...עליתי לחדר בריצה..טורקת אחרי את הדלת..
נשכבתי על המיטה..כשמולי התמונה של כל המשפחה..
אני,אמא, אבא, שלומית וגיא.
מחובקים ומחייכים..
"זה לא נכון!הכל חלום!"
אמרתי
"הכל חלווום"
צעקתי שוב ומחצתי את הכרית..הלב שלי התכווץ..הרגשתי לבד..בלי אחי הגדול..מי שאני אוהבת כל כך..
מי שתמיד היה נותן לי את הכתף שלו לבכות עליה..
ותמיד חיבק כשצריך..
ידע מה לומר..מתי לומר..
מתי לשתוק..
ידע מתי להיות פה איתי . . .
"הוא הבטיח לחזוררר!" צעקתי בבכי.
"למה לא קיים את הבטחתו?!"
למחרת בבוקר הייתה ההלוויה..
חזרנו הבייתה ואנשים אחרינו..
מנחמים..בוכים איתנו..מחבקים..
החברות שלי והידידים באו..
ניחמו אותי ואמרו שיהיה בסדר..
אבל איך יהיה בסדר?הרי אחי לא כאן עוד..
הפרח היפה מכולם נקטף..נקטף באכזריות..
"זה לא הגיע לו" אמרתי בוכה ואמא חיבקה אותי..
הלב שלי בכה..אני בכיתי..הגוף כאב..
רציתי את אחי גיא בחזרה..
את מי שתמיד שמר עלי שישמור עלי כאן למטה..לא מלמעלה!
למה אלוהים לוקח את היקרים לנו?
למה הוא לא יכול לחכות??
הרי לו לא מחכה מוות..הוא חי לנצח, יש עוד עידנים שלמים..דורות רבים.הוא לא חייב לקחת את האנשים מכאן עכשיו.
אנחנו חיים קצת..והזמן כל כך יקר..לא נישאר הרבה בששביל להיות עם יקרינו..אנחנו מתים..כולנו לבסוף..
אבל ה' נשאר חי..ובכל זאת הוא לוקח את הטובים ביותר..
האנשים שאנחנו צריכים פה איתנו באדמה.!
יש לו מספיק מלאכים..
למה הוא לקח גם את המלאך שלי?!
שאלות רבות צצו בראשי ללא הפסקה..והדמעות המשיכו לרדת..
הלב עדיין כאב..
אבל ידעתי דבר אחד..
-=-לנצח אחי..אזכור אותך תמיד-=-
עצווב=[..
=,[....
אין לי מילים..
זה עצוב כ"כ..
=,[[[[[
כן=[
בכיתי היום בטקס..ואתמול מסרט..למרות שאין מישהו שנפגע אצלי במשפחה
שמח שאיןן ושגם לא יהיה!!!
😢
אמאאא עצובבב =[ ולחשוב שיש כאלה באמת מקרים יותר מדי =[
אלוהים זה כזה עצובבב
אח שלי גם בצבא תודה לאל לא בקרבי..
זה הדבר הכי נוראי לשמוע..
והכי הורס..
לא עלינו ...
😢
את כותבת מדהים מאמי
ואיי איזה עצוב...
אחי היה בקרבי ועכשיו כבר לא למזלי..ואיי אני זוכרת שחודש הוא לא חזר כל כך פחדתי לאבד אותו...
ולחשוב שיש מלא כאלה מקרים...
זה היום הכי עצוב בשנה...
ת'אמת בישבילי זה יום יותר משמעותי מיום השואה לא יודעת למה אבל עליו אני מתחברת הרבה יותר מאשר ליום השואה..למרות הכל..
=[
יהיה זכרם ברוך
איזה עצווב ויפפה
אח שלי בצבא , בקרבבי
הכי מלחחץ בארררץ
אאאמאאאאאא
באמת מפחחחחיד.. 😢
וואיי יצא לך קטע מדהים דבר ראשון כל כך עצוב..
עד היום.. לא באמת הערכתי את היום הזה ועכשיו שאחי בקרבי..
קראתי את הקטע הזה ופתאום כל כך התחלתי לפחד...!!!!!!
בקיצור זה פשוט עצובב...=[
כ"כ יפה וכ"כ עצוב
אין מילים
די מדהימה אחת שלי!!
את כותבת מדהים!!
תודה בנות,
באמת מפחיד כשהאחים בקרבי..
