הוא הולך היום לצבא סוף סוף פעם ראשונה. עוד מעט הטירונות תתחיל ואז הוא יוכל להתחיל קרבי..
"אני כל כך מחכה לזה" הוא אמר לאחותו וחיבק אותה.. והיא עם דמעות בעיניים בוכה ומחבקת אותו חזק
"אבל תבטיח לחזור! תבטיח" היא ציוותה עליו.
והוא הבטיח לה. הוא נשבע לה!
הם היו תאומים.. הוא היה הנפש השנייה שלה.. הם לא היו כל כך דומים, אבל היה אפשר להרגיש את הדמיון הקטן ביניהם.
הם אהבו מאוד זה את זה והיא פחדה.. היא פחדה לאבד אותו..
היא דאגה יותר מאמא שלה. יותר מאבא שלה שגם להם היו דאגות בלב..
היא כל כך אהבה אותו.. וגם הוא אותה..
הוא העדיף למות מאשר לאבד אותה והיא בדיוק אותו הדבר..
הוא הלך לצבא וחזר מדי שבועיים, כולם שמחו לקרתו.. והיא יושבת בבית מאושרת כשרואה שהוא חוזר.
ומוחקת עוד יום ועוד יום מלוח השנה.. מחכה שהשלוש שנים האלה יחלפו להן.. יחלפו ויעברו מהר..
שלא תצטרך לדאוג. שלא תצטרך לחכות לו יותר.. שתוכל לקום בבוקר ולראות אותו שוכב שם בחדר לידה..
יום אחד היא רצתה לעשות לו הפתעה ולנסוע לבסיס לבקר אותו.. היא עלתה על האוטובוס ולא ידעה מה מחכה לה.. היא הייתה כולה מאושרת מאיך שהוא יהיה מאושר כשהוא יראה אותה: את אחותו האהובה..
היא נסעה עם עוד חמישה חיילים בערך באוטובוס ועם עוד המון אנשים.. היא חייכה חיוך רחב כשהביטה עליהם וראתה את דמותו במקומם. במדים האלו..
החיוך נמחק לה מיד מפניה כשהפיצוץ התרחש לפתע. היא נחטה על הרצפה פצועה בראשה עם עיניים פקוחות ללא רוח חיים.. היא לא תראה אותו יותר.. היא הלכה.. ודווקא היא זאת שנהרגה.
נודע לו.. נודע לאח שלה שהיא נהרגה בפיגוע והוא נפל על הרצפה שבור בגלל מה שקרה.
שיחררו אותו הבייתה שבוע כדי שיוכל לעשות עליה שבעה..
הוא חזר לבסיס הרוסס.. למה דווקא לה זה קרה למה דווקא לאחותו? לחלק השני שלו?
הוא היה בבסיס לא מרוכז ודרך על מוקש. הוא נהרג שבוע אחריה..
שני התאומים הלכו לעולמם.. בזה אחר זה..
הרי לא יכלו לחיות כשהחלק השני לא איתם. הם העדיפו למות לטובת האחר..
ההורים ישבו בבית שבורים.. בוכים ועיניהם אדומות כדם.. עומדים בצפירה של יום הזיכרון
ונזכרים בכל האסון הנורא שהיה ותם. אבל עדיין יהיה חרוט לכל אורך חייהם בליבם.
סתם משהווו מכועררר ניסיתייי לא הלך כל כך חח =/
יהיי זכרם ברוך לכל הנופלים =[
איזה עצובב =[
יהיה זכרם ברוך של כל החיילים
מצמררר...=,[
את כותבת יפפהה.
חבל רק שיש סיפורים כאלו...=\\\
נטשה אושרי תודהה על התגובהה
מואההה
אין אתם לא יודעים איך היום הייתי עצובה.. פעם ראשונה שאני ככה ביום זיכרון..
😯
איזה צמרמורת עברה בי הגע..אלוהים
מאמי את כותבת מדהים וממש מרגש
כמה עצוב היום הזה 😢
בתאל יעלוששש תודהה
עצובב יותר מדי..
כל כך מרגשששששש
ועצובבב
מצמררר
אויי אני עם דמעות בעיניים
זה כזה יפההה
פשוט מעלףףף
ועצוב כי יש דברים כאלההה
שזה פשוט נוראא
מתי זה כבר יפסקק?!?!?!
מזכיר לי משפט שאמא של דניאל אמרה
"הוא הבטיח שיחזור והוא קיים את ההבטחה שלו
אבל מה יעזור לי שיש מה?!?!?"
זה פשוט שבר אותיי
מור'צי 😕
תודה...
וזה באמת מצמרר שיש כאלה סיפורים אמיתיים.. 😢
