זה היה ערב חג כולם היו צחוקים ומאושרים שרים וצוהלים.
בבית שלי בסלון,היה אור ושמחה וחיוכים וכיף...
אבל אז, בלי שום אזהרה הייתה דפקיה בדלת מחרישה שקטעה את הכל.
קמתי לפתוח אלה היו אנשי זק"א הם היו עם פרצוף עצוב ... בהתחלה לא הבנתי , הייתי קטנה כיתה ד' לא מבינה דבר... הם שאלו היכן אבא... אבא ששמע מיהר לקום ולבוא לדלת בבהלה וכל המשפפחה השתתקה דממה.
ואז אנשי זק"א אמרו "אנחאנו מצטערים , בנך נהרג" , כולם שמעו... אני התחלתי לצחוק , לא מאמינה למשמע אוזניי שאח שלי המודל לחיקוי שלי האח שלי נהרג אין מילה אחרת פשוט נהרג סתם ככה באמצע החיים ... לא הבנתי..., כולם בכו דודה שלי התעלפה , זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את אבא בוכה..
זה היה קשה... לא הבנתי דבר , מי ? מה ? מו ? פשוט כ-ל-ו-ם !!!
כולם באו לחבק אותי , ורק אחרי כמה דקות רק הבנתי שאני לא הולכת עוד לראות את אח שלי בחיים...
רצתי לחדר שלו עם דמעות חונקות לא פוסקות... נינכנסבתי לחדרו חיבקתי החדר הרחתי בכיתי רצתי לרשום אותו..
הוא נסע לאילת והים לקח לי אותו , הוא צלל ואז שעלה לא היה לו אוייר , נחנק ומת.
הים , הים האכזר לקח את אח שלי אני לא מבינה את הים ... הוא אאהב את הים אז לא הים עשה זאת ?
אני זוכרת פעם שדיברתי איתו :
אני- "איתיי!! היום טלי שוב עשתה עליי חרם!!! (אורמת בבכי מר )!!!"
אח שלי -עומר שלי , אני יתקשר למורה וידבר איתה ותיזכרי שאני תמדי אהיה שם בשבילך"
אני-מה שם ? איפה זה שם ?
אח שלי-שם... נתן לי נשיקה והלך...
ומאז לא חזר...
והיום, אני יודעת שהוא תמיד שם בשבילי...





