למי מאיתנו אין או לא היו מתישהו משקעים... כל מיני רגשות ומחשבות שלא עוזבים אותנו ולא נותנים לנו מנוחה... הם לעיתים קרובות מודחקים עמוק עמוק... בתוך הנשמה... אבל לא נעלמים...
וברגעים הכי פחות צפויים צצים ומפתיעים אותנו, חלקם במודע וחלקם שלא במודע... אבל הם עדיין גורמים לנו לפעול בדרך מסויימת ולהגיד דברים מסויימים...
הם נשארים לשבת לנו על הלב... ועם הזמן משמינים אם הם לא זוכים לטיפול+הסרה... ובעיקר פוגעים בנו, בסובבים אותנו ומביאים עימם רק סבל וכאב...
הם כמו שערות שנדבקות לסמרטוט ולא מתנתקות או כמו לכלוך שקשה להגיע אליו ולנקות אותו... תמיד שם אם לא מוציאים אותם... מעצבנים אותנו ואינם נעלמים...
אז מה עושים כדי שלא יהיו משקעים? וואלה אם הייתי יודעת את התשובה אולי לא הייתי רושמת את זה... מה עושים אם אי אפשר לדבר על הכל?
משקעים נערמים מכל מיני פגיעות ואי הבנות...
ולמרות שלעיתים הם נראים כלא משמעותיים... יש להם משמעות אפילו יותר ממה שגלוי...





