באולימפיאדת הנכים של שנת 1968, השתתף נער בשם קים פיק, שהיה בעל נכות קשה, הוא התחרה במרוץ חמישים מטרים, מול עוד שני ספורטאים נכים כמוהו, שהיו בכיסאות גלגלים.
כשהשופט הזניק את המשתתפים, זינק קים קדימה ודהר לעבר קו הסיום. כשהיה במרחק של עשרה מטרים מקו הסיום הסתובב לראות היכן המתמודדים האחרים - הנערה התהפכה והיתה תקועה בקיר, והנער השני הסיע את כיסאו לאחור ברגליו. קים הפסיק, חזר לאחור, עזר לנערה להתיישר ודחף אותה אל עבר קו הסיום. הנער בכיסא הגלגלים שנסע לאחור זכה במרוץ. הנערה הגיעה במקום השני. קים הפסיד - אבל הקהל שהריע לו חשב אחרת.
בשביל לנצח לא צריך להגיע תמיד למקום הראשון.
לא תמיד המקום הראשון הוא המקום שאנחנו צריכים להגיע אליו.
הדירוג שלנו בהיררכית הזכיות - אינה קובעת את הדירוג שלנו בהיררכית החיים.
לנצח זה להתגבר על המכשולים העומדים בפני כל אחד מאתנו, לא על המכשולים שיש לפני אנשים אחרים.
לכל אדם יש את המקום הראשון שלו - הנקודה שבה הוא מגיע לניצחון.
לנצח זה לא להיות יותר מאחרים - זה להיות יותר ממה שהיית קודם.
כאשר אדם מנסה לנצח אחרים.
כשבניצחון יש את מפלת האחר, אז בהצלחה יש גם מהאכזריות והכאב של זה שהובס.
כשאנחנו מנצחים את עצמנו - כשאנחנו מגיעים למקום הראשון שבתוכנו - אז הניצחון שלנו אמיתי.
נסו להיות כמו קים ואל תשכחו להיות בני אדם בדרך למקום הראשון.
לפעמים כדאי להפסיד במרוץ ולנצח בחיים.
יפה שלי, בשבילי את גדוווווווווולה מהחייייייייייייייייים!!
א-י-ן ע-ל-י-י-ך
כ"כ כ"כ כ"כ!!אוווף, עוד כמה שעות המשחק נגמר, אהובתי, תיכנסי לפה כל איזה חצי שעה, יהיו לך היום המוווווווון הפתעותתת!!
אני יתגעגע...
אוהבת, הגמדונת שלך.
לעוד כמה שעות.. 😊
