אורגיה? אני כבר מודאגת..

כמו כל יום שישי התנחלנו אצל ילד אחד שההורים שלו נמצאים בבית לעיתים רחוקות ויש לו רק אח אחד והוא בצבא יחד עם אח שלי.. בקיצור, הבית היה רק שלנו...
היינו משהו כמו חמש בנות מהשכבה שלי ושבעה בנים ששניים מהם בשכבה שלי, שלושה נמצאים שתי שכבות מעלינו, יעני כיתה י''ב... ושנייםסוף צבא שאחד מהם חבר שלי .. שתינו וצחקנו כמו בכל יום שישי... גם החירמונים הרגילים היו...
אבל הפעם נסחפנו..
הגענו למשחק אמת או חובה.. סתם מישהו אמר בואו נשחק כמו שהקטנים עושים.. כולם התלהבו מהרעיון ושיחקנו.. היינו שתויים רצח והמשחק עוד יותר חירמן אותנו.. תאמת יותר תבנים.. למרות שגם אני התחרמנתי ברמות שלא הייתי רגילה אליהם... חבר שלי נשאר צמוד אליי כל המשחק.. למרות שהיו קטעים שנפרדנו כשהתנשקנו עם אנשים אחרים... אבל לא נראה לי שזה הפריע לנו.. אנחנו רגילים למצבים כאלה..
אני זוכרת את עצמי עושה סטרפטיז עם עוד חברה שלי ותוך חמש דקות נשארנו רק עם חוטיני וחזיה..
אף פעם לא הייתי עם מישהו אחר חוץ מחבר שלי וחוץ ממישהו מאוד מבוגר כשהייתי יותר קטנה.. יעני אפעם לא הייתי עם מישהו מהשכבה או שהוא ראה אותי ערומה או משהו... ואני פשוט לא מאמינה על עצמי...
הגענו לקטע שהידיד הכי טוב שלי מהשכבה מחרמן אותי באטרף כשהוא בלי חולצה יעני רק בוקסר וג'ינס וחבר שלי נעלם עם חברה שלי לחדר אחר...
לא יודעת למה... כי כמו שכבר אמרתי היינו רגילים למצבים כאלה שהוא מתנשק עם מישהי ואני עם מישהו כשאנחנו שתויים.. אבל זה איכשהו ממש הפריע לי ויצאתי מהחדר שהייתי עם הידיד הכי טוב שלי.. הוא לא הבין למה והוא הלך אחריי כמו יצור ועשה לי.. שיר נו שנייה לאן את בורחת... לא היה לי נעים לעזוב אותו.. אבל גם הייתי חייבת למצוא את חבר שלי.. חיפשתי כמעט בכל החדרים בבית עד שהגעתי למטבח ומצאתי אותו מחרמן אותה בצורה הכי מפחידה שיש על הקיר ואני הייתי בשוק.. וידיד שלי עוד בא לי מאחורה וחיבק אותי עשיתי לו די תעזוב אותי ואפילו נתתי לו כאפה ומזה אני עוד יותר בשוק למה אני לא ילדה שמחלקת מכות לחברים שלי! אני לא זוכרת שהוא אמר עוד משהו אבל אני זוכרת שהוא התיישב ליד הקיר שם ושתק ואני המשכתי להסתכל על חבר שלי ועל החברה הכי טובה שלי כמו מהופנטת! אני לא יודעת אם זה בסדר לפרסם פה את זה... אבל אני חייבת... הוא פשוט הכניס לה אצבעות וליקק לה את הפטמות ואני לא האמנתי שאני רואה את זה! אני התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה... ואני זוכרת שהרגשתי המון קנאה ובחיים שלי שלא הייתי כל כך פגועה ממישהו...
עליתי למעלה מהר לחפש את הבגדים שלי אבל איפה שהם היו.. חברה שלי ועוד שני בנים היו שם.. ולא רציתי להפריע אז יצאתי משם והסתגרתי בחדר חשוך לבד חצי ערומה כמו סתומה ובכיתי...
אחרי מלא זמן שבכיתי הדלת של החדר נפתחה ומלא אור נכנס פנימה... אני אפילו לא יודעת מי נכנס! אבל אותו רגע הייתי חייבת להחזיר לחבר שלי ופשוט שכבנו על המקום למרות שזה לא היה כיף ולמרות שכל הזמן בכיתי...
אני זוכרת שחברה שלי וידיד שלי אחר העירו אותי בבוקר... חבר שלי לא היה בבית הזה וגם החברה ההיא שהוא הכניס לה אצבעות ומי יודע מה עוד לא הייתה גם..
כבר שלושה ימים שאני לא מדברת עם אף אחד ממי שהיה שם... כל מי שבא אליי לבית אני אומרת לאמא שלי להגיד שאני לא נמצאת.. היום ואתמול לא הייתי בבית ספר כי לא רציתי לראות אף אחד והכי נורא זה שאני מסננת את חבר שלי שמתקשר מהצבא!
אני לא יודעת איך להגיד לו את זה.. ואיך להגיב על מה שהיה לו עם החברה הכי טובה שלי...
אני לא מפסיקה לחשוב על הלילה הזה ועל מה שראיתי ואני מרגישה רע שאני לא מדברת עם חבר שלי.. אנחנו שבעה חודשים מרדימים אחד את השנייה בפלאפון כשהוא בצבא ואני בבית ורק פעם בארבעה שבועות אנחנו נפגשים...
הלוואי והייתי חולה באותו לילה וכל זה לא היה קורה
אני לא יודעת מה להגיד לחברות שלי.. מה להגיד לחבר שלי... ומה להגיד לעצמי!

בבקשה תעזרו לי! אני לא יכולה ככה!