שמיים תחייכו אני כבר לא יכול...... איך אנחנו מגייסים את האהבה?
כבר חודש עבר מאז המקרה. אמרתי לך שאני אוהב אותך. את היית הידידה הכי טובה שלי ואני לא יודע למה אבל הרגשתי שאני חייב להגיד לך את זה למרות שידעתי שאני מסכן את הידידות איתך... זה פשוט ממש הציק לי.
את סירבת ומאז כל פעם שדיברנו הרגשתי כאילו שנינו צבועים ולא מדברים באמת... אני לא יכול יותר..
לשכוח את אותך אני לא יכול... ולמרות שסירבת, אוהב אותך לנצח.
הרגע לא נשכח והפצע לא מגליד.
הדם ממשיך לצאת והפצע לא מגליד....
אם הייתי מאמין בה' הייתי מבקש את עזרתו אבל אני לא אבקש כי אני לא מאמין ואני לא אתחיל להאמין בו בגלל זה.
החברים אומרים לי לשכוח , מנסים להוציא אותי מהבית ומהדיכאון... אהבה עוד לא קיבלתי כל ימי חיי מבחורה... את היית הראשונה שהתוודאתי אליה ואני מרגיש שיש פה פספוס... כבר בן 18 עוד מעט ועדיין בלי אהבה.
כל חברי הטובים עם חברות שלהן וזה מכניס אותי לדיכאון גדול עוד יותר... הכל מסביבך מתפתח, אהבות חדשות מתגלות . חברים שלך מוצאים אהובה ואתה עדיין בלי... היום כבר לכולם יש אהבה בין חבריי... ואני עדיין בלי.
כשהחברים מוציאים אותי מהבית אני נהנה, אבל כשחוזרים הביתה נכנס שוב לדיכאון... אני לא יודע מה לעשות.....
שמיים תחייכו אני כבר לא יכול.... כבר לא כדי להלחם באהבה...





