-----הסיפור שלי-----

אויי כולי עכשיו כמעט בוכה פהה איזה עצובב זהה יוו 😢

ואני והיא כבר לאדעת לא יוצא לנו לשמור על קשר כזה .. ואני הייתי ברוק עצמאות בחיפפהה (:

יוווו איזה עצוב..
למה הרגת אותו מסכן..?
דרך אגב
זה מצויין שאת עושה פרקים ארוכים..
כי זה קשה להפסיק כזה אז לפחות יש פרקים ארוכים..
קיצר יצא לך פרק בן זונה..
לופ יו מאמי
מואהה ענקיתתתתתתת

וואי מתוקה שלי אני מזה מצטערת שאת עברת את כל זה...
יש לי דמעות בעיניים... 😢
דרך אגב אני גם מהפורום 4girls כך שאני מכירה אותך....

😯 😯 😯 😯
את לא יודעת איזה צמרמורתתתתתתתת הייייייתה ליייייייייייייייייייייי!!!
אלוהיםםם זה סיפור כזה מרגש מאמי שליייייייייייייי
תמשיכיכיכיכי ואני אשלח לך הודעה..

תודה בננות...
ananasik - מה הכינוי שלך שם?
אני מקווה שאהבתן, אבל לדעתי זה כאילו מעייף כזה שזה ארוך לא? כאילו חפירות בשכל חח =/

עוד מעט המשך

^זה ממש לא מעייףף זה מעניין ועדיף שזה ארוך מאשר קצרצר ולא מספק 😉

QUOTE (avril14 @ 07/05/2006) תודה בננות...
ananasik - מה הכינוי שלך שם?
אני מקווה שאהבתן, אבל לדעתי זה כאילו מעייף כזה שזה ארוך לא? כאילו חפירות בשכל חח =/

עוד מעט המשך
היכנוי שלי שם זה ~*מלאכית*~

ההיי אב'...

(מעניין לדעת ת'שם האמיתי ששלך!!..)

טוב..אז קודדםם אני רוצה להגיד שאני משתתף בצערך..=\\\

ודבר שניי זה שעדדיףף פרקיםם ארוכים..הכי ככיףף..וככה גם תגיעי יותר מהר
לזמן שאת עכשיו עוברת..לא? זה בעצם מה שאת רוצה..נכון?!

ובקשר לתמונה..
שלחי הודעה בפרטי...

דינו'ש - אולי את צודקת😊 מתה עלייך
ananasik - אויי את מקסימהה=] יש לך אייסיקיו במקרה?
oshri_Ok - תודה מותק, אגבר בן כמה אתה? ואני ממש ממהרתא ז תשלח תמונה שלך לפרטי שלי ואני אשלח לך יותר מאוחר כשאני אחזור הודעה עם השם אם בא לך תמונה גם אז סבבה..

אני עוד 4 חודשים בן 15....=]]

סבבה..

שוללחחח..=]

QUOTE (avril14 @ 08/05/2006) דינו'ש - אולי את צודקת😊 מתה עלייך
ananasik - אויי את מקסימהה=] יש לך אייסיקיו במקרה?
oshri_Ok - תודה מותק, אגבר בן כמה אתה? ואני ממש ממהרתא ז תשלח תמונה שלך לפרטי שלי ואני אשלח לך יותר מאוחר כשאני אחזור הודעה עם השם אם בא לך תמונה גם אז סבבה..
גמני עלייךך ממיי (:
ואני תאמיד צודקת ! 😉

^חיחי את התגובה ה100😊

כותבת המשך..

נפלתי על האדמה ושמתי לב שכל המכנס שלי בבוץ, זה לא עניין אותי בכלל... תפסתי את ראשי בידיי שהיו גם מלוכלכות מבוץ, וגם זה לא היה אכפת לי שהשיער שלי מלוכלך גגם..בכיתי והתפרקתי כל כך.... באתי ללכת.. ונזכרתי במילים האחרונות..

"אב'.. אני אוהב אותךךךךךךךךך"
"נאור דיי..."
"רק תעני לי על שאלה אחת"
אמר בעצב כשעמדתי לצאת מהחדר
"מה נאור?"
"את אוהבת אותי גם?"



הסתובבתי חזרה .....
ובקושי הצלחתי להוציא את המילים מפי....

==15==

"אה ו...נאור? בקשר לשאלה שלך.."
בראש הדהדו לי המילים האחרונות שלו "את אוהבת אותי גם? את אוהבת אותי גם? את אוהבת אותי גם?" כזה במן הד מוזר.. ניגבתי את הדמעות..
"בקשר לשאלה שלך.. אז כן.."
והלכתי מישם עם הראש מושפל... הלכתי והלכתי והגעתי לבת-ים..ל2 הגינות המחוברות. זוכרים את אופיר? מההתחלה? אופיר ורומן? העבריינים הצעירים? =/ ישבתי ממש שם, באחת הגינות על הספסל..קיפלתי את הרגליים אליי וחיבקתי אותן..בכיתי ובכיתי ובכיתי..ראיתי מולי את נאור עובר כאילו במן צל כזה מפחיד..עם הכובע הכחול והג'ינס שנפל מימנו מרוב שהיה רזה.. נבהלתי.. "דיייייייי!" צעקתי..
החלטתי שאני צריכה לחזור הבייתה ומהר..עם אבא יגיע בבוקר ויראה שאני לא בבית..זה אסון.. טוב..אין עליי כסף.. רק 20 שקל.. מיפה לגדרה מקום מגוריי זה 150 שקל מונית.. אוטובוסים? אין. מוניות שירות? אין באיזור. 'מה אני עושה מה אני עושה..' חשבתי לעצמי.. לבסוף החלטתי להתקשר ליובל.
מי זה יובל?
כשהייתי בסוף כיתה ו' חזרנו מטיול כזה בערב ואמא של חברה הייתה אמורה לקחת אותי הבית. אותה חברה דפקה אותי ולא היה לי אז פלאפון, אז פשוט לקחתי טרמפ מהביצפר בחולון לבית בבת-ים כמו מפגרת. עצרה ליידי מכונית כסופה עם מישהו צעיר שנראה כל כך חתיך...פשוט לאנוס אותו..גבוה, גוף שרירי, שיער שחור קוצים ארוכים, עיניים כחולות, משקפי שמש תמיד עליו..מעיל עור יפה.. גרר ריח של הבושם הכי טוב בעולם דיברנו בנסיעה..הבנתי שקוראים לו יובל, הוא בן 20+... נשוי.. ילדה.. וכששאלתי במה הוא עובד.. "מעסיק". לא הבנתי..אחריי אותו טרמפ סיפרתי לדודה שלי והבנתי שהוא בעצם סרסור. מאז ראיתי אותו כמה פעמים ליום הולדת 13 שלי הוא קנה לי מלא מתנות יקרות ונהיה בנינו מן קשר כזה..
בחזרה לסיפור..

לא ידעתי אם להתקשר או לא אבל בסוף החלטתי שכן כי זו האפשרות היחידה שלי. מחייגת את המס'..
"הלו..יובל?"
"מי זה?"
"אב'"
"אב'?! מה קרה למה את נשמעת ככה מישהו עשה לך משהו?"
"לא יובל תירגע..אני פשוט בבת-ים וצריכה להגיע הבייתה לגדרה...איך אני ..כאילו אין לי איך לחזור וחשבתי אולי אתה יכול לעזור לי"
"איפה את?"
"רחוב?"
"כן"
"עזוב, כך אותי ממרלבורו" [קיוסק באיזור]
"אוקיי 2 דקות אני שם ביי"
הלכתי מהר מהכיוון של הגינה לכיוון הקיוסק..עברתי בדרך ממש לייד הבית של אופיר...הרגשתי מן צביטה קטנה בלב.. אבל למה? כאילו זה היה ועבר ממזמן.. הגעתי ודקה אחריי הגיעה מכונית ב.מ.וו שחורה מדהימה.. בתוכה ישב יובל, זה שנהג קראו לו איציק הוא אחד מהאנשים שלו. שמן כזהעם קרחת. ומאחורה ישבו עוד מישהו אני לא יודעת איך קוראים לו ומישהי שעבדה איתם בסחר בסמים או משהו, קראו לה מיה. גבוהה מאוד, רזה, פשוט מדהימה..שיער בלונדיני, עיניים כחולות..שפתיים עבות.. וחיוך מקסים..
"היי אב', מה קרה נתקעת ככה בחוץ?"
נכנסתי רטובה אל הרכב ולחצתי ליובל את היד..
"עזוב, סיפור ארוך"
"דברי"
"אני.."
סיפרתי להם הכל..דיברנו קצת..
"לא בא לי לדבר על זה..היי איציק מה נשמע?"
"בסדר מתוקה, הכל טוב? פעם הבאה ישר תתקשרי בלי שטויות"
הייתי עייפה ועצובה וכולי נפוחה מדמעות.. הם הורידו את זה שישב מאחורה בת"א ויצאנו לכיוון גדרה..
מיה פתחה בשיחה
"ילדונת, אני יודעת שאת לא רוצה לדבר על כלום, אבל תזכרי שתמיד הכל מסתדר בחיים. תמיד אחריי השקיעה באה הזריחה. אחריי כל ירידה בחיים באה עלייה. הכל יהיה בסדר, מבטיחה לך. אני עברתי המון בחיים, ואני רק בת 24."
הבטתי בעיניה הכחולות והיא הסיטה את שיערה אחורנית. הדברים שהיא אמרה נשמעו כל כך אמינים באותו רגע..שכבתי ושמתי את הראש על ברכייה.. היא ליטפה את שיערי..ממש כמו אמא..אמא שהייתה כל כך חסרה לי באותו רגע.. עצמתי את עיניי ולאט לאט נרדמתי..
"אב'?.. מתוקה?..הגענו...אב..קומי..יאללה יפה...אב'וש.."
"אה..מה?" קמתי כולי ישנונית..ויובל היה מולי
"הגענו מתוקה"
"אהה? איפה מיה?"
"היא ירדה פה בקיוסק בתחנה המרכזית שלכם לקנות כמה דברים סיגריות ושתייה"
"אה...תגיד לה תודה בשמי"
"על מה?"
"על הכל..וגם לך תודה.." אמרתי והשפלתי את מבטי..הוא חיבק אותי חזק..ואני נכנסתי הבייתה ופתחתי את דלת חדרי מבחוץ. בכיתי עוד טיפה..עישנתי קצת והלכתי לראות מה יש בטלוויזיה..
'טררררררררר טרררררררר'
השעון המעורר של הפלאפון העיר אותי ושמתי לב שכנראה נרדמתי בלילה הקודם על הספה בסלון. ישר הסתכלתי מה השעה "07:40" .. פאק עוד 20 דקות אוטובוס..הוא אף פעם לא מאחר. קמתי במהירות החלפתי לג'ינס בהיר וקפוצ'ון שחור.. שמתי נעלי ספורט.. ועל הראש שמתי כובע צמר שחור.. ומעל שמתי את הכובע של הקפוצ'ון.. הסתכלתי מבט חטוף על הפוסטר של אמינם על הקיר, נראיתי כמוהו, לפחות משהו עשה לי טוב על הלב. התאפרתי מהר..המון שחור בעיניים כדי להסתיר את הכל..לקחתי את התיק ויצאתי במהירות לאוטובוס...הסתכלתי בשעון 07:57.. הדלקתי סיגריה וחיכיתי שיגיע.. הוא הגיע..זרקתי אותה והיית בדרכי לבית הספר.. ראיתי את יעל בכניסה..ישבנו ודיברנו והברזנו כמעט כל היום.. לא למדתי כמובן..רק חטפתי עצבים על הכל.. ראיתי את איתי ואפילו לא התייחסתי אליו...בקיוסק הוא אמר לי כזה
"סבבה אל תגידי שלום...זכרי.."
"תמצא חיים" סננתי, מעיפה את הסיגריה לכיוונו והולכת. אפילו לא היה לי כח להתווכח איתו. הרגשתי חולשה נוראית בכל הגוף..סחרחורות..
הגעתי הבייתה ..אכלתי צהריים הייתי במחשב ואז נחתי טיפה...ראיתי טלוויזיה ואז בלילה אבא יצא לעבודה ואמר לי ללכת לישון אצל אחותי..
"אבל אני לא רוצה"
"את לא נשארת פה לבד"
"לא הולכת לישון אצלה"
"אב' בלי משחקים"
רבנו עד שהסכמתי..הכנתי תיק ויצאתי אל אחותי.. הם היו נורא קרים אליי.. השעה הייתה כבר 11 בלילה.. הם חזרו כניראה מאוחר מהעבודה ורק עכשיו ישבו לאכול..הייתי נורא רעבה
"מה יש לאכול?"
בעלה של אחותי תקע בי מבט רצחני
"כלום לכי לישון"
הסתכלתי על השולחן שמלא באוכל כל כך מפתה..זה נקרא כלום? הייתי כל כך רעבה
"אבל אני מתה מרעב.."
ואז אחותי אמרה "לכי לישון את במילא שמנת תראי איך נהיית"
"נכון נהיית דבה" בעלה הוסיף..
'אני באמת כזאת שמנה?!' הלכתי לכיוון החדר בעודי חושבת לעצמי..כאילו אני נראית בסדר לא? מה הם רוצים מימני? נשכבתי על המיטה והתכסתי בשמיכת הפוך..היה לי נורא קר.. פתחתי את החלון אבל כי אהבתי להריח את הגשם..לשמוע אותו.. אחותי ובעלה הלכו לישון ואני לאט לאט עצמתי את עיניי.. פתאום הפלאפון צלצל והעיר אותי..
"הלו...?" אמרתי בקול ישנוני..





ועכשיו אנשים...אני רוצה שאתם תמשיכו את הפרק הזה..כל אחד יכתוב המשך קצר בינוני ארוך איך שבא לו לפרק 16...סתם מעניין אותי לראות מה תכתבו בבקשה תעשו את זה😊 ואני מחר או מחרותיים אמשיך את פרק 16 המקורי.. אוהבת..

את כותבת ממש ממש יפה!!!
וואי אני קוראת ויש לי דמעות בעיניים ...
אני מצטערת לשמוע שזה מה שעברת בחיים....
ובקשר לשאלה שלך אם יש לי אייסי אז הינה המס' 309503951