-----הסיפור שלי-----

^אני אספר לך כבר באייסי😢(

ועוד חצי שעה בערך אני שמה המשך..

המששךך המששךך הממששךך!!


נ.ב- אאתת מבואססתת ונראה שהכולל מאאים וסוגרר?!

תחייככיי וההעולם יחייך אלייך בחזרה!

מקווה לפחות..:\\


אין לי מה להגידד לך...אבבלל אני יודע שיהיה בסדר,יהיה פנאן,פנאאןן!!

התקרבתי והוא רצה לדבר בצד. אני התעצבנתי כי שמעתי שהוא היה עם אחת לינה בחנוכה במסיבה..אבל בעצם אנחנו לא חבירים או משו..הוא הרגיע אותי ואמר שלא אכפת לו מימנה..התנשקנו ופתאום ראיתי את הכלבה של אחותי מתקרבת......................

==12==
"פאק איתי הנה כלבה של אחותי"
הוא התבונן הצידה והבחין בכלבת זאה מעורבת שחורה עם כתבים חומים, גדולה, מריחה את הקיר שמפריד בנינו לבינה..
"נו אז?"
"מה נו אז?! זה אומר שאחותי ובעלה פה באיזור, הם יורדים איתה כל ערב לסיבוב! אסור שהם יראו אותי איתך אחרי היום אני אמורה להיות מרותקת! הם פשוט לא סובלים את הקשר הזה!" לחשתי בכעס..
הוא הביא לי נשיקה ורצתי לכיוון הבית של נטע שהיה ממש מימול. נכנסת וסיפרתי לה מה היה, שבנו לשתות והפלאפון שלי צלצל..זו הייתה אחותי. ניתקתי וככה עוד כמה פעמים עד שכיביתי אותו.. ידעתי שהם יהרגו אותי עכשיו...הפעמון בבית של נטע צלצל...
"נטע מה עושים??"
אבא של נטע פתח את הדלת ואחותי ואבא שלי ביקשו שאצא, השארתי את הפוסטר של לינקין פארק על השולחן במטבח, אמרתי לה להתראות לחשתי לה באוזן "אין אני מתה, תזמיני מקום בבית קברות"
"יהיה בסדר כפרה"
יצאתי החוצה הם התחילו לצעוק ומשכו אותי אחריהם לכיוון הבית של איתי.
"מה אתם דפוקיםםםםםםםםם???"
"אני ראיתי מה הוא עשה, אתם הייתם שם ביחד והוא יצא לכיוון החברים שלו עם הראש מורם כאילו זיין אותך"
אחותי צרחה..
הייתי בשוק מימנה..מי היא בכלל שתדבר אליי ככה?? איפה אמא😢 אני כל כך רוצה את אמא עכשיו..

ססממאאללהלהלהההלההה!

חחחחחחחחחחחח..

אאייזזהה פרקק!


ררציינניי זה החיים שלךך?!


פפיי..אאיזהה סרטט!!


הלוואי עליי חצי מהדרמות שיש אצלךך..חחח..
החיים שלי יבשים...חחחחחחחחחחחחחח...

תממששייככיי!

QUOTE (avril14 @ 05/05/2006) אין אני פשוט במצב רוח כזה חרא שאם היה לי כאן יורה הייתי יורה בעצמי😢(
אין לי חשק לכתוב כלום...מצטערת😢(

והייתי בSO, דווקא היה ממש פצצה.. את יודעת את מי ראיתי?! את אלו'ש הבובה...מהפורום ..
אוי מה קרהה ממי , ???
חחח וואלה ? ודיברתן ??
ופרק מדהים שימיי המשךך ..

אושרי - חחח כן זה החיים לפעמים זה מעצבן אותי מרוב שזה כמו סרט.. =/ שים פה תמונה שלך [חחח איזה ישירה אני]
דיןדין שלי - אני עוברת עכשיו כרגיל מלא דברים כמו סרט או טלנובלה החיים שלי..חחח בגלל זה אני כותבת מגעיל כי אני מנסה להגיע לזמן שעכשיו בסיפור..אז אני מדלגת על הרבה.. =/ אניא גיע בקרוב ותדעי הכל😊 ובטחש דיברנו רקדנו כמו מטורפות חח איזה חמודה היא רציני אחת המתוקות!!!

הייתי בשוק מימנה..מי היא בכלל שתדבר אליי ככה?? איפה אמא אני כל כך רוצה את אמא עכשיו..

==13==

"זה החיים שלי מה אתם לא קולטים אני לא מבינהההה....כוסאמק ערססס החיים שלייי...שליי..ש-ל-י.. !! וזכותי לעשות מה שבראש שלייייייי דיי להתערב ואם אני הורסת לעצמי את החיים ואני אצטער על זה כמו שאתם טוענים את אני רוצה ללמוד על בשריי!"
שונאת אותם..את אבא ואחותי..כמו 2 עלוקות...הם החזירו אותי הבייתה וסגרו אותי בחדר בגלל שאיימתי לברוח. האמת שזאת לא כזאת בעיה גדולה..אנחנו קומת קרקע ויש לי חלון ענקי בחדר..בשנייה אני יוצאת מימנו. אלינה התקשרה, אוף כל כך מבאס שאני והיא בקושי שומרות על קשר😢 אבל אני חייבת להישאר חברה טובה שלה, אנחנו מסתדרות כל כך טוב...מי שלא זוכר מי היא אני יזכיר ויוסיף עוד עלייה. בלונדינית, רזה, בגובה שלי אז לא זוכרת כמה זה היה חח.. עיניים כחול-ירוק כזה..משתנה..אממ מאז שהיא ראתה את הסרט "לא רק בלונדינית" נדפק לה המוח והיא הכריחה את אמא שלה ואת החבר של אמא שלה לצבוע לה את החדר בוורוד לקנות שטיח פרווה ורווד, והכל הכל...וורוד. הארון, הבגדים, התכשיטים..אפילו לכלב שלה [פקינז] היו סרטים וורודים.
"היי, אב'..מה קורה?"
"בסדר..מה מה איתך אלינו'ש לא דיברנו כבר כמה ימים.."
"כן אני יודעת.. ויקטוריה באה לבקר היום"
ויקטוריה אני ואלינה היינו השלישיה של הכיתה בכיתות ו' וז'..והיו את שאר הבנות של הכיתה מעלינו..והיינו מן חבורה כזאת גדולה.. מאז שעזבתי גם ויקטוריה עזבה לביצפר אחר ורק אלינה נשארה שם..
"מה באמת? מה איתה?" צבט לי בלב...אני וויקטוריה ניתקתנו קשר..
"היא עשתה עגיל בטבור..והיא שוב רודפת אחריי זה שאהבת"
"עזבי לא רוצה לשמוע תעבירי נושא"
"עוד מעט יום שלישי ה13 צריך לעשות משהו את יודעת"
זה היה המנהג שלנו ללכת כל יום שישי ה13 לבית קברות וכאלה..
"כן, אלינה אין לי ראש לתכנן עכשיו"
"בואי נלך לבית קברות, סיאנס את יודעת..ואז אליי הבית נעשה כזה טקס.."
"בא לי למכור את הנשמה שלי לשטן נשבעת לך אלינה אין אלוהים אין כלום הכל חרטא"
"נבקש מז'ניה את הטקס הזה וגמני לא מאמינה באלוהים"
"נו כי אתה נוצרייה חח סנטה האליל שלך..חיחי..רגע מה?! מה אמרת מה טקס.."
"נו את רוצה למכור את הנשמה שלך לשטן? יש טקס כזה.."
ז'ניה הייתה זקנה שכנה של אלינה שעוסקת במיסטיקה, כישוף , סיאנסים, וודו, טקסים וכל מה שקשור לזה.
"את באמת רוצה?" שאלתי בהיסוס. הייתי ילדה ספונטנית שעושה המון שטויות בחיים, לא חשבתי שדבר כזה יכול להיגמר כל כך רע.
"כן, זה יהיה הכי טוב" אלינה ענתה במבטא רוסי שכבר טיפה נעלם לה מאז שעלתה לישראל.
ניתקנו את השיחה ואני הדלקתי את הטלוויזיה..בדיוק היו פרסומות. שמעתי שאבא יצא לעבודה השתעממתי והחלטתי שפשוט בא לי לברוח. לבשתי דגמ"ח שחור עם כיסים ורוכסנים כזה, חולצה לבנה ארוכה ומעל חולצה קצרה שחורה, נעלי ספורט לבנות ותפסתי את השיער בקליפס. נגמרו הפרסומות וכבר רגל אחת שלי הייתה מיחוץ לחלון. כמו שאמרתי..קומת קרקע לא בעיה לברוח.. 'רק לצאת החוצה אני רוצה רק לצאת לנשום אוויר לטייל.. אולי אני אלך לאיתי? לא הוא בט...' חשבתי לעצמי שפתאום הקול של מישהו מהטלוויזיה קטע את מחשבותיי..
"אכן הסמים הורגים, כן..אין דבר כזה סמים קלים.. כאן יושבת איתנו דבורה כהן.."
התחילו לעבור בגופי צמרמורות..
"שאיבדה את בנה ביוני האחרון, הסמים לקחו גם אותו"
הסתכלתי מזועזעת על הטלוויזיה בקושי בלעתי את הרוק....תמונה של נאור כהן ז"ל הופיעה על המסך, אני לא אשכח את זה בחיים, התמונה הזאת עד עכשיו חרוטה לי במוח. עומד בגינה מול הבית [זוכרים את 2 הגינות המחוברות מההתחלה?] לבוש בגופיית סבא לבנה, ג'ינס שמיתוכו בצבץ בוקסר שחור עם כתוביות. השיער קוצים פרועים כאלה.. מחייך... "הוא היה מלאך..הוא.." דבורה ניגבה את דמעותייה שהחלו לרדת פתאום.. "אני מרגישה שלקחו לי את הלב..הוא היה נער מוכשר, נבון, חכם.. היו לו קוצים בתחת..הוא היה מרדני אבל לא בצורה רעה.. הוא..." שוב מנגבת את דמעותיה והמראיין מציע לה לקחת טישו מיתוך קופסה קטנה צהובה "תודה" מילמלה.. "כל החברים אהבו את נאור שלי, תמיד היה ביחד יוצא למסיבות, פעילויות חברתיות.. תמיד הבית היה מלא בשמחה..נאור העניק לנו אושר..ועכשיו אני מרגישה שלקחו לי אותו..את האושר שלי"
הרגשתי את העיניים צורבות והתחלתי לראות מטושטש עקב הדמעות שעמדו להגיע. החזרתי את רגלי פנימה חזרה אל החדר התקרבתי אל הטלוויזיה ועמדתי מולה. דבורה, אמא שלו, הוציאה משקית חומה ספר כזה עבה ירוק...מן מחברת עבה כזאת.. הסתכלתי לא מבינה מאיפה התוכנית הזאת הגיעה פתאום..
המראיין: "כאן היומן של נאור, אותו כתב במשך המון זמן, דבורה התוכלי לקרוא לנו קטע מיומנו בבקשה?"
דבורה הניעה את ראשה בחיוב, ניגבה את דמעותייה עם ידה הימנית.. בלעה את הרוק..והתחילה לקרוא..

ואת הדקות הבאות...אני לא אשכח לעולם...

גאדד בטח מש'ו עלייךךך ..
המשך אני במתחח

וואלה כן אלו'ש חמודהה רציני פעם היינו מדברות במסנג'ר וזה מגניבבב שניפגשתןן חח

^ומה, אתן אל מדברות יותר? זה היה כזה מצחיק אני כזה מסתכלת במראה בשירותים ואני רואה לידי מישהי מכורת אני כזה "ילדה קוראים לך אלה?!" והיא כזה "כן מי את.." וזה..ואני כזה מחייכת כמו בהמה חחחחח... "נחשי" ואז היא כזה "יווווו.." ואמרה את השם שלי... וזה..חחח😊
מחר אני שמה המשך או היום באמצע הלילה חח אני בדד😢
חחח ומה את עשית בעצמאות?

יאללה תגובות אנשים

איזה פרק..
סוף
זה משו עליך נכון?!
יש לי תחושת בטן..
זה בטוח עלייך
נוו מתי המשך?
אני חייבת המשך בהקדם האפשרי..
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך..
טוב נוו קצת חפרתי אני יודעת..
אבל לפחות הבנת את כוונתי..
לופ יו מאמי..
מואהה ענקיתתתתתת

אפפפ...😊)
מקווה שהיום יהיה לי זמן לכתובב... 😊

מהמם.. המשךךך

QUOTE (avril14 @ 05/05/2006) ^אני אספר לך כבר באייסי😢(

ועוד חצי שעה בערך אני שמה המשך..
יפה שלייייי תגידי לי מה קרה מאמי תשלחי לי הודעה...

השלמתי את שני הפרקים כמובן שהם מהמממממממממייייייייים
מה זה עלייך באמת הכל עליך לא ידעתיי
יאללה תמשיכי מאמי שלי..

תודה יפים שלי=)))))
יעל דברי איתי באייסיקיו את אף פעם לא מחוברת או שזה פשוט האייסיקיו שלי דפוק [?]

הנה המשך..:

המראיין: "כאן היומן של נאור, אותו כתב במשך המון זמן, דבורה התוכלי לקרוא לנו קטע מיומנו בבקשה?"
דבורה הניעה את ראשה בחיוב, ניגבה את דמעותייה עם ידה הימנית.. בלעה את הרוק..והתחילה לקרוא..

ואת הדקות הבאות...אני לא אשכח לעולם...

==14==

"אני פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מרגיש שאני נבלע לתוך חור שחור עמוק כזה, כאילו אני נופל לבור ללא תחתית. אין לי כבר חיים, מה יש לי? אז בשביל מה לי לחיות?"הקריאה דבורה מהיומן של נאור... המראיין לקח את היומן אליו כשדבורה כבר לא שלטה בעצמה ופרצה בבכי עמוק ושקט. הוא דפדף והמשיך לקרוא קטע אחר:
"שוב נשברתי, דיי!!! כמה כבר בנאדם יכול להישבר??? לעזאזל עם זה. אני פשוט ילד דפקט. איך איבדתי את הכל? אני ניראה כמו עבר אניר זה כמו שלד, אף אחת לא רוצה אותי הכל בגלל הסמים המטומטמים האלה למה התחלתי בכלל?!?! אבל לפחות זה משכיח אותי מכל הצרות ומכל החיים החרא הזה, סעמק..נו...המצב בבית.."...
דבורה השפילה מבטה..
"החברים..אני גם טיפש נשרתי מהבית ספר ולא ייצא מימני כלום בחיים.."
המראיין דיפדף שוב..ונעצר
"אבל היא? היא האור שבחיי. היא כאילו שינתה אותי. אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדייה. אני מפחד לרשום את זה כי עד עכשיו לא הודתי בזה, אבל אני אוהב אותה. אוהב אותה כל כך. חבל שיש בנינו הפרש גילאים כזה, היא אפילו עוד לא בת 13. אני כבר בן 16 וקצת. אבל עדיין אני מטומטם. הדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו זה שהיא תהיה ליידי, וואי אני נשמע כמו בחורה עכשיו, אם מישהו קורא את זה עכשיו אז אני גבר חשורמוטה זה סתם הצד הרשגי שלי. רגע.. למה שמישהו יקרא פה בכלל?! [וצייר סמיילי כזה אדום]. באמת הייתי רוצה שהיא תשכב ליידי ותלטף לי את הלחי כמו תמיד ותרגיע אותי. שאני אעזור לה בתנ"ך ובאזרחות והיא תנסה לשכנע אותי לצאת לקניון, לבלות, ולשכוח מהכל. זה מפחיד. אני אובססיבי אלייה. והיא אליי.."
בשלב הזה הבנתי שהוא מדבר עליי. ניסיתי להתרכז אבל אז הופיעו כל הפלאשבקים מהעבר... את היום שאני והוא הכרנו.. הייתי בת 6 בערך? והוא היה כבר לקראת סוף היסודי או משהו.. ושפך עליי מיים בביצפר. אחריי זה היינו גרים אחד לייד השני והייתי אוכלת אצלהם לפעמים צהריים כשההורים לא היו בבית ולא רציתי להישאר לבד. היינו תמיד ביחד..בכל הזמנים. האהבה הראשונה, אכזבה ראשונה, כל מיני התנסויות, עלייה לחטיבה, כשהוא עלה לתיכון.. למה הוא התחיל עם הסמים למה?! היינו כמו אחים. אנשים שראו אותנו מהצד אמרו שאנחו חולים. חולניים. צריכים טיפול. מרוב שהיינו דבוקים אחד לשני ואובססיביים זה לזה. תמיד היינו ביחד. שום דבר לא הצליח להפריד בנינו. כשהייתי בוכה הוא היה מתקשר ויודע הכל מבלי שאני אצטרך להוציא מילה אפילו.....התחלתי כבר לבכות בקול... נזכרתי ביום שהוא נדנד אותי על הנדנדה מאחוריי..לחש לי באוזן כמה שחבל שאני טיפה לא יותר גדולה ואני צחקתי...
המראייין קטע את מחשבותיי כשעבר כבר לקטע אחר.. המצלמה צילמה את הדף והייתה כותרת ירוקה בכתב לא ברור בכלל "אני רוצה למות!"..המראיין התחיל להקריא
"זהו, מכאן המצב לא יכול להדרדר יותר! היא רבה איתי! כן כן..אב' שלי הילדה שלי ...הילדה שאני כל כך אוהב..היא הלכה מהבית שלי הויא בכתה ....אני מתקשר אלייה הנה לפני דקה התקשרתי והיא לא עונה לי היא מנתקת לי בפרצוף..למה היא עושה לי את זה למהה... אני רק רוצה עוד פעם אחת ודיי...עוד הזרקה אחת ודיי... ואז אני אוכל לשכוח מהכל.."
וזא הכה בי אותו יום נוראי. אני באתי אל נאור במטרה להגיד לו שאני מוכנה לעזור לו שייצא מהכל. שילך לגמילה. נזכרתי באיך שהוא וחברה שלו שיקרו להורים שלו שהיא בהריון והם צריכים כסף לממן את ההפלה. ובעצם? הכל הלך לסמים כמובן. נכנסתי אל החדר שלו וראיתי אותו עם המזרק כבר מוכן להזריק..
"נאוווווווווררר לאאאאאאא!!!!!!!!!!!!"
רצתי אליו והעפתי את המזרק מהחלון
"מה את דפוקה תראי מה את עושההההה זה כל מה שנשאר ליייי!"
"ככה אתה לא צריך את זה"
"אני שונא אותך!"
צעק מתבונן בעיניי שישר החלו לדמוע...שונא אותי? למה שונא אותי? באתי ללכת והוא תפס בידי
"לא אב' אל תלכי...אני....אב' דיי.. אני מצטער לא התכוונתי זה פשוט עצבן אותי"
"איך אתה לא מתבייש אני לא מבינה איייךךךךךךךךךך!!!! אני כל החיים רק עוזרת לך ותומכת בך! אני באה ומנסה להוציא אותך מהחרא שבו אתה נמצא ואתה אומר לי שאתה שונא אותי? ואתה צועק עליי ככה?! מי היה איתך בכל הרגעים הקשים האלו שכולם התרחקו מימך? מי תמיד עזר לך? מי תמך בך? מיי בא אליך כל יום להרבה שעות רק כדי לארח לך חברה שהיית חולה??? אתה פשוט לא יודע להעריך כלום..כלוםם!!!!"
"אב''!"
תפס אותי בחוזקה, מרוב שניסתי להתחמק נפלתי על המיטה והוא מעליי..
"אב' תקשיבי. תאמיני לי שאני מעריך כל מה שאת עושה בשבילי. את כמו מלאך שירד מהשמיים רק כדי לעזור לי.. אני כלום בלעדייך.. אפילו לא חצי שנה..אני אהיה 0. רבע נשמה גם לא"
חייכתי עדיין בוכה מכמה שהוא טיפש כשהוא מנסה לנסח משפטים..
"אב'..אני צריך לספר לך משהו"
"מה, מה עשית עכשיו??"
"לא זה לא זה..."
הוא קם והתיישב כזה אני עדיין שכבתי...גופו היה מעליי..הרגשתי את נשימותיו על צוואי..
"אז מה קרה נאור? ושלא תחשוב שלא סלחתי אני עדיין כועסת מאוד...אני תמיד אוהב אותך אבל אני כועסת"
"אני אוהב אותך"
"נו כן גמני אוהבת אות.."
"לא..! אני אוהב אותך! באמת אוהב אותך. לא כמו שתמיד התכוונו. אני רמגיש הרבה יותר מימה שאני מרגיש אלייך בתור אחותי הקטנה, אב' אני חשבתי על זה המון זה נרא לך מופרח אבל אני התאהבתי בך. את החיים שלי, הנשמה שלי, אני מכור אלייך, לנשימות שלך, לקול שלך, למבט שלך..לריח שלך..אני רוצה להיות איתך..לדעת שתמיד תיהי שלי... אני אוהב אותך כל כך.. אב' בבקשה...אני אוהב אותך אוהב אותך אוהב אותך..לנצח נצחים....."
התבוננתי בו בהלם....לא מבינה כלום.. דמעות החלו לזלוג מעיניו האדומות.. הוא חייך אבל כשהבין מה עובר עליי באותו רגע החיוך ירד מפניו..
"אב'....?"
"מה?"
"את לא אוהבת אותי גם?"
"מה..אני..נאור...אני כועסת עליך עדיין..זה לא יכול להימשך ככה, אתה מצד אחד אומר שאתה אוהב אותי? ורוצה להיות איתי? כאילו מה הקשר עכשיו..ומצד שני שם עליי זין ומה שאני אומרת לא שווה בשבילך כלום"
"אב'....."
קולו נהפך לצרוד....הוא התקרב אל פניי בעדינות
"אב?..."
"מה?"
"אני אוהב אותך..."
עצמתי את עיניי והרגשתי צמרמורות בכל גופי...ריחפתי.. שפתינו נפגשנו.. נשיקה ארוכה..משהו של 10 דקות. וכשזה נגמר הוא התרחק... אני הרגשתי מבלובלת.מאוהבת..לא יודעת מה..
"אב'.. אני אוהב אותךךךךךךךךך"
"נאור דיי..."
"רק תעני לי על שאלה אחת"
אמר בעצב כשעמדתי לצאת מהחדר
"מה נאור?"
"את אוהבת אותי גם?"
יצאתי מהחדר בריצה..רק לשכוח מהכל!!.. ואז בדיוק עברנו דירה. לא דיברנו יותר מאז. אחריי חודש אני החלטתי שזה לא יכול להימשך ככה...בדיוק כמה ימים לפני החופש הגדול. הגעתי לכיוון הבית שלו וראיתי הרבה אנשים... מוזנחים כאלה..בוכים.. "מה יש להם לעזאזל?" אמרתי בשקט ולא הבנתי מה הולך שם... התקרבתי אל הכניסה שלו..ואז ראיתי מודעה לבנה... אני לא זוכר כלום מימה שהיה רשום..אני רק זוכרת "נאור כהן ז"ל.. ההלוויה תיערך..." ואז פרצתי בבכי. נפלתי על ברכיי בתוך הלובי והתחלתי לבכות ולבכות ולבכות..אנשים שעברו ניסו לעזור לי לקום ואני לא יכולתי לדבר בקושי..... הרגשתי את ליבי נקרע.
אז כן, זה נאור

נחזור למציאות רגע.

כיביתי את הטלוויזיה פשוט לא יכולתי לשמוע יותר.. לקחתי מפתחות של הבית, פלאפון, כסף.. שמתי קצת פודרה על הפנים כי הן היו אדומות ונפוחות..יצאתי מהחלון לכיוון התחנה המרכזית באיפה שגרתי.. חיכיתי והגיעה מונית שירות
"לחולון בבקשה.."
שילמתי..הגעתי לאיזור שהייתי צריכה בחלולון..ממש מול הביתק ברות..טיפסתי מאחורה איפה שתמיד אני ואלינה היינו מתגנבות..אף פעם לא ביקרתי אותו בבית קברות. איך אני מוצאת את המצבה שלו עכשיו? סעמק.. חיפשתי וחיפשתי וכבר באתי לצאת מרוב התייאשות.. ירד גשם והיה נורא קר..פחדתי רצח אבל הרגשתי שמישהו שומר עליי מלמעלה.. הסתכלתי לצדדים מחד שאין אף אחד שעוקב אחריי או משהו...הייתי ממש לקראת היציאה.. ופתאום כמו הבזק ראיתי בעיניי "נאור כהן... ת.נ.צ.ב.ה" הסתכלתי סביב וראיתי את המצבה..כאילו ראיתי בדמיון והרגשתי שהיא קרובה...התקרבתי..עמדתי מולה...ואז התחלתי לבכות..
"למה הלכתתת למההההההההההההההההההההה אתה כזה אגואיסט מטומטם שהשארת אותי פה לבד!!!!!!!! אתה יודע מה עברתי בלעדייךךך!!!!!! אתה יודע שיאנה ניסתה להתאבד?!?!?!?!?! שהיא כמעט מתה כמוך!!!... טתה יודע שאניע ברתי טיפולים שאני לא יכולתי להמשיךךך!! למה הלכת אתההה היית החייייםםם שלייי למה אני לא מבינה למהההה....אי רוצה להיות איתך עכשיווווו אתה לא יודע כמה רע לי!!! אבא שלי מרביץ לי, אמא שלי בחו"ל אני שונאת בנות כל הביצפר שלי בנות זונות קנאיות, הבנים כולם חארותתתתתתתת!!!!!!!!!! אני חצי גרה אצל אחותי וישנה אצלה והכל רע לי שם.....אני שמנה ומכוערת ולא מליחה בלימודים, אני כל יום בוכהההה!!!" הרמתי את ראשי למעלה "אלוהייםם קח אותי כבר..עלקק אלוהים אתה לא קיים בכלל.. אבל לפחות אם מישהו שומע אותי..קח אותי כבר מיפה לא רוצה לחיייייוווותתתתתת!!!!!!!!!" נפלתי על האדמה ושמתי לב שכל המכנס שלי בבוץ, זה לא עניין אותי בכלל... תפסתי את ראשי בידיי שהיו גם מלוכלכות מבוץ, וגם זה לא היה אכפת לי שהשיער שלי מלוכלך גגם..בכיתי והתפרקתי כל כך.... באתי ללכת.. ונזכרתי במילים האחרונות..

"אב'.. אני אוהב אותךךךךךךךךך"
"נאור דיי..."
"רק תעני לי על שאלה אחת"
אמר בעצב כשעמדתי לצאת מהחדר
"מה נאור?"
"את אוהבת אותי גם?"



הסתובבתי חזרה .....
ובקושי הצלחתי להוציא את המילים מפי....




וואי אני מצטערת שזה ככה יצא ארוך! כאילו יש לכם כח בכלל ואני סתם מענה אותכם...לא נורא תגיבו סתם כאילו קראתם..לכתוב את הפרק הזה היה נורא קשה עבורי אני עד עכשיו בוכה... 😢(( ההמשך יהיה מחר או מחרותיים אני אשתדל שמחר.. אוף 4 ורבע בבוקר ומחר יש לי ביצפר... 😢(