-----הסיפור שלי-----

הגענו לבית הספר כולם אבל ממש כמעט כל השכבה שלי השכבה מעליי וגם י' היו שם..
"בטוח ישאלו שאלות..מה אני אגיד"
"לא עניינו של אף אחד.."
יצאתי מהאוטו וג'רמי יצא אחריי והתקדם איתי לכניסה, דיבר עם השומר והוא התיישב שם לייד השומר הם התחילו לדבר, אני הולכת לכיוון הכיתה כיכ בר היה צלצול וכל המבטים מופנים אליי... איתי הסתכל כזה במבט הכי לא מבין שיש... אפילו לא אמר לי שלום.....הרגשתי את הדמעות שוב הולכות להתפרץ..........

=23=
נכנסתי לתוך מבנה בית הספר ונטע נכנסה אחריי
"אב, מה זה היה הקטע הזה עכשיו?"
"איזה קטע?"
הלכנו לכיוון השירותים בקומה הראשונה
"עם הכושי השמן הזה"
"עזבי סיפור ארוך"
"נו תספרי.."
בראשי עברו מחשבות מה אני הולכת להמציא לה לעזאזל, היא שמה שפתון וסידרה את עצמה במראה, אני נשענתי על הקיר מאחורייה
"נו.."
"סתם זה משהו די אישי, הוא צריך להתלוות אליי..כמה ימים.."
"מי? הכושי השמן?"
"ג'רמי"
"חחחחחחחח בטח מהארלם!"
אני מנסה להבין את הבדיחה שלה, חייכתי חיוך ציני והיא הבינה שהיא סתם מבלבלת בשכל..
"טוב, היה צלצול הלכתי לכיתה, ביי"
יצאה מישם ואני יצאתי אחרייה ראיתי איך התלמידים נכנסי לכיתות והדלתות נטרקות, נשענתי על הקיר מיחוץ לשירותים ובדיוק הרכז שכבה הדתי עבר ישר נכנסתי פנימה שוב, לא היה בא לי להיכנס לשיעור..
שמעתי אותו צועק בחוץ על תלמידים, נכנסתי לאחד מהתאים סגרתי את האסל וישבתי עם רגליי מקופלות אליי וראשי מונח עליהן.. איך הכל בא לי בבום עכשיו? איך זה יכול להיות? הדמעות החלו לזלוג.. ולמה איתי לא מתייחס אליי? מה עשיתי לו עכשיו? אני מצטערת שהכרתי אותו. הדמעות לא הפסיקו לרדת והרגשתי כאב חזק בליבי..הכל עבר לי שוב כמו סרט בראש. אמא, אבא, אחותי ובעלה, איתי - הנשיקה הראשונה, אותו יום, היום אחריי זה.. הוצאתי את הסכין הורודה הקטנה מהתיק.. והתחלתי לחתוך לחתוך לחתוך ..בלי לשים לב לכל הדם שנטף מידי היישר על הרצפה, טיפה אחרי טיפה, דמעה אחרי דמעה. הכאב נתן לי להרגיש חזקה, כעבור כמה דקות הפסקתי לבכות..היה צלצול לשיעור השני, הסטוריה. קמתי ושמתי מעליי את הג'קט.. ניגבתי את היד בנייר טואלט עד שלפחות הסיק לרדת דם.. יצאתי מהתא שמתי קצת מייק אפ על הפנים ועל האף..יצאתי ועליתי לכיתה. בכיתה התחילו להגיד דברים כמו
"הופה לאב' יש שומר ראש"
"חחחח מה אב'וש משפחת פשע אה? סדרי לי איזה פרוטקשן באמא שלך!!"
עד שכבר לא יכולתי לקחתי את התיק שלי ויצאתי.. שכחתי בכלל שג'רמי יושב שם בכניסה הוא הבחין בי באה לטפס מהשער "אב'!" צעק..
"מה?!"
"מה את חחושבת שאת עושה? למה את לא בכיתה"
"ככה אני רוצה הביתה"
"אבל לא עברו שעתיים אפילו"
"מעניין לי ת'תחת אני עכשיו הולכת הביתה"
"לא את לא"
"טובבב..אני לא" אמרתי בציניות "אני הולכת אתה רוצה לבוא תבוא לא רוצה תישאר כאן"
והתחלתי לטפס. הוא נאנח וקם ויצא מהשער לכיוון האוטו, התחלתי ללכת בדרך לתחנת האוטובוס
"אב' תיכנסתי לאוטו אל תעשי דווקא"
"לא רוצה מיצידי שיירו בי שיחטפו אותי שירצחו אותי"
הוא רדף אחרי רים אותי והכניס אותי לאוטו
"אני לא מבין מה עובר עלייך, אבל תפסיקי לדבר שטויות"
"בטח שלא תבין אתה זקן"
"אה נכון, שכחתי באמת"
מיפה לשם הגענו לבית קפה קטן באיזור, ישבנו ודיברנו ואני בלסתי 3 חתיכות עוגה עם מלא קצפת ושתיתי מלא שוקו.. הוא החזיר אותי הבית ואמר שמחר בבוקר הוא יחכה לי בתחנה.
פתחתי את הדלת בעדינות והייתה דממה וכל בית היה חשוך.. התקדתי למטבח הדלקתי את האור.. "אבא???" קראתי, הלכתי לכיוון החדר שלו ואז לשאר החדרים ראיתי שאני לבד. מזל, כי אז הוא היה מגלה שהברזתי. נכנסתי לבלוג שלי באינטרנט שהיה לי אותו כבר 8 חודשים. במשך 8 חודשים כתבתי שםש קרים. כי כשפתחתי אותו לא תכוונתי שזה יהיה רציני וסתם רשמתי שאני מישהי אחרת, שגרה בכלל בצרפת והוא היה בלוג די מוצלח. הייתי כותבת שם את האמת אבל מכניסה את זה לסיפור של הילדה הצרפתייה שכביכול הייתה שנה מעליי. אמא התקשרה ודיברנו שעוד מעט פורים והיא שלחה לי עם מישהו תחפושת יפה של מעודדת. היא אמרה שהוא יגיע עוד יומיים לארץ ושניסע לשדה תעופה לקחת את זה מימנו.
כל כך התגעגעתי אלייה..
"ילדה שלי אני חייבת לנתק..אוהבת אותך מתוקה את לא יודעת כמה אני מתגעגעת"
דמעות החלו לזלוג לי
"גם אני אמא..ביי"
ניתקתי ונשכבתי על המיטה בוהה בפוסטר של אמינם על התקרה.. לאט לאט נרדמתי..
-------------------
כעבור יומיים ג'רמי החזיר אותי מבית הספר ישר לאחותי ועצר בניין לפני שלא תראה בטעות מאיזה מכונית אני יורדת..נכנסתי לבית שלה
"טוב אב' לכי לבית שלך תתארגני ותבואי הבריתה מתחילה ממש עוד שעה אנחנו צריכים לצאת! ותזרזי את אבא תהיו פה כמה שיותר מהר"
אז כן, נולדה לי בת דודה והייתה לי בריתה באותו יום, חזרתי מהר הבייתה רואיתי שאבא כבר מוכן וישר מול הטלוויזיה
"מה נשמע? איך היה בביצפר?"
"בסדר.."
מה אני אגיד לו? ששוב הברזתי כל היום כמעט עם יעל?
נכנסתי לחדר שלי ולבשתי חצאית מיני ורודה עם קפלים מנו ניים, חולצה מכופתרת לבנה רוכה שמעלייה תפור סריג - גופייה בצבע בז' ממש יפה שאמא קנתה מחו"ל, ומגף שחור עם פלטפורה לא ממש גבוהה גם מתנה מאמא.
"אני כבר מוכנה"
התאפרתי מהר ויצאנו מהבית..הכענו לאחותי היא ובעלה כבר היו באוטו ויצאנו לכיוון ההבריתה.
הגענו לשם ולא היה מי יודע מה מעניין, היינו שם קצת ואז יצאנו לכיוון שדה התעופה לאסוף את התחפושת מהאיש הזה..כל הדרך הם רק צעקו עליי והטיפו לי
"איתי פשוט ערס שרק מת לזיין אותך" אחותי פתחה בשיחה
"למה אני צריך להתבייש בך?! ככה את יושבת בגינות עד מאוחר בלילה?? מעניין איזה שם ייצא לך" אבא אמר בכעס
"כבר יש לה שם" בעלה של אחותי ענה באדישות
ככה הם המשיכו להעליב אותי ולפגוע בי וזה פשוט לא נגמר נסיעה של שעה ככה כל הדרך..
שמתי אתה אוזניות והדלקתי את הדיסקמן שמעתי שירים עם ראשי מופנה הצידה אל החלון והתחלתי לבכות..
הם עצרו בתחנת דלת וכולם ירדו, אבא כדי לקנות לשתות בעלה לשירותים ואחותי למלאות דלק. כל הדרך לא סובבתי את הראש כדי לא להביט בעיניהם המאשימות.. עדיין הייתי עם הראש אל החלון.. נשענת..בוכה.. מולי מיבחוץ עמדה ילדה בערך בגילי עם גופייה ומכנס ארוך מרושל, ראיתי שקר לה, רציתי לצאת להביא לה את החולצה שלי מיצידי.. היה לה טלפון ובדיוק כולם נכנסו לאוטו, היא עמדה עם הצד אליי וראיתי שכל היד שלה ממש כל היד מלאה בסימנים וחתכים..הרגשתי את הלב שלי נקרע..מעניין למה היא עשתה את זה, מה רע לה? הגענו לשדה תעופה אבא יצא וחזר עם התחפושת.. "גם כן האמא הזאת קונה לה תחפושת שתראה כמו חשפנית" לקחתי את התחפושת לידי חצאית וגופית כחולים עם פס מגומי אדום-לבן..מש תלבושת מקורית של מעודדות בחו"ל, כמו שאתם רואים בסרטים
"ניראה לי שהחצאית טיפה גדולה" לחשתי..
"חח לא היא לא גדולה, אם כבר אז קטנה" בעלה אמר
"אני בגיל שלך הייתי חצי מימך" ציינה
"יופי" הכנסתי את רגלי הרועדות אל תוך החצאית בזמן הנסיעה, וזה לא שראו משהו! אני שנבעת שלא! הרי הייתי עם חצאית מיני לא ממש קצרה ולבשתי ממתחת את החצאית של התחפושת
"את עושה לי בושותתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!" ועשה את הדבר שעד עכשיו השאיר בי צלקת.. אני חשבתי שזה לא יהיה יותר..אבל מאותו יום? זה רק נהיה יותר גרוע.

אמאאאאאאאאאאאא מה הוא עשההההה?
ומאמי ככה המשפחה שלך באמת?? כואב 😢
תמשיכי נשמה שלי זה מדהייייייייייים

^מתוקה שלי.. =/
כן ככה זה באמת..אני פה ישבתי עם היומן פתוח מעבירה הכל וכותבת בצורת סיפור..וכואב כל כך להיזכר..😢

ואי מצטערת לשמוע.. :/
שלחתי לך הודעה באייסי ולא ענית..
לפני כמה זמן כל הסיפור הזה?..
ומקווה בשבילך רק טוב מאמי..
ושוב כל דבר אני פה..!

תודה מאמי..
פשוט הכינויים הסתבכו לי שם ולא מופיע לי הסטורי או פרטים הכינוי שלך יעלו'ש באנגלית לא?
ועכשיו אני בת 16 עוד3 חודש ולמשל בפרק האחרון בסיפור הייתי בכיתה ח' בת 3 וחצי=/

מאמי
תקשיבי
אני
כבר
יומיים
יושבת
וקוראת
את
הסיפור
שלך
ואני
חייבת
להגיד
לך
שמהחיים
שלך
באמת
יכול
לצאת
סרט...

מאמי
הצורת
כתיבה
שלך
מדהימה
ברמות...

ורק
שתדעי
את
מוכשרת
ברמות 😊

ו...
אם
את
רוצה
תחברי
אליי
לאיי
סי
בכייף
זה המספר=>261728582

אוהבת
אותך 😊

סופה =]]

וד"א
המשך
דחוווווווווווווף =]

QUOTE (avril14 @ 19/05/2006) תודה מאמי..
פשוט הכינויים הסתבכו לי שם ולא מופיע לי הסטורי או פרטים הכינוי שלך יעלו'ש באנגלית לא?
ועכשיו אני בת 16 עוד3 חודש ולמשל בפרק האחרון בסיפור הייתי בכיתה ח' בת 3 וחצי=/
זה הכינוי שלי:
~!*+ Yaelosh+*!~

אהה אוקי מאמי הבנתי..

סופה - תודה מאמי!! אני ממש שמחה שאהבת!! המשך יהיה היום😊 תמשיכי להגיב ואניא כנס אלייך לאייסי=)
יעלי - אז זהו הייתה לי הרגשה שזאת את אבל עדיין לא הייתי בטוחה... מוואה

חחח סבבה יאללה תמשיכי מאמי חולה על הסיפור שלךךךךךךך!

^חח תודה חיים שלי!!

QUOTE (avril14 @ 19/05/2006) סופה - תודה מאמי!! אני ממש שמחה שאהבת!! המשך יהיה היום😊 תמשיכי להגיב ואניא כנס אלייך לאייסי=)
יעלי - אז זהו הייתה לי הרגשה שזאת את אבל עדיין לא הייתי בטוחה... מוואה
מאמי
אל
תדאגי
אני
ימשיך
בכייף
שלי =]]
ומזהה
אהבתי?!?!?!
התאהבתי😊
אני
מתה
על
הסיפור
שלך
ועל
הכישרון =]]

מחחחכה להמשךך =]]

וכנסיי בכייף =]]
אוהבת, סופה =]]

^איזה חמודדהה.!1 את לא יודעת איזה חיוך העלת לי על הפנים עכשיו😊 מווואאההה

סופה הוספתי אותך!!=]
ואני לא ממש מרגישה טוב עפתי לישון קצת כשאני יקום ישר המשך!! 😊

קמתי ולתדהמתי הסיפור עבר לדף השני😢(

-מתחילה לכתוב-