מאמי מהמממממממממממממממממם אהבתי מאודדדדדדדדד...
תמשיכיכיכיכי
יא וואאללי!!!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
איזהה פרק מדהיםם!#$^^
אהבבתתיי טט-י-ל-י-ם!!!
תמששייככיי אב'וששש..
(רוצצה לדעת כבר ת'שם האמייתתיי שלךך!!!!!!!!)
ללל"ט!=]
מואהה מתה עליכם!!
ואוש/רי אתה עוד תידע..!!!! 😊
שמעתי "אווו אוו" של האייסיקיו ראיתי זה מאיתי וממש נלחמתי עם עצמי [פיצול אישיות] בשביל לא לענות לו..
שמתי שירים במחשב החלפתי למכנס טרנינג לבן וגופייה שחורה.. הורדתי את הגרביים [לא מסוגלת לישון עם גרביים] נשכבתי על המיטה..הרגשתי את הדמעות יורדות להן מעצמן..התחלתי לבכות אל תוך הכרית ..פשוט התפרקתי..צרחתי הרבצתי לקיר..בכיתי..בכיתי...ובכיתי.... לאט לאט נרדמתי...
==19==
'טרררררררררררררר טרררררר' - השעון המעורר בפלאפון העיר אותי..הסתכלתי על השעה 07:20 ...'נו יש לי עוד קצת לישון' חשבתי לעצמי. חזרתי לישון ואיך שאבא שלי ראה שאני חוזרת לישון ולא קמה התחיל להתחרפן עם האינטרנט וניתק לי אותו פשוט הוציא את המודם. חוצפן. אפילו לא היה לי כח להתווכח איתו. החלטתי בסוף לא ללכת לביצפר והמשכתי לישון, נטע התקשרה
"אב'?!"
"כן....נטע?"
"כן..."
"מה קורה?"
"בסדר מה איפה את למה לא באמת לביצפר כפרה?!"
"איזה לא היה לי כח בכלל.."
"טוב נגמרה ההפסקה אני נכנסת לכיתה אני אקפוץ אלייך אחריי ביצפר ביי"
וניתקה. בסביבות 14:30 שמעתי צלצול באינטרקום ולא היה לי כח לענות כי ממש לא היה בראש שלי את נטע אצלי בחדר. שוב חזרתי לישון ואז אני תעוררת, מישהו הדליק לי את האור בחדר.
"נטע?!?!?!??! מה את עושה פה אמאל'ההההההה..!"
"לא פתחת את האינטרקום הבנתי שאת ישנה, והבטחתי שאני אבוא אז תיפסתי דרך הגדר שלכם ונכנסי דרך החלון במטבח..."
"שתיהי לי בריאה את..חחחחחח"
בסביבות 3 וחצי בערך היא היתה צריכה ללכת אז סתם הייתי בחשב.. אבא לא היה בבית היה בעבודה אז עשיתי לי אמבטיית קצף כזאת עם שמנים ועלי כותרת מיוחדים לאמבטיה.. שמעתי מוזיקה בדיסקמן והרגשתי את הדמעות יורדות עצמן..מה אני אעשה עם איתי? מצד אחד כל כך טוב לי איתו, הוא חמוד וכייף איתו..אבל מצד שני אני נפגעת מהקשר הזה, זה לא יציב...זה לא....אמיתי. יצאתי מהמקלחת ייבשתי את השיער, התאפרתי ולבשתי ג'ינס עםמ שפשופים וחולצה ארוכה אדומה עם הדפס.
בערב הלכתי אלייה היא ראתה המורדים אז ישבתי איתה לראות =/
הפלאפון שלי צלצל הסתכלתי על הצג וראיתי שזה/זאת..................
מייי?
תמשיכייי כפה עליךךךךך סיפור מדהיםםם
^תודה יפה שלי..המשך אני מקווה יהיה היום..רק תגיבו יותר...
תגיבו להההההההההה
אני רוצה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
הפלאפון שלי צלצל הסתכלתי על הצג וראיתי שזה/זאת..................
==20==
זה היה איתי..
"הלו?"
"כן...אב'? ממצב?"
"בסדר..מה איתך?" ניסיתי להיות גם קשובה לשיחה, גם קשובה לטלוויזיה ולהיות ערנית לסביבה, אני שונאת להיות מעופפת..
"איתי סבבה..תקשיבי.. ממחר אני רוצה שנדבר רק שלום שלום מה המצב זהו לא יותר..זה הכי טוב בשביל שנינו והכי טוב בשביל כולם..."
הרגשתי את הבכי עומד להתפרץ החוצה, בקושי יכולתי להוציא את המילים מפי, ניסיתי להגיד משהו לדבר, לפחות לשאול למה מה הסיבה מה קרה פתאום, אבל כל מה שהצלחתי להוציא היה..
"סבבה"
נטע הסתכלה עליי בעיניים לא מבינות "מה קרה?!" שאלה בלחץ..
המשכתי לדבר איתו בפאל הוא בדיוק סיפר משהו ותוך כדי הסתכלתי עלה סדרה והיה שם משהו שמאוד הצחיק אותי אז צחקתי כזה בקול..הוא התעצבן כניראה=/
"תודה רבה על היחס" ניתק.
החזקתי את הפלאפון מול הפנים שלי לוודא שבאמת הוא ניתק.. הייתי בהלם. כמה בנאדם יכול להיות אהבל?!
כשכבר הגעתי הבייתה הוא שוב התקשר והתחנן שאני אבוא אליו. בסוף באתי [דפוקה דפוקה דפוקה] דיברנו ודיברנו..ואז..הופ! שוב התנשקנו והכל חוזר על עצמו. 'קשר מחורבן' חשבתי לעצמי. ואז הוא שוב התחיל עם הקטעים האלה "אל תפני אליי מחר בבית הספר, אנחנו לא צריכים להיות ביחד" ואני כזה חושבת לעצמי ובאמת מנסה להבין מה הבנאדם המטומטם הזה רוצה מהחיים שלי לעזאזל?! כאילו מה?! חטפתי עצבים ועם כלה אהבה שלי אליו פשוט לקחתי את הרגליים שלי הלכתי הבייתה. איך שנכנסתי לבית ראיתי ששוב אבא בעבודה, נכנסתי לחדר והדמעות החלו לזלוג מעצמן. צנחתי על המיטה מחבקת את הכרית ורק בוכה בוכה בוכה..
'טרררררררררר טררררררררררר' קמתי בבהלה לא מבינה איפה אני נמצאת מבט חטוף אל השעון בצד הפלאפון '07:48' מה?! עשרה ל8 בערב? מביטה במהירות אל החלון ורואה אור בחוץ.. או עשרה ל8 בבוקר?! עד עכשיו ישנתי? מה אתמול כשבכיתי נרדמתי?! סעמק! קמתי מהר מהר לבשתי ג'ינס כהה, חולצה ארוכה ירוקה כהה, מגף שחור ומעל מעיל עור שחור שמכסה את התחת.. לקחתי כובע צמר שחור ומטרייה שחורה יצאתי מהבית במהרה ...בקושי התארתי אפילו. התאכזבתי לגלות שבשניי שיצאתי האוטובוס עבר..בגלל שזה מקום קטן יש רק קו אחד "1" והוא עובר פעם בחצי שעה. אז חיכיתי וחיכיתי..סיגריה אחריי סיגריה..ושוב האוטובוס הגיע..עליתי והגעתי כעבור כמה דקות לבית הספר. בדרך שמעתי מוזיקה, אמינם, והסתכלתי על הדרך ... יה גשם פשוט מבול.. כל הרחובות היו שטופים כאילו עשו עליהם ספונג'ה.. כל הרחובות וכל הכבישים פשוט נצצו כאילו היו מכוסים בזכוכיות.. וזה היה מראה כל כך יפה. עוצר נשימה. אפשר לראות מאותו מקום הרים, נופים בדרך.... ירדתי בתחנה שלי לייד הביצפר והתאכזבתי לגלות שאיתי לא הגיע.. אני ויעל נתקענו בגשם והיינו רק בקיוסק מתחבאות מהגשם, מפלרטטות עם שיין החתיך [לא קראו לו שיין קראו לו בעצם אבי, אבל הוא כל כך דומה לשיין ווסט ההורס..פשוט קופי].. [תמונה שלו מצורפת בסוף]
ראינו שהשומר יצאה מהבוטקה שלו לכיוון מבנה בית הספר וניצלנו את זה רצנו לשם נעלנו את עצמנו בפנים ופתחנו בשיחת נפש על שוקולטה וסיגריה=] התחלנו לספר הכל אחת לשנייה.. הצטרפו אלינו אחריי חצי שעה עוד 2 מבריזים..איבגני אחד מי"ב ועוד אחת שכחתי את שמה. אחריי זה אני ויעל החלטנו ללכת ל"קניון" אם אפשר לקרוא לזה בכלל ככה מקום עם 6 חנויות בלחץץ.. קנינו כמה דברים שהיינו צריכות שתינו כזה קופאות וסחוטות ממיים.. חזרתי הבייתה ודיברתי עם איתי באייסיקיו..שוב הוא התחיל עם היציאות שלו "אל תדברי איתי יותר שלום ביי!"
"מה עשיתי עכשיו??????????"
ואז עצרתי את עצמי והבנתי שאני מתנהגת כמו ילדה מטומטמת... רשמתי לו
"אל תענה"
ואחריי 2 דקות
"טוב לך תזדיין ביי!"
התנתקתי.. הסתובבתי בבית וחשבתי עם עצמי על החיים וכו'.. חזרתי למחשב אחריי שעתיים וראיתי שהוא השאיר לי מלא הודעות.. טטלה מזדיין.
שוב ישבתי עם עצמי על המחשב והשתעממתי..זה לא טוב להשאיר אותי לבד בבית להרבה זמן. אני ילדה שמהר מאוד משתעממת ואז מתחילה לחשוב על החיים..וכשזה קורה אני נזכרת כמה החעיים עם חרא ומחשבות אובדניות לא מאחרות לבוא. בלי לחשוב לקחתי את הסכין הוורודה והתחלתי לחתוך..ולחתוך..ולחתוך...ראיתי איך הדם מצטבר לטיפות קטנות אדומות..וזה נתן לי מן הרגשה טובה..נרגעתי..זה פשוט הגיע אותי ונתן לי להרגיש פתאום חזקה.. כאילו זה הסם שלי עכשיו..ישבתי על עדן החלון בחוץ..רואה את הגשם מציף את הכל...אבל הוא לא פגע בי כי הייתי מוגנת כזה.. מרגישה את הרוח הקרירה עוברת בי..וגופי נהיה צמרמורות ועור ברווז..מדליקה סיגריה אחריי סיגריה.. דמעה אחריי דמעה.. מריחה את הריח של הגשם..וממשיכה לבכות עם עצמי..פתאום דפיקות הדלת החזקות קטעו את דמעותיי ומחשבותיי בשנייה.. קמתי לעבר הדלת במהרה, הצצתי בעינית, וכשראיתי מי עומד שם לא האמנתי..
מי זה היה? מה יהיה? מה יהיה עם איתי? מה עם אמא שלה? כל זה בפרק הבא=]
רק תגיבו יותר פליזזז...
מחר אני מקווה מאוד שיהיה לי זמן לכתוב [לא שזה מזיז לכם😢].. יש לי עוד 5 שעות מתכונת באנגלית של 4 שעות..אחריי זה אני יוצאת מהביצפר מתארגנת ועפה לברית של בן דודי החדש דנדש [תגידו מזל טוב] ואז אני נוסעת לאיזה סידור קטן בת"א.. ואני מקווה אני יחזור מוקדם...יום שני אני לומדת מהבוקר עד 7 בערב כן כן מה ששמעתם... 😢 לאבבב..
^תודה בובה, קוראת חדשה?
ואני מקווה שהיום יהיה לי זמן לכתוב המשך, עכשיו הגעתי מביצפר ואני זזה לברית ואז לת"א..
לאבב 😁
אתר האהבה הישראלי