בננות -ונדמה לי שיש כאן בנן? או שאני טועה?
בכל מקרה,
המשך יהיה עוד כמה שעות..
מבטיחה לכן שעד השעה 2 יהיה המשך - כי אחר כך אני נוסעת לנתניה ולא יהיה פה עד הערב..
גמני מקווה שמשהו הסתדר,
אין שומדבר חדש מאתמול.. רק שהוא התקשרלפנות בוקר וכנראה עניתי וניתקתי חרי כמה שניות מתוך שינה..
נקווה אולי כשהוא יקום בעוד כמה שעות אנחנו נדבר..
לוב יו בובות שלי =]
חח אבל בדיוק בשעה 2 למה אני לא מסכימה אחרת
אוייי איזה רעה אני - חיכיתן להמשך ולא קיבלתן.. 😢
תראו יום רביעי כשהבטחתי המשך בסוף נסעתי יותר מוקדם ממה שנאמר,
והייתי בביה"ח עד מאוחר - בסביבות 11!!
נולדתי לי בת דודה קטנה 😛
וגם אתמול חבר שלי היה אצלי מהבוקר עד הערב דפק התנחלות!
היה ממש כיף, אבל הכיף הזה גזל ממני זמן לכתוב לכן..
בסופו של דבר..
אני ירשום היום במהלך היום המשך ארוך כפיצוי..!!
😊
מקווה שאתן סולחות.
נתלי
סיפור יפהה..
חבר שלך כותב מדהים, וכמובן שגם את !
התגעגעתי לסיפורים שלך.. (למרות שרציתי שתמשיכי לפרסם את מה שהוא כתב.. חח זה מעניין )
בכל מקרה.. אני מחכה להמשך.. ומזל טוב על הבת דודה..
תממשיכי ממאמי [:
ומממזל טוווווווובובוובובובבבבב
PP:
תודה בננות =]
אליושש אני יבקש ממנו שישלח לי סיפור שהוא כתב ואני יעלה לאתר,
הוא כותב ממש יפה ו.. לא רציתי לעלות את ההמשך שהוא כתב כי זה משהו קצת אישי 😁
חחח בכל מקרה אני ישיג משהו שלו :]
יותר מאוחר המשך
ישנתי כמו נבלה[חחח ככה הוא אומר לי כשהוא קם משינה] וכשכבר קמתי,
היא לא היתה לצידי.. מה שמצאתי במקומה זה רק שמיכה ודובון קטן של אחותי - שאין לי מושג איך הגיע לשם!
קמתי מהמיטה משפשף את העיינים ופונה לכיוון המקלחת
מים זורמים נשמעו לפתע,
פתחתי את הדלת והבטתי בה מסתבנת, משעינה את הראש אחורה ונותנת למים לשטוף אותה!
היא היתה כל כך יפה! היא היתה משהו נדיר,משהו מיוחד!
המשכתי להביט בה - מעבירה את ידיה על גופה, על פניה.
"היי יניב,רוצה להצטרף?" היא קראה לפתע,
כנראה שהייתי שקוע יותר מדי בעירעורים על גופה, הרמתי את ראשי אל מול פניה וחייכתי, "בכיף" נפלט לי והיא צחקה,
"עזוב אני כבר יוצאת.." היא אמרה ושוב צחקה.
המשכתי להביט בה, לוקחת מגבת, עוטפת את גופה ונעמדת מולי "תשטוף פנים אני רוצה נשיקה"
היא אמרה ונשקה לי על הלחי,
הבטתי בה הולכת לאט לאט ונכנסת לחדר.
שטפתי את הפנים בזריזות ורצתי לחדר - כולי מאושר ומחייך!!
נכנסתי לחדר והגברת ישבה לה על המיטה בלבנים בלבד,
"אולי תעזור לי להתלבש" היא הביטה בי במבט עצוב והפעם, לפני שהיא תתחרט קפצתי עליה מלביש אותה במכנסי גינ'ס וחולצה קצרה מכופתרת.
"זה כל כך הולם אותך" לחשתי לה ונשקתי על שפתיה, השפתיים המתוקות האלה!!!
היא תפסה בראשי והדקה חזק חזק את שפתיה - בולעת את פי הקטן ולשונה משתחלת אליו
התנשקנו כמו שני מטורפים! כמו כאלה שבחיים לא ראו אחד תשני.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"זהו לקחת את הכול?!" אמרתי והבטתי בה, היא הנהנה בראשה והתקרבה אליי,
"אני רוצה חיבוק קטן" היא אמרה בקול של תינוקת קטנה ונכנסה בין ידי.. חיבקתי אותה חזק חזק כאילו אין מחר,
"יאללה בואי - עוד רגע ואני לא נותן לך ללכת!" התנתקתי מהחיבוק ולקחתי בידה,
מרים את המזוודה ופוסע לעבר הדלת.
הנסיעה לת"א עברה די בשקט, עברה בשקט עד שברדיו התנגן לו השיר שהקדשתי לה,
"זוכרת?" שאלתי והיא פתאום חייכה, "אפשר לשכוח?" היא אמרה ולא יכולתי לעמוד בפניי החיוך המקסים שלה.
נישקתי את שפתיה וחזרתי לנהוג...
עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
ומצחך העטור זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.
השיר מתנגן, אנחנו שרים, 'החיים פשוט יפים' אני חושב לעצמי וממשיך לנסוע.
הגענו לתחנה,יצאנו מהאוטו עם פנים של תשעה באב, זהו היא הולכת - מי יודע מתי תשוב[?].
"אז שיהיה לך נסיעה טובה ו.. אל תשכחי לחזור - יש לך לאן!"
אמרתי לה בקול חנוק וחיבקתי אותה חזק חזק!!
"אוףף.. עכשיו 11 יום בלעדיך? אולי תבוא?! יש זמן להתחרט?" היא שוב מביטה בי במבט מתחנן,חושבת שזה יעזור!
"לא נשמה שלי.. אני לא יכול, את יודעת! גם ההורים שלך לא יהיו מרוצים מזה,
אבל נו נתלייייי.. אל תדאגי! כשתחזרי תחכה לך הפתעה כזאת ע-נ-ק-י-ת!!"
שוב אומר, שוב מזכיר לה ושוב מתכנן את הכול במוחי - את ההפתעה הגדולה..
התנשקנו, התחבקנו, דמעות זלגו והנה היא הלכה לה - חזרה לביתה..
'עכשיו היא בטח תרגיש מה אני מרגיש' חשבתי לעצמי ושוב עצב ודיכאון חזר אליי..
זהו בננות סיימתי להיום,
אני אנסה להשיג משהו ממנו לפרק הבא =]
תהנו.. 😊
מעלףףףףףףףףףף
אינלי מילים כמה שזה יפהה
השמךךך!
מדההההההים!^*!~
המשך המשך המשך המשך
