כאילללו?!
ווווווורר ההההמשך?!
נכנסתי מהססת..
'מה אני עושה פה בכלל?!'
הוא ישן..
כמו מלאך..
ליטפתי את פניו...
והרגשתי צורך לנשק את שפתיו...
המשורטטות...
נשקתי בעדינות על שפתיו..
..-שלום מי את?
אני-מממ יסמין..
אמרתי והתרחקתי מאלעד ששכב על המיטה..
..-אני אמא שלו..
נגמרו שעות הביקור...
את צריכה ללכת..
אמרה והסתכלה עליי במין זלזול שכזה..
הרקנתי את ראשי
העפתי אליו מבט אחרון יצאתי החוצה.
יצאתי מבית החולים, לכיוון התחנת אוטובוס.
חיכיתי רבע שעה לאוטובוס
וכשהוא הגיע עליתי אליו שילמתי לנהג וחיפשתי מקום לשבת,
נשארו רק כמה מקומות פנויים
התיישבתי בכיסא הכי קרוב.
שמתי את ראשי על החלון
עוצמת עיניים
וחושבת על אלעדי, אלעדי שלי.
מה איתו?
הוא בסדר?
איך הוא מרגיש?
הוא יזכור אותי?
זו השאלה שהכי הטרידה אותי, הוא יזכור אותי?!
'לא, הוא לא יזכור אותי, אני בטוחה!
רק נפגשנו, מה הסיכוי שבן אדם שאיבד את הזיכרון יזכור מישהי
שהוא מכיר יום?
1 ל-100 במקרה הטוב!'
כן, בתוך תוכי התחלתי לאבד את התקווה הזאת, שכן, הוא יתעורר ויזכור אותי
והכל יחזור להיות בסדר!
הכל היה פתאום יותר מידי טוב, לא הייתי צריכה לפתח ציפיות!!
הדרך הביתה מהבית חולים ארוכה, חצי שעה-שעה באוטובוס ועוד עכשיו בערב, כשכולם בדרכם הביתה מן העבודה.
האוטובוס המשיך לסוע במסלולו וכשהייתה תחנה, עם אנשים הוא עצר כמובן.
עצמתי שוב את עיני, והרגשתי שמישהו נועץ בי עיניים..
פקחתי את עיניי בבהלה והתחלתי לחפש מי-זה.
החיפושים נגמרו תוך שניה, הוא ישב לידי, נער בן 16 וחצי
נראה טוב, אין מה לאמר!
אבל מה הוא רוצה ממני?!
"מה?", אמרתי בבישנות מעיזה להוציא מילה מהפה לעבר מישהו שאני אפילו לא מכירה!.
"אני אורי, היי", אמר כולו מאושר.
ואני?, לא היה לי כוח לאף אחד, המצב רוח שלי גם ככה על הפנים, טוב כמו תמיד.
"אני יוחבת, ביי!" אמרתי וירדתי מהאוטובוס.
ירדתי תחנה אחת לפני הבית, אבל לא נורא.
לא יזיק לי!
התחלתי ללכת הביתה, עם המחשבות על אלעדי שלי.
הגעתי לביניין עליתי במעלית ונכנסתי הביתה עם המפתח.
ראיתי שם את אמא, בוכה?!
"אמא, מה קרה?!", אמרתי בעודי טורקת את הדלת בחוזקה ורצה לעברה.
"אני לא יודעת, ירדתי במעלית לסופר ובדיוק ההוא מדירה 1, הועד נכנס.
והוא פשוט התחיל לצרוח עלי, בגלל שאנחנו לא משלמים.
בגלל שכל הבניין כבר מתקלה, כי חסר את התשלום של הדירה שלנו.
הועד רוצה לעשות שיפוץ, והדיירים אמרו לא שלא יתחיל את השיפוץ לפני שאנחנו נשלם!".
"אבל אמא, אמרת שהכל מתחיל להסתדר, שמצאת עבודה!"
"כן, אבל רק התחלתי, והמשכורת ממש קטנה!
זה לא יספיק בחיים!"
"די אמא, אני יחפש לי עבודה
בייביסיטר או משהו, הגיע הזמן שאני יתחיל לעזור לכם!"
"לא, לא! את לא!!
את תלמדי, בזה את תעזרי לנו, כשתהיי גדולה שיהיה לנו במה להתגאות!"
"אמא, אני ילמד ויעבוד ביחד! אל תדאגי,
אני מקווהשהכל יהיה בסדר בסופו של דבר!"
"אני לא בטוחה יסמיני, אני לא בטוחה!"
*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+
"שלום, אני מחפשת עבודה, לאחר הצהריים.."
"בת כמה את?!"שאל אותי המוכר שבפיצריה השכונתית.
"15 וחצי!"
"אוקי, תשאירי לי את הפרטים שלך, אנו נתקשר אליך מחר!"
השארתי את הפרטים שלי, ויצאתי בחזרה הביתה..
"יסמיני, יש לך טלפון מתוקה!"אמא צעקה לי מהסלון.
יצאתי מהחדר, ועניתי לטלפון.
"שלום, אני מדבר מהפיצריה, בקשר לעבודה".
"כן!?"אמרתי וליבו התחיל לפעום בחוזקה, מתרגשת, אולי כן הכל יסתדר בסוף..
"את מתחילה לעבוד ממחר ב-4 עד 10 וחצי- ולא לאחר!"
"יששששש!!!!תודה תודה תודהה!!!" צרחתי וניתקתי את הטלפון
צרחתי בכל הבית
וקפצתי על אמא מאושר, "הם קיבלו אותי אמא!!"
אמא לא ממש שמחה, אני יודעת שזה לא מצא חן בעינייה הרעיון
אבל בין אם היא רוצה ובין אם לא, אני לא שואלת אותה!
השעה הייתה 2 בצהריים..
רציתי ללכת לראות את אלעד, אבל פחדתי מאמא שלו.
פחדתי שהיא תראה אותי שוב, ותעיף אותי, כמו אז.
אין סיכוי שאני הולכת...
לאלא אין סיכוי.
עשיתי מקלחת קצרה ונכנסתי לישון...
מהמםםם!!
המשךךךךךךךךךךך!!!!
תודה מתוקות שליי= ]
גליי😊
קוראת חדשהה חיחיח😊
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם=]]]]]
אל תעשי יותר תכתב הזה..לא מבינים כ-ל-ו-ם~!
עשייתי צטטט וקראתי מחדש בשביל זה=]
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
כי את אהבלההההההההההההההההההההההההה😛
אני לא הייתי אהבלה אם את לא היית אהבלה שעושה לי כתב כזה קטן! 😠
מתעלללתת עיניים!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מדהים תמשיכי דחוף מאמי זה מוששלםםםםםםםםם
מדהיםםםםםםםםםם.
המממשך !@$% 😊
איזה יפההה...... תמשיכיי דחווףףף....
אתר האהבה הישראלי