-עונה של גורל-

זה הייה יום גשום אפלה סבבה את האוויר איש לא הייה בחוץ..
רק דוד כהרגלו ישב למטה ושיחק דמקה עם הרצל הזקן
הגשם התחזק יותר ויותר .. ונראה כאילו אינו הולך להפסיק בזמן הקרוב.. לפתע נעמדה במורד הרחוב בחורה יפת מראה שיערה שחור ועייניה דבש לבושה בבגדים יוקרתיים מנסה לעצור מונית אך ללא הצלחה.
דוד הסתכל אך לא האמין למראה עייניו מה אישה שכמותה עושה בחוץ בגשם השוטף..
לאן היא ממהרת ביום שכזה .
גם הרצל הסתכל ורמז לדוד שיתן לה את המטרייה שהונחה לצידו.. דוד ניגש אל האישה והניח ידו על כתפה היא הסתובבה ונראתה מבוהלת מצד אחת וסקרנית מצד שני . נלכדו עייניהם של השניים.. דוד : בסך הכל רציתי לתת לך ... לחש לה מטרייה . איני זקוקה למטרייה שלך ענתה
אך הוא התעקש קחי איני זקוק לה .. חבל שתהרסי את בגדיך.. ואת שיערך.. . ציחקקה וחייכה תודה..!
דוד הסתובב ופנה בחזרה להרצל הזקן שישב בשולחן שמתחת לשיכון..דוד הסתובב שוב אל האישה אייך קוראים לך.. ניסה לומר אך היא לא הייתה שם היא חלפה עם המונית כנראה שהצליחה להשיג אחת בסופו של דבר .. דוד הסתכל אל אופק המונית וחיוך על פניו ..

שבועות עברו... איתם החודשים וגם השנים .. למרות שעברו 3 שנים אותה אחת לא נשכחה מליבו .. לא. הוא לא שכח את שיערה השחור הרטוב
את עייני הדבש... את חיוכה.. .

באותו היום יום חמים בעונת הקיץ. דוד מיהר לבית הקפה בדיזינגוף הייה עליו להפגש עם כמה איש עסקים חשוב לסגור עסקה של שותפות
לרוע מזלו באותו היום מכוניתו לא התניעה ולא הייה זמן לקחת אותה לתיקון הוא החליט ללכת ברגל כי המקום לא כל כך רחוק.
השעה 3 וחצי.. "אני אפסיד את העסקה כל סיכויי להצליח יכשלו: מהרהר בליבו בדרך לבית הקפה .האיץ במהירותו
ובדיוק בפתח נתקל באישה "אוייש [גנח] עוד עיכוב" נפל תיקו והתפזרו הדברים על הרצפה .. "אני מצטערת אמרה האישה.."
"זה בסדר" ענה דוד.. והרים את ראשו להביט באותו האחת שכיביכול עיכבה אותו.. "את מוכרת לי אמר .. איני יודע מאיפה אך את מוכרת!"
האישה בעלת שיער שחור עם משקפיי שמש שפתייה אדומות כשושן לבושה באלגנטיות . "אתה בטוח"? אמרה האישה "אייני זוכרת שראיתי אותך אי פעם" חייכה . החיוך! "אני יודע מי את" הרים את תיקו .. "את אותה אחת..לפני 3 שנים בגשם השוטף עמדת וחיכית למונית אני הבאתי לך מטרייה ".
האישה הורידה משקפייה והביטה בעייניו "איני מאמינה אייך שהגורל מפגיש בינינו ..." "אתה ממהר לאנשהו ... כי אנו כבר בבית קפה למה שלא נשב ונשוחח קצת.." דוד : "דווקא כן.. לעסקה בטח הם כבר בפנים או שמזמן עזבו איחרתי.." . "בסדר.. בטח ניפגש בפעם אחרת.. מחכים לי"
דוד: "את יודעת מה לא משנה יהיו עוד עסקאות ".. הם נכנסו הזמינו קפה.. שוחחו הזמן עבר אך הם לא שמו לב הם המשיכו לדבר ולדבר.. "אז תגיד דוד .. לאן מיהרת היום..?" .דוד: "הייתי צריך לסגור עסקה פה בבית הקפה הזה עם איש עסקים חשוב".
היא חייכה וציחקקה . דוד: "מה קרה.. יש לי משהו על הפרצוף? הסמיק.." .- "קוראים לאיש העסקים הזה רון עמית ?" דוד: "כן מאיפה את יודעת?!"
"אתה עומד מולו... כלומר מולה.. כלומר מולי.." דוד כמעט נחנק מפיסת העוגה שהכניס לפיו
"אתה יודע דוד אני חושבת שנהיה שותפים מצויינים..... =)

חיים אירונים =)