קריאה מהנה לכל הקוראים... אל תשכחו להגיב...=]
זרם המים הרועש חדר בפעם השלישית היום לאוזניי...
מצתרף לצריבה המרה שבפי.. בגרוני.. גורם לי להרגיש רע עם עצמי..
קמתי על רגלי.. עמדתי מול המראה.. מביטה בעייני האדומות שהוצפו לחות בלי שארצה..
שטפתי את פניי וצחצחתי את שיניי ביסודיות בפעם השלישית היום...
5 דקות צחצחתי וצחצחתי... כאילו מוציאה את כל הכאב והתיסכול על מברשת השיניים הורודה שלי..
אחרי 5 דקות הרפתי.. שטפתי את פני בשנית ויצאתי אל חדרי..
נשמתי עמוק והתישבתי מול המחשב.. והתחלתי להקליד ולהקליד.. מילה אחר מילה.. כמו זרם מים שחודר לאוזניי ופשוט מכאיב לי... כמו לפני 5 דקות בשירותים..
אחרי התפרקות מול המחשב הטעם המר עוד לא עבר מגרוני.. קמתי ללא בריירה וירדתי למטה..
היה מן שקט שכזה.. אומנם אבא דיבר בטלפון בקולי קולות והטלויזיה נישמעה ברקע..
אך עדיין היה את אותו השקט מאז הפעם הראשונה...
אבא העיף לעברי מבט ואני פשוט התעלמתי ונכנסתי למטבח..
חיפשתי משהו מתוק.. להמתיק את המרירות שדבוקה בי.. שלא עוזבת..
מצאתי חפישת שוקולד ועליתי למעלה בזריזות.. החלתי לאכול קוביה אחר קוביה..
בשורה האחרונה נעצרתי... 'מה אני עושה לעצמי?' שאלתי את עצמי והנחתי את חפישת השוקולד על השידה..
נישכבתי בין המיטה הקרה לסמיכה החמה.. עוטפת את כל גופי... כיביתי את האור.. ועצמתי את עייני..
אך לא נרדמתי.. המחשבות חזרו... הכאב יחד איתן... הדמעות לא איחרו להגיע כמו בכל לילה..
בכיתי בכי חרישי.. עם עצמי.. מתאפקת שלא ישמעו את כאבי... הכרית נרטבה כמו תמיד..
ואני אחרי דקות ארוכות של סבל.. בכי.. ושינאה נירדמתי..
הצעקה של אמא לא איחרה להגיע... בוקר.. אני צריכה ללכת לבית ספר.. ורק עצם המחשבה גורמת לבכי לרצות לשוב... נשמתי עמוקות.. מנסה להשתלט על סערת הרגשות שחלפה בי..
והתחלתי להתארגן ליום החדש..
נכנסתי למקלחת ואחרי 10 דקות של סידורים יצאתי.. התלבשתי... הכנתי מערכת וירדתי למטה..
אמא-האוכל שלך פה.. אני יצאתי... יום נעים.. אמרה והדלת נסגרה אחריה..
אני-יום נעים.. אמרתי לעצמי והכנסתי את האוכל לתיק..
הכנתי לי שוקו קר שתיתי אותו במהירות והינה אני כבר בדרך לתחנה..
אמרתי שלום לחברות שלי ועלינו על האוטובוס השלישי...
הנסיעה עברה בזריזות.. טוב ככה זה עם החברות.. רעש ובדיחות על הבוקר..
הצחוק שלהן גורם לי לצחוק יחד איתן.. להבלע בתחושה המהנה שלהן ולשכוח את עצמי.. את כל הסבל שבי..
הינה שוב אני מעמידה פנים שהכל מושלם... אני כבר לא צריכה להתאמץ.. לא צריכה תרוצים..
אני פשוט רגילה..הם רגילים.. בלי הרבה דיבורים..
נכנסנו לכיתה שכבר הייתה דיי מאוכלסת.. התישבתי במקומי..
שלי-יאללה את באה?
אני-לא לא אין לי כוח...
שלי-גם לי.. אבל יאללה בואי יש לנו את כל היום לשבת פה..
אני-עזבי אני מזה עייפה.. לכו אולי אני אבוא אחר כך..
שלי-סבבה אנחנו בספסלים.. אמרה והם הלכו להן... ואני כבר ידעתי שאני הולכת לבלות פה את ה5 הדקות האחרונות שלפני השיעור הראשון...
הנחתי את ראשי על השולחן בין שתי ידיי.. עייני נעצמו מעצמן.. וראשי.. התרכז.. אך לא חשב על כלום..
---------------------------------------
המורה-טוב פתחו עמוד 50 תקראו ותענו על השאלות... היא חזרה על המשימה בפעם השלישית..
ואני לא הזיז לי בכלל... ראשי עדיין היה מונח על השולחן ללא כוח להתרומם..
המורה-ליטל.. למה את לא עובדת?
אני-אין לי כוח.. אמרתי מרימה את ראשי..
המורה-את בסדר? את נראת חוורת..
אני-אני בסדר גמור... פשוט אין לי כוח לעשות את זה..
המורה-את יודעת.. יש ילדים שיש להם בעיות קשב וריכוז והם צריכים ללכת לאיבחון..
אני-את רומזת שיש לי בעיות?
המורה-לא בעיות.. אבל חשבת ללכת לאיבחון?
אני-חחח אני בסדר גמור אני כולה עייפה..
המורה-טוב.. אז תשלימי..
אני-כן בטח.. אמרתי וחזרתי להניח את ראשי על השולחן..
אחרי שעתיים של שעמום מוחלט הגיעה ההפסקה.. חזרנו לכיתות האם והרעש לא איחר להגיע..
דניאל-שאלוםםםם... צעקה והדביקה לי נשיקה ארוכה על הלחי..
אני-היי.. חייכתי חיוך עייף..
דניאל-מה קרה?! שאלה בדאגה..
אני-חח לא קרה כלום..
דניאל-שקרנית נו מה קרה..
אני-סתם אני עייפה בטרוף..
דניאל-בעע גם אני... הלכתי לישון אתמול ב12 וחצי..
אני-הלכתי לישון אתמול ב10 בלחץ..
דניאל-מה?! אם הייתי הולכת לישון ב10 מסכנים פה כולם.. חח כמה אנרגיות היו לי...
אני-חחח את באמת עושה לכולם טובה שאת הולכת לישון מאוחר..
דניאל-חחח כן הא... יאללה באה החוצה?
אני-אין לי כוח...
דניאל-נו יאללה כולם בחוץ..
אני-אני יודעת.. אין לי כוח..
דניאל-טוב אז אני אשאר איתך...
אני-חחח חמודית..
דניאל-דיי נו תמשיכי...
ההפסקה עם דניאל עברה בהמון ריכולים... היא יודעת הכל מהכל... וכמובן שהיא לא מבזבזת זמן ורצה לספר לי... חחח ככה אני נשארת בעיינים גם בלי להתאמץ.. הכי טוב..=]
מיקה-יאללה טיטי בואי לספורט..
אני-אני הולכת לסיפריה.. שלול [שלי] תגידי לטובה[המורה] שאני בסיפריה סבבה?
שלי-יאא אולי אני אבוא איתך..
אני-חחח בואי..
מיקה-מזה מזה.. יא דפקנית.. עד שהבאתי תלבושת.. יאללה שמנה בואי...
שלי-אווווף.. אמרה ונגררה אחרי מיקה במורד המדרגות... ואני אחרייהם לכיוון הסיפריה..
טל-לילוש חיים שלי... עצר אותי בדרך.. את הולכת לספורט?
אני-חח ניראלך?!
טל-יופי למה אין לי כוח... לסיפריה?
אני-כרגיל..
טל-סבבה כפרה אני הולך להרשם ואני בא..
אני-חחח תחמן... אמרתי ונכנסתי לסיפריה.. התישבתי בשולחן בסוף..
והוצאתי ת'MP ושמעתי מוזיקה.. עד שטל בא..
טל-יאללה לילוש מה עושים?
אני-לאדעת... משעמם..
טל-עוד מעט כל הבנים באים לפה.. יש לנו מורה מחליף..
אני-אה נחמד לכם..
טל-ממש.. אין לי כוח לזיבולים שלהם.. השגיא הזה.. חבר שלך מעצבן אותי..
אני-חח הוא לא חבר שלי ומה הוא עשה?
טל-הוא דפוק אני אומר לך..
אני-חחח חדש לי..
טל-עכשיו אני מבין למה את כל כך שונאת אותו.. אמר עם חיוך שובב..
אני-חהחה מצחיק... אמרתי מגלגלת את עייני... והינה גל של בושם רענן נכנס עם עדר הבנים שהתישב ליידינו סביב השולחן..
יוני-ליטל תביאי לי לשמוע מוזיקה...
אני-תהנה.. אמרתי והבאתי לו..
שגיא-מה שוב את מבריזה מספורט?
אני-1. מה אכפת לך?! 2.אני לא מבריזה 3.שוב מה אכפת לך?
שגיא-וואי תהרגי אותייייי....
אני-בכייף..
טל-אני מוכן לעזור..
שגיא-שתוק יא הומו..
אני-יש לך בעיה על טלוש שלי? לך לך יא לבן..
שגיא-חחח מאמי את ממש שחורה..
אני-אני שחורה בדם.. נכון טל?
טל-כן כן היא לפחות תמניה לא כמוך..
שגיא-חחח עדיף שתשתקו.. מי שמע על תמניה לבנה? פדיחות לך..
אני-פחחח תנוח..
שגיא-אויש אויש.. אמר עם תנועת יד והלך לטייל ברחבי הסיפריה..
אני-חחח שיחנק..
טל-את מתה עליו...
אני-טל אני ארביץ לך..
טל-חחח אתמול אני ומיקה דיברנו עלייכם בדרך לאשדוד.. וחשבנו איזה ילדים מסכנים ולבנים יהיו לכם..
אני-יאאאאא איזה מגעיליםםםם... מתי תבינו שאני שונאת אותו.. שונאתתתתת.. שימות אמן..
טל-חחחח צוחק חיים שלי...
אני-זה לא מצחיק..
טל-חחח טוב...
יון-תגידי.. את ושגיא חברים? צץ הגמד משום מקום...
אני-הא?! יאללה לך לך אל תשגע אותי..
יון-פי מה יש לך את עצבנית..
אני-אני תמיד כזאת אם לא שמת לב.. והפעם באמת הייתי עצבנית.. יופי רק אלה חסרים לי עכשיו...
-------------------------
היום הסתיים ועלינו על אוטובוס הביתה... ישבנו מאחורה והרצנו צחוקים... אך כאב לי..
שעוד 10 דקות של נסיעה הצחוק יעלם והכאב יחזור.. כמו תמיד...
הגענו לתחנה וירדנו כולם.. נפרדנו בנשיקות וחיבוקים..
מיקה-אהה טיטי צריך לקבוע שיעור באנגלית.. אמרה בדרך הביתה..[אנחנו שכנות]
אני-כן תתקשרי אליה.. ושזה יהיה אחרי 6
מיקה-למה?
אני-כי אני הולכת לישון..
מיקה-יאאא מה יש לך.. כל היום רק ישנה.. את יותר ישנונית ממני..
אני-חחח ראית מזה.. יאללה ביוש שמנה..
מיקה-חחח ביי.. נתנו נשיקה בלחי והלכתי הביתה...
נכנסתי הביתה.. ומוזיקה מהמחשב למטה נשמעה לאוזניי... ורציתי להעלם בחדר שלי תוך שניה...
איתי-מה את עושה פה?
אני-זה הבית שלי.. אמרתי בלי להביט בו בכלל..
איתי-וואלה.. חבל... אמר בזילזול והמשיך להכין לעצמו אוכל..
אני-טוב תנמיך ת'חרא הזה אני הולכת לישון..
איתי-אני אחשוב על זה..
אני-תחנק.. אמרתי לעצמי בדרכי למדרגות..
איתי-מה אמרת? שאל בטון עצבני..
אני-לא אמרתי כלום... מה אתה לא שומע טוב?!
איתי-ליטל אל תשגעי אותי אני לא בגיל שלך..
אני-וואלה אתה בן 24 אז אולי תעוף מפה כבר?
איתי-אני לא חבר שלך..
אני-נכון.. וטוב שכך...
איתי-יאללה זדייני לי מהפנים..
אני-תגיד את זה לחברה שלך... הוא הניח את המזלג בעצבים על השולחן והתקדם אליי...
איתי-אני נשבע לך עוד מילה אני מעיף לך סטירה..
אני-אתה לא מפחיד אותי.. אמרתי ועליתי לאט לאט במדרגות כדי לעצבן אותו עוד יותר..
איתי-באמת? שאל ועלה אחריי..
אני-באמת.. אמרתי ללא פחד... ומה שהגיע אחרי זה כבר שייך לפרק הבא.....................................
טוב הסיפור השלישי שלי בזה הרגע יצא לדרכו...
בהצלחה לי...
מקווה שתאהבו את הסיפור.. ושתגיבו בכייף...
למה אני ממש מתגעגעת לתגובות המדהימות שלכן מהסיפורים הקודמים....
אז אוהבתתתתתתתתתתת המון המוןןןןןןןןן
לילוווששש..😊





