כשהוא אמר לה שהוא הולך, היא לא חשבה שהוא באמת הולך. היא חשבה שהכל יהיה בסדר והוא יחזור מהר. אבל פתאום היא הבינה שהוא באמת הלך.
הלך, נעלם, היא הרגישה את הגעגועים מכים בה כמו מכת ברק שמכה על ברזל חם. היא הרגישה כאילו היא פה אבל בעצם שם, איתו.
הוא הלך. היא מלמלה לעצמה, מנסה להבין את המשמעות, הלך. אם הוא יחזור? היא לא ידעה את התשובה. היא קיוותה שכן, קיוותה שהכל יחזור להיות כמו פעם, שהוא יחזור והוא יהיה לידה, קרוב, גם אם הוא באמת לא קרוב, אבל קרוב באיזשהו אופן.
כשהוא יחזור היא תחזור לחייך, תחזור לנשום, לאהוב את העולם. כשהוא יחזור עם המילים היפות והעדינות שלו, עם הרוך שלו, עם הקול המדהים שלו, כשהוא יחזור היא באמת תהיה מאושרת.
ואם הוא לא יחזור?! היא שאלה את עצמה שוב ושוב, אם הוא לא יחזור בכלל?!, או שיחזור אבל לא יהיה פה איתה. היא העדיפה לא לחשוב על זה יותר מידי.
אבל הגעגועים כירסמו בה לאט לאט. היא חשבה על זה מידי יום ביומו, ניסתה להבין מה קורה איתו שם, במקום שבו הוא הלך. הלך ועזב אותה לבד, אולי לעת עתה אולי לתמיד.
התיאבון שלה אבד, היא הביטה על האוכל שהכינה אימה ורק חשבה עליו.
"מה יהיה איתך?" אמה התלוננה. היא לא ידעה, ואולי גם לא תדע, שהיא מתגעגעת כי הוא הלך.
בכל רגע, בכל מעשה, אפילו בלימודים, היא חשבה עליו, שהוא הלך.
היא ניסתה להתקשר, למצוא אותו איכשהו, אבל היא לא יכלה. וזה שיגע אותה.
כי כשהוא אמר לה שהוא הולך, היא לא חשבה שהוא באמת הולך, היא חשבה שהוא יחזור מהר, שתוכל לדבר איתו, ושהשיחה האחרונה לא הייתה שיחת פרידה, כי היא חשבה שתזכה שוב לשמוע את קולו.
כי היא לא חשבה שהוא באמת ילך, ויעזוב אותה לבד מחפשת את עצמה בין הצללים.
היא לבד. וזה כאב, כאב מכל כאב הלב שגרמו לה אחרים, מכל הפרידות, מכל הבכי. כי היא ידעה שהוא שם, והוא יכול עוד לעזוב, ללכת, והוא הלך. הלך, ומי יודע אם ישוב, ואם ישוב האם יהיה עדיין שלה?.
המוח שלה בער בעוצמה, הלב שלה דפק במהרה, אף אחד לא ידע מה היא באמת מרגישה. אפילו היא הדחיקה וסירבה לקבל את ההרגשה.
היא רצתה להיות רגילה אבל באותו זמן גם לאהוב, רצתה להיות לבד אבל באותו זמן גם עם מישהו. בעצם, היא כל כך רצתה להיות עם מישהו, והמישהו הזה היא קיוותה שזה יהיה הוא.
האם הוא אמיתי? האם הוא האחד? היא שאלה את השאלות הללו בהיסוס רב, מנסה להימנע מהתשובות, מהתקוות והציפיות.
אבל עכשיו הוא הלך, והשאלות נשארו שאלות, ואין עליהן מענה, וזה שיגע אותה. גרם לה לחשוב רק על זה, לחקור, להבין האם היא צריכה להתגעגע או לא. האם ליבה צריך לפרפר בכל פעם שהיא מדברת איתו, או שאולי היא צריכה להיות אדישה.
היא לא ידעה איך להתנהג, ולא היה מי שיסביר לה. האם היא צריכה לגלות לעצמה את הרגש? או להישאר ככה באפלה?.
ואם תגלה לעצמה ותפגע? האם תשנא את עצמה. כי הוא הלך והיא לא יודעת אם יחזור, ואם יחזור ולא יהיה באמת פה, לידה, והרגש הזה שהיא מרגישה שהיא לא יודעת בדיוק מהו, הוא יתבזבז, יהפוך לכאב עצום.
אבל עכשיו הוא הלך, וזה לשווא לחשוב על זה. והאם הוא ישוב- את זה רק הזמן יגלה.
תגיבו לי זה חשוב ליי
מור'צי 😊
מווווווורי שלי [שם יפפה]
דבבבר ראשון
אני רוצה להגידדדד לך
שממש אבבבל ממש ריגשת אותי
קראתי את הקטע , וברקע היה את השיר של בוטן מתוק בקרקס
" לא לבד "
וזה עשה את זה עוד יותתתתר מרגש
את כותבבבת כל כך עמממוק
והקטע הזה מוצף ברגשות
שנהנתי ממש לקרוא אותו
אני אוהבבבת את הכתיבבבה המדהימממה שלך
תמשיכי לכתוב לנו עוד קטעים כאלו
אוהבבבבבבת
מווווווורי =]
מסכימה^^^^^
תגידי מורוש...זה עלייך??או שסתם רשמת את זה??
זה פשוט מדהים..
תמשיכי לכתוב לנו...
שלך טניה....מוווווואהההההה
ממש מדהיםםם!!
מלא ברגש!!!!
את כותבתת פשוטטט מדהייםם!!!!!!
אוהבת
אויייייי מורצ'י לא קיים הבנאדם באתר הזה שכותב יותר יפה ממךךךך!!!
אני מתה על הכתיבה שלך ועל הקטעים שאת מפרסמת פה מידי פעם ..
קטע פשוט מהמםם.. נורא אהבתי...
תמשיכי לכתוב עוד קטעייים כאלה, פליזושש.. אני נהנית לקרוא אותם 😊
אוהבת אותך נשמתי, לירן..
מורצי'יקיתת שלי..
וואי,זה כ"כ עצוב..
אני יודע על מה זה מסוםפר ועל מי וזה עוד יותר מטריף וכואב...
אם רק היתי יכול לעשות משהו שהוא יחזור,יחזור אלייך אבל הגורל קבע לו ולך אחרת..
שהוא יעלה למעלה ואת תישארי פה,תחיי את החיים וגם אם קשה,להינות מכל רגע!
אני מאמין שזה ממש קשה לעזוב את הזיכרון שנשאר ממנו אבל את צריכה...
את צריכה ואני מאמין שאם הוא היה פה הוא היה מכריח אותך לשמוח,היה מודא שאת מאושרת..תגישימי לו את החלום שלו,את החלום שהוא ניסה להגשים כשעוד היה בחיים..
מטוררףף עלייךך!
אל תהיי עצובה.. צריכים להמשיך,להתגבר!
וואי מורצ'י זה כזההה מרגששש!!
איךך ריגשתתת אותנוווו!
את כותבת כל כךךך יפהההההההההההההה
מאיפה כל זההה!?!האא?!
וואייי גמנחנו רוצותתתתתתתתתת!
כבר דמעות עוד שנייה יוצאותתתת!!
כמה כאבבב...אחח שלא נידעעע!
מאוהבותתתת בךךך בובי!
ויקויק ויפיתי=]]
I-LoVe-LiOr: מורושששששששששש מי שמדבר על כישרוווןןן אפ אפ אפ!!
תראי אותךךך! ותודה על התגובה בובההה
ואני ימשיךךך לפ יוו מוצווו!!
טניושש: טניוששש תודה על התגובה יפתי וזה עליי חלקיתת...
ואני ימשיךך מואה ענקיתת!
נופר06: נופרוששש תודה על התגובה מאמי 😊
pucha: פוקית !! מי אוהב אותך יותר ממני מיי?!? חחחח איזה חיוך העלת לייי!
תודה בובהה על התגובה המדהימה שלךך וגם לך לא חסר בכלל
את סופר כישרוןן והרבה יותר ממני !
שמחה שאהבתתת! לפ יוו מוצוווווווווווווו
oshri_Ok: ציפורי'ק!!
תודה על התגובה מושלמצי'ק אבל זה בין ביתר גם קשה
וזה לא רק עליו זה על הכול בכללי
ויש המון דברים שאתה ממש צודק אבל יהיה בסדר אני בטוחה!
ימים יגידווו
ולצערי אין שום דבר שיוכל להחזיר את הגלגל אחורה או משהוא שהוא יחזור
אבל כמו שאמרת החיים ממשיכיםם
מכופתרת עלייךךך!!
תודה על הכולללללללללללל מואההה!!
vikile: ויקוש ויפתיושששששששששש מושלמות שליי!!
תודה על התגובההההה אין תמיד יודעותלהגיד מילה טובהה
גם עם זה לא הכי... חחח
וגם לכן יש מלאן כישרוןןן אז אולי תגידו לי באמת מאיפה?!?
אני ילך לקנות😊
מטורפת עלייכןןן
מואההה ענקית ענקיתת!!
מור'צי 😊
chen-daskal: תודה בובה על התגובהה 😊
מור'צי 😊
אין בעד מה כפרהה!
מטווררף עלייךך!
ותודה רבה על המחמאות..חח...
ואאי מדהימהה שלללי
זה כזה מדדדהיםםםם
קטעע מעעלףף!!
תמשיכי לכתובב תמיייד מוככשרתת אאאאאחת=]
----מוווואאאאאה----
בתאאאאלוש
QUOTE (pucha @ 07/04/2006) אויייייי מורצ'י לא קיים הבנאדם באתר הזה שכותב יותר יפה ממךךךך!!!
אני מתה על הכתיבה שלך ועל הקטעים שאת מפרסמת פה מידי פעם ..
קטע פשוט מהמםם.. נורא אהבתי...
תמשיכי לכתוב עוד קטעייים כאלה, פליזושש.. אני נהנית לקרוא אותם 😊
אוהבת אותך נשמתי, לירן..
מהמם את כותבת!
oshri_Ok: חחח הכול נכון לפ יוו!!
-=-2תאל!ש-=-: בתוששש תודה על התגובה מושלמת שליי
ומי שמדבר על מוכשרתת חחחח לפ יוו מוצוווווווו
G-A-L: גלוששש תודה על התגוהנ בובההה מואה ענקתתת!!
מור'צי 😊
