חחחח איזה חמודיםם אתםםם!!!ח-ו-לה-ע-ל-י-כ-ם-!!
😁 😊 😂
אוש אוש=] אני בים..נדבר שנחזור..בקשר להמשכים..חויחויחוי
...-הנה זה הםםם!!...
עומרי-אוי וואוי..
יפית-מה נעשה.?
...-תפסוו אותםם!!... נשמעה צעקה חזקה לעברם.. והם שניהם התחילו לרוץ..
יפית- רגע עומרי... אני לא יכולה יותר... היא נעצרה לרגע והתחילה להתנשף בחוזקה..
עומרי- אנחנו חייבים להמשיך.. את לא רוצה ללכת איתם נכון? הוא אמר לה מחזיק בידה ומנסה לעודד אותה כדי שתבוא... והם... השוטרים המסריחים האלו... כך כינם עומרי החלו מתקרבים אליהם..
...- היי ילדים בואו לפה.. מישהו קרא לעברם.. בואו אני יסתיר אתכם הוא אמר אליהם והם הלכו אליו..
הוא היה בעל מאפיה בערך בגיל ה-50.. לבוש לבן ועל ראשו כובע מצחיק כזה של טבחים..
...- אני רון..הוא אמר להם והגיש להם שני קורסונים חמים..
עומרי- תודה.. אין לנו איך להודות לך... הוא אמר לרון לאחר שנכנסו לאחד החדרים במאפיה...
יפית- באמת כל כך תודה..
רון- זה בסדר, אם היופי של שלך.. איך אפשר לא לעזור לכם.. הוא ציחקק לעצמו...
ויפית רק הסמיקה ולא הגיבה..
רון- אז ממה אתם בורחים אם אפשר לדעת? ואיך קוראים לכם? הוא שאל סקרן..
עומרי- עומרי.. ולא אי אפשר לדעת הוא אמר והביט לו בעיניים ואחר כך שלח ליפית מבט..
יפית-לי יפית.. ואני מצטערת שהוא ככה.. פשוט אנחנו לא יכולים לספר היא אמרה לרון..
רון- טוב, טוב מצטער חמודים רק שאלתי... לא רוצים לספר אתם לא חייבים.. הוא אמר וחזר לעבודתו..
עומרי- אז איך נוכל להחזיר לך על כל זה? הוא שאל אותו כי ידע שעומד משהו אחרי הכל...
[ בעעע לא יצא לי משהווו ]
-זוהר- 😊
המשךך...
רון- טוב, טוב מצטער חמודים רק שאלתי... לא רוצים לספר אתם לא חייבים.. הוא אמר וחזר לעבודתו..
עומרי- אז איך נוכל להחזיר לך על כל זה? הוא שאל אותו כי ידע שעומד משהו אחרי הכל...
האופה רק הביט בהם לרגע קצר והשפיל את ראשו.."לי כבר אף אחד לא יוכל לעזור.." הוא אמר וסובב את גבו,
מתרחק מהם עד כמה שרק יכל כדי שלא יראו את הטיפה שזלגה מעינו בעודו נזכר בה.
יפית התקרבה אליו, היססה קצת, אך לאחר מספר שניות הניחה את ידה העדינה על כתפו הרחבה של האופה הזקן והשבור.
"אם רק תגיד לי איך נוכל לעזור לך.." אמרה יפית בקול חנוק מדמעות.
"אני אספר לכם.." אמר וסובב באיטיות את פניו לעברם.. "אבל אני מבקש מכם, אתם לא תוכלו לעזור.. פשוט תקשיבו לי ואחר כך תשכחו מזה, אל תרחמו עליי" האופה הזקן הרים את ראשו ולראשונה נגלו עיניו התכולות שמעליהן ומתחתיהן מופיעים כבר סימני הזקנה.
"זה קרה לפני שנתיים.." האופה התיישב על הכיסא הגבוה שליד הדלפק והתחיל את סיפורו.. "אני אישתי ובתי נסענו לטיול משפחות בנגב.. ל5 ימים." הוא הפסיק.
עומרי ויפית הפנו שוב את מבטיהם אליו.. מצפים ומחכים רק לו, האופה הסתכל על יפית וכאילו שאב ממנה כוח, והמשיך.." היה הכי כיף בעולם, חוויה מהנה ויחד עם זאת קשה, שעד יום מותי לא תעזוב אותי." הוא מחה עוד דמעה מעינו הקטנה, והמשיך.
" נסענו בחזרה, אני נהגתי חצי דרך עד אשר עייפתי, ואז אישתי התעקשה להחליף אותי בנהיגה, מכיוון שהייתי כל כך עייף והיא ישנה כל מחצית הדרך, נתתי לה לנהוג. התחלפנו הכיסאות וחגרנו חגורת בטיחות, שובל, בתי, ישנה כל הדרך. התבוננתי בה ובאישתי שחייכה אליי את החיוך המקסים שלה בפעם האחרונה. נרדמתי כעבור דקות מספר, והתעוררתי בבית החולים" שוב עצירה, שוב אנחה," כל כך נבהלתי ולא הבנתי מה קורה סביבי, עד שראיתי את אחד הרופאים, והוא סיפר לי שישנתי שבוע שלם, וכמעט ואפסו סיכויי לחזור לחיים. ואז גילו לי את הבשורה הנוראה מכולן. נהג שיכור נסע לעברנו ופגע בנו חזיתית לא היה לנהג שום סיכוי להינצל, האוטו היה הרוס לגמרי והצד של הנהג היה מחוץ, הם עבדו 26 שעות כדי לחלץ את גופת אשתי. "
"ומה עם שובלל?" סקרנותו של עומרי היתה תמיד ניכרת בשיחותיו עם אנשים.
"היא הייתה רדומה במשך שבועיים עד שהחליטו לתת לה עוד לילה נוסף,עוד הזדמנות להתעורר. חצי שעה לפני שניתקו ממנה את מכשירי ההנשמה היא פקחה את עיניה.
ועד היום היא אינה מדברת, הרופאים אומרים שההלם ניכר בגופה בצורה קשה, אף צלקת לא נותרה בה באופן פיזי, אבל פיה לא שב לדבר עוד." האופה הזקן ניגב עוד מספר דמעות מעינו.
"אתה לא חייב.." יפית הניחה בשנית את ידיה הענוגות על כתפו של האופה.
"ואת.. נערתי." האופה תקע ביפית מבט חם, מלטף.. "את בטח לא הבנת למה אני הסתכלתי עלייך כל הזמן, את פשוט נורא דומה לאישתי..אישתי הייתה היפה בנשים, ברחוב כל העיניים תמיד היו מופנות אליה, תאונות היו כמעט נגרמות בשל יופיה המרהיב, ודווקא בי מכל הגברים בעולם היא בחרה ואהבה אותי בכל נשמתה.." האופה חייך חיוך מלא בזכרונות מתוקים ועינו נצצו כזיכרון מתקופה מאושרת.
"מוכר לי מאיזהו מקום.." העיר עומרי בציניות..
"אני יכולה לראות את בתך?" דחף בלתי מובן דרש מיפית לרצות לראות את שובל הקטנה..
"היא בחדר" הסכים האופה..
דלת החדר הייתה צבועה בגווני ורוד, ועיגולים כתומים קטנטנים קישטו את כל קירות החדר..
על המיטה הורודה, שדמתה למיטת מלאכים ישבה ילדה קטנטנה, עם שיער זהוב מתולתל ועיניים גדולות שכל תכלת השמיים היו כלוא בתוכן.
הילדה סובבה את מבטה לכיוון יפית, ויפית התקרבה אליה באיטיות, מתכופפת על הרצפה ופותחת את זרועותיה אליה כדי ששובל תבוא אליה לחיבוק גדול..
"אמאאאאאאא" פתחה הילדה את פיה וצעקה לעבר יפית, רצה אליה ומחבקת אותה חיבוק גדול..
שגרם לכל החדר לפרוץ בבכי.
מקווה שאהבתם:]
אושרייי רעיון מדהיים!!
מחכה להמשך...
שיהיה לכם יום טובב,
אוהבתת,
דניאלושש=]
אאמא איזה מהההמם [=
אאוך אין לי רעיון להמשייך,.. \;
אולי יבוא לי אחרי זה;; !#
מושלם מושלם מושלםםם...
2 הפרקים מדהימיםםםםםםםםםם....
שמישהו ימשיךךך...
אוהבתת=]
=-לולי-=
וואייי אני חייבת לציין שהבאת אותה בקטע!
ממש יפה...
אההה ואושרי שכחתי לציין שרעיון ממש טוב ושלושתכם כתבתם קטעים ממש יפים =]
-זוהר- 😊
סיפור מדהיים!!
אחלה רעיון..
דניאל פרק מ-ע-ל-ף אמאאאא איזה כישרון..
אהבתי!! =]
עמרי הסתכל אל יפית וענייה היו בוכיות היא הרגישה אמא של ילדה למרות שהילדה לא קטנה ממנה בהרבה
יפית הזילה דימעה ושובל הסתכלה אלייה מביטה לתוך ענייה הבוכיות של יפית
שובל-אמא אל תבכי..יללה הילדה
יפית-אני לא בוכה שובלי
שובל חיבקה את יפית חיבוק אוהב יפית משום מה לא ריחמה על שובל היא רכשה אלייה חיבה
מיוחדת שונה.
שובל הייתה דומה מקצת ליפית בעלת אותן עניים תכולות אותו מבט נוקב ושיער כמגע שערה של יפית היה אפשר לחשוב
שהן אחיות האופה נדהם לגלות את שובל קמה ממיטתה
רון האופה התקדם לעברה של יפית בריצה קלה והשתתח על רגלייה
רון-את הנס שה' שלח אליי הוא החל לנשק את רגלייה של יפית
היא הרגישה נבוכה ומשכה אותו לקום
יפית-או,רון בבקשה אל תנשק את רגליי הן לא שוות את שפתיו של איש שעבר כ"כ הרבה דברים בחייו אני מבטיחה לעזור לך עם שובל אני ועמרי מתנדבים לעזור לך לה\עבוד במאפיה תמורת שמחתה של ילדה קטנה
רון-את מלאך פני מלאך נשמת מלאך תודה לך אבל לא אוכל לקבל על עצמי עבודה של 2 ילדים ללא תמורת כסף אני אשלם לכם את מלוא הסכום שידרש ובנוסף תעזרו לי עם שובל הקטנה,ילדתי..
עמרי נראה די לא מרוצה מהעניין ולכן הוא שלח מבט ליפית שתבוא רגע יפית קלטה את מבטו של עמרי ונגשה אליו הם שתיהם התרחקו מעט מהחדר הורוד שנראה מלא עוצמה
עמרי-תקשיבי יפית אני לא יודע מה איתך אבל העבודה הזו היא לא בדיוק העבודה שחלמתי אלייה כל חיי את כל הלימודים השקעתי כדי לעבוד במאפייה זולה בעיר? אני לא חושב שזה לנכון לעשות את זה
יפית-אני לא מאמינה שאתה לא מסכים לעבוד תמורת ילדה קטנה ומסכנה
עמרי-הוא אמר לך שלא תרחמי אליהם..
יפית-סלח לי באמת שאני אנושית ולא רצה ללמוד כי לעבוד במקומות של עשירים שרומסים את עצמם אני החלטתי לעזור לה ואין לך זכות לערער בהחלטתי אני מאוד מצטער עמרי שאני לא יכולה לעמוד תמיד בצפיות שלך
עמרי-טוב תפסיקי לדבר כבר שטויות יפית,אנחנו נפגש מחר ואנחנו נדבר. אנחנו הולכים צעק עמרי לרון ומשך אחריו את יפית הם יצאו מהמאפייה וכל אחד הגיע לביתו יפית פתחה את דלת ביתה...
איזה חרא העומרי הזה..
יצא לך פרק ממש מושלם!!1
שימו המשך!~!!!
איך אהבתייי=]]]!!!!
ממש אהבתיייייייייייייייי=]
איזההה יופייייייייייי...!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אין לי מיליםםםםםםםםםםם!!!
אחחח איזה פורוםםם של מוכשריםםםםםםםםםם!!וכה מותר להיות "צנועים" חחחחח 😂
מואהההה ענקיתת!!!!ושמישהו ימשיךךך!!! 😊
גלי
וואאוו...
הסיפור התפתחח למקומות שלא חשבתי עליההםם בכלל...
איךך מקססיםם!!
אהבתתיי ת'פרקק של דנייאאלייקק..
אייזזוו כתייבהה! אהבתי..אחלה של רעיוןן...
תודה לכל מי שאמרה שהרעיון שלי מעוללהה אבל הוא לא יעבוד אם
לא תכתבו המשכים ולא תיכנסו ותבקרו..
תהננוו..=]
אתר האהבה הישראלי