קשה מאוד לגדל ילד לבד
אמא שלך לבד מגדלת אותך
האמהות הן בדרך כלל יותר דאגניות
היא רוצה רק בטובתך ואוהבת אותך
את סה"כ בת 16 ו 3 חודשים
לחברות שלך יש הורים אחרים
בשביל אמא שלך תמיד תשארי הילדה הקטנה שלה
לא רק את וזה גם לא עניין של גיל
לא חשוב תחזרי ב-12 ולא ב 3 או 4
לא קרה כלום
אל תריבי בגלל זה אם אמא שלך
מאמי, תמיד תזכרי שזאת אמא שלך שאוהבת אותך ודואגת לך תמיד.. ושאמא יש רק אחת!
דברי איתה, תסבירי לה.. ואחרי כל ריב.. תמיד תשלימו!
חח מאמי אני מסכימה פה עם כול התגובות שמעלי..
היא עושה את זה רק מאהבה 😊
ואני בטוחה שתביני את כול הערכים שהיא עושה למענך ..!!
היא יודעת למה היא עושה את זה אני בטוחה.
אני בטוחה שהיא יודעת שהיא חשובה לאמא שלה
וכל הדאגה הקיצונית הזו באה רק מדאגה ומרצון
לשמור ולגונן
אבל יש כאן בעיה. ו16 זה הגיל של לצאת למועדונים ולהינות
והשאלה היא איך ניתן לפתור את זה.
חח יש לי פתרון יצירתי.
תכתבי לה מכתב...
שבו כל התחושות שלך המחשבות שלך הלבטים שלך.
בלי לתקוף!
ואת חייבת שם להזכיר שאת מבינה מאיזו סיבה היא כ"כ מגוננת עליך...
תנסחי שם הסכם.
היא צריכה לתת לך לצאת לפחות פעם בשבוע (או כל מה שנראה לך)
בתמורה ל____________
את מביטה לחזור בשעה________ אם_________
תהיי הכי רכה. ואני דווקא חושבת שזה יעבוד!
כן.. אני בטוחה. 😊
גם לי זה קורה !
את לא יודעת כמה הייתי צריכה לשכנע אותם שישרו לי ללכת לטיול שנתי כאילו טיול שנתי?!
מה כבר יכול להיות שם ..אבל למסיבות וכאתה הם דווקא נותנים לי בקלות..לישון אצל חברות וכאלה הם גם נתנו לי לנסוע עם חברות לאילתת עם אחותי הגדולה(בת16) והיהה מזה כיףףף!!
בקקיצרו אני לא יודעת מה להגיד לך פשוט היא אוהבת אותך היא דועגת ומפחדת עלייך יש לה אחריות עלייך והיא מפחדת שיקרה לך משו היא משתגעת מזה שאת רחוקה ממנה רוצה שתהיה כול החיים לידה
לפחות זה מה שאמא שלי כול פעם אומרת לי...... 😊
הורים זה קשה, הם דואגים ולכן הם לא מרשים הרבה דברים. גם לי יש דברים כאלה.
קודם כל תגידי תודה שיש לך אמא שאוהבת אותך ושאכפת לה ממך.
דבר שני, תנסי לשבת ולדבר איתה.. תגידי לה שאת כבר ילדה גדולה ושהיא יכולה לבטוח בך.
העיקר זה לדבר , בלי צעקות ובלי ריבים.
טוב אני כבר אומרת שהתגובה שלי תהיה קצת שונה מכל התגובות פה
תראו אני כבר עוד מעט בת 19 ועדיין סובלת מהקטע הזה
זה מתחיל בגילאים האלה.. 15-16 שכבר רוצים לצאת ולחזור מתי שמתחשק.. לפעמים ב12 לפעמים ב4 בבוקר
כבר מרגישים מספיק אחראים וכו' וההורים פשוט קצת קשה להם לקבל את העובדה שאנחנו כבר לא צריכים אותם לכל דבר ולא רוצים להיות תלויים בהם
מה שקרה אצלי זה שניסיתי לדבר איתם המון פעמים וזה פשוט לא עזר
פשוט התחלתי לעשות מה שבא לי בלי לדפוק חשבון
אז כן.. זה הרס ת'קשר שלי עם ההורים שלי.. גם באשמתי וגם שלא באשמתי
כי סה"כ לא הייתי עושה כל מיני דברים שעשיתי אם הם היו מרפים קצת
כבר הגעתי למצב שרוצים להעיף אותי מהבית לא פעם ולא פעמיים אבל הבעיה שלא ממש היה לי לאן ללכת
וזה גם לא ממש השתלם מבחינת כל מיני דברים
כרגע אני נמצאת בבסיס סגור בצבא והרבה יותר טוב לי בבסיס מבבית
אני רק נכנסת הביתה אני כבר נהיית עצבנית ונוחת עליי חרא של מצב רוח
כמה שזה אולי נשמע נורא אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי ושלא תחשבו אני מה שנקרא ילדה טובה
מאוד אפילו..
כי אני יודעת שאם לא הייתי פועלת ככה המצב היה נשאר כמו שהוא
לפני כמה זמן דיברתי עם חייל שלי שגם עזב ת'בית מאותה סיבה בערך וששאלתי אותו למה הוא עזב את הבית.. הרי סכסוך עם הורים זה משהו נפוץ ולא סתם ככה קמים ועוזבים
הוא אמר לי דבר כזה
יש כאלה שמוכנים לאכול את זה ושורדים
ויש כאלה שלא
ותכלס זה פשוט ככה.. ואני מאלה ששורדים כי עדיין אין לי את האומץ אם אפשר לקרוא לזה ככה לקום ולעזוב
תבינו שלא לכולם יש מערכות יחסים כאלה טובות עם ההורים שלהם
ולך מי שכתבה את האשכול הזה.. אני חושבת שאת יודעת מה הקשר שלך עם אמא שלך
ותכלס אני אגיד לך.. אם את חושבת ששום דבר לא יעזור פשוט תמרדי
אין מה לעשות
לפעמים זה הפיתרון היחיד.. הרי את לא יכולה לחיות בבועה של אמא שלך כל החיים
