יותר טוב עכשיו ממאוחר...

היא ישבה בכיתה מוקפת חברות.. רק צחקה וחייכה הקשיבה להן ומדי פעם גם דיברה...
הוא הביט בה וחייך.. רק החיוך שלה גרם לו להרגיש טוב ועשה לו את היום..
כשהיא זרקה אליו מבט הוא שקע עמוק בתוך עיניה הכחולות אבל לא אמר לה כלום..
היא הייתה די מקובלת, גם לו לא היה חסר חברים... הדבר היחיד שהיה חסר לו או בעצם הייתה..
הייתה אהבה שלה.. היה חסר לו אותה! הוא לא דיבר איתה. הם דיברו רק במבטים.
הוא לא ידע למה הוא אוהב אותה, הוא חשב שהיא לא תסתכל עליו בחיים...
הוא חשב שהיא מהאלה שלא יודעות לאהוב רק מחפשות חבר כדי לעשות על כולם פוזות..
אבל היא לא הייתה כזאת היא הייתה שונה.. אין פלא שהייתה מוצפת חברות, היה לה אופי כזה מיוחד ונפלא..
לא הייתה אחת שלא אהבה אותה ולא היה אחד שלא אהב אותה, היא הייתה פשוט מיוחדת.. מן ילדה כזאת שקשה לא לאהוב... עובדה שהוא נפל בקסמיה..
הוא המשיך להביט בה מדברת עם כולם רק לא איתו... היא הייתה נראת כל כך מאושרת.. אבל הוא לא ידע שהיא לא!
היא בעצם גם אהבה אותו בעומק ליבה.. כל כך חזק רק אותו היא רצתה.. אבל היא חשבה שהוא לא שם עליה..
הרי הוא מקובל.. ומה היא? היא סתם אחת... למה שהוא ירצה אותה בכלל?
היא גם הסתירה דבר אחד מכולם.. את המחלה שלה.. שאף אחד לא ידע עליה.. כאב לה לחיות עם זה לבד..
רק המשפחה ידעה, אבל היא לא רצתה שירחמו עליה היא רצתה להישאר באותו מצב כמו שהייתה לפני שגילתה... "אני נורא מצטערת להגיד לך את זה.. אבל את חולה באיידס" הרופאה אמרה והשפילה את ראשה אז על הרצפה...
היא פחדה מהמוות פחדה שהוא יגיע פתאום.. הרי הוא יכול להופיע סתם ככה בשום מקום...
אבל היא המשיכה בחייה הרגילים מאושרת... או יותר נכון רק נראת ככה..
היא הייתה כאובה מבפנים וסובלת.. משני דברים:
האחד.. שהוא לא איתה... והשני שהיא חולה, דווקא באיידס? היא חשבה לעצמה..
אבל הוא לא ידע זאת.. טוב כמו שאף אחד לא ידע... אם הוא היה מגלה הוא היה סובל... רק מלדעת כמה היא סובלת...
יום אחד אגיע.. כן ככה החיים... היא שכבה שם במצב קשה בבית חולים...
הוא שמע שהיא חולה והדמעות התחילו מעיניו לזלוג... "לא זה לא יכול לקרות!!" הוא נפל על הרצפה..
ואחר כך רץ ישר לחנות לקנות לה ורד כמו שהיא יפה..
הוא נכנס לחדרה.. שם בבית חולים.. הדמעות זולגות כואב לו כל כך מבפנים..
היא ראתה אותו ואור עלה על פניה.. בלי לומר כלום כמו כל הזמן עד עכשיו הוא רק הביט לה בעיניים ולפיה נשק..
"אני אוהב אותך!" הוא אמר לה לבסוף סוף סוף הצליח! "גם אני אותך..." היא אמרה מאושרת...
זה היה רגע כל כך מאושר... לשניהם, סוף סוף הם הצליחו לדבר בינהם..
הם ביחד סוף סוף... היא לקחה את הורד לידה... הריחה את הריח ואת עיניה עצמה..
היא יכלה סוף סוף לעזוב... היא קיבלה את מה שהיא כל כך רצתה... אותו! ואת הנשיקה הראשונה שלה..
היא לא התעוררה עוד... אבל היא הלכה מאושרת.. לא כאב לה מבפנים עוד היא עכשיו כבר לא סובלת...
כאב לו... כמו שלא כאב לו בחיים... למה הוא חיכה עד עכשיו? הוא שנא את עצמו באותם הרגעים.
עכשיו היא עזבה אותו הוא נשאר לבד.. אבל כבר מאוחר הוא לא יכל לעשות עוד שום דבר..
הוא נשכב על המיטה לידה מחבק אותה... ולוחש לה שוב ושוב באוזן "אני אוהב אותך.." בתקווה שהיא תשמע.. הוא לא היה מוכן לוותר לה על המילים האלו עד שאותן הוא אמר לה!





אמ.... סתם איזה קטע נחמד שכתבתי... התחלתי לכתוב וזה בא לי כבר לבד.. חח
מסר לחיים: אל תדחו את הדברים לאחר כך!! חחח
אני צריכה להתחיל להקשיב קצת לעצמי 😁
אז אמ... אתם מוזמנים להגיבב 😛

אוהבת המון -זוהר- 😊