בננות סיפור ראשון... אני מקווה שתאהבו...לא בטוח שאני ממשיכה תלוי בתגובותתת....
זה היה במסיבת סיום, הוא עלה לבמה, ליד כל ההורים וליד כל המורים ואמר "שני אני אוהב אותך"
כולם מחאו כפיים הרגשתי כמו בסרט. הוא ירד מהבמה ושאל רוצה להיות חברה שלי? אותו הילד שכולן רוצות אהבת חיי, הילד שלא חשבתי שאני יוכל לאהוב רוצה להיות חבר שלי? תצבטו אותי, זה טוב מכדי להיות אמיתי.
^^^^^
חודשים לפני כן
^^^^^
הייתי בחדר כושר המקום שאני מתנחלת בו בזמן האחרון.... טוטוטו צלצל הפלא...
עניתי "הלו"
שנשן מה המצבב מה קרה לא שומעים ממך??
יובל (החברה הכי טובה שלי) מה קורה התגעגתי...
שניני בואי ניפגש את חסרה לי... כל הבננות פה אצלי ומשעמם בלעדייך...יש מצב את באה אלי?
את יודעת מה אני עכשיו באימון אני יסיים פה יבוא הביתה אתקלח ואני יבוא..
טוב נחכה לך ביושש
ביי
המשכתי באימון הייתי צריכה לעבור שקילה ומדידות...
"ברק בוא תמדוד אותי אני חייבת לעוף" קראתי למאמן...
טוב שני אני רואה הלך לך טוב לפי התוכנית
"כן תודה הכול בזכותך " השבתי
לא זה בזכות כוח הרצון שלך..
"ברק בוא נעשה את זה זריז מחכים לי"
טוב בואי......
כל הכבוד שני עמדת במשימה הגעת למשקל היעד... עכשיו אנחנו נבנה לך תוכנית חדשה בכדי לשמור על המשקל.
יצאתי מאושרת מהמכון באתי הביתה...."יש מישו בבית?"
אפחד לא ענה... מי כבר יכול לענות רק אמא..... אין לי אחים ואין לי אבא ההורים שלי גרושים ואבא שלי לא שם עליי לא מכירה אותו ולא רוצה להכיר...
התקלחתי והתלבשתי....
שמתי ג'ינס חדש מקרוקר וסרפלס מTNT וכמובן איך לא נעליים על שפיץ (אני מכורה לזה חח)
התקשרתי ליובל ואמרתי שאני יוצאת אלייה...
הגעתי אלייה אמא שלה פתחה לי את הדלת.... היא הסתכלה עליי והייתה המומה איך השתנתי.... אמרה לי שלום ושמאוד מחמיא לי ככה.... היא נתנה לי נשיקה היא כמו אמא שנייה בשבילי ואמרה שהם התגעגעו אליי.... היא אמרה לי ששני בחדר... הלכתי לכיוון החדר ופגשתי את אבא שלה יוסי אמרתי לו שלום והמשכתי בדרכי לחדרה.... המשפחה של יובל תמיד הייתה כמו משפחה בשבילי ת'אמת קצת קינאתי בה גמני הייתי רוצה משפחה כזאת... אבא אמא אח אחות וכלב... אבל אני ואמא שלי בודדות. דפקתי בחדר שלה... דפיקות ליבי האיצו את הקצב שלהם.... התרגשתי...חששתי מה תהיה תגובתם היא פתחה את הדלת וכל החברות שלי היו שם.... הם היו בהלם "שני?" יובל שאלה בכדי להיות בטוחה שזאת אני.... אמרתי לה "כן, לא ראית אותי כל חופש פסח וזהו שכחת איך אני נראית?"...לא מפתאום... אבל איך השתנית ככה ב-3 שבועות...בלתי אפשרי....
"אממ...לא בדיוק 3 שבועות זה היה תהליך ארוך ולפני החופש גם רזיתי פשוט הלכתי עם בגדים רחבים שאף אחד לא ישים לב... לא רציתי למשוך תשומת לב"....
יובל: אני לא מאמינה שלא סיפרת לי....
אני: פחדתי להיכשל אני פוחדת מכשלונות....
יובל:טוב מאמי כנסי את מתכוונת עוד הרבה זמן לעמוד בפתח החדר...
נכנסתי וכל הבננות תחקרו אותי אבל חפיפ התגעגעתי לזה....
שקד (עוד חברה טובה שלי) הציעה שנלך לפארק שעשועים כל השכבה מתאספת שם....
כולן הסכימו...ואני אמרתי טוב אני יעוף הביתה תהנו....
הם אמרו לי "את באה איתנו"
אמרתי להן "אתן יודעות שאני לא אוהבת לצאת, אני מתביישת באיך אני נראית, אני ילדה מופנמת, קשה לי להיות בחברה שאני לא מכירה אותה"
יובל: אל תזייני בשכל תראי איזה כוסית את! ובואי תהני קצת מגיע לך! כמה אפשר להיות סגורה בבית...
הן כמובן שכנעו אותי... אי אפשר לעמוד בפניהן....
הגענו לפארק הוא עמד שם ליד העץ, העץ שפעם אני ויובל היינו קוראות לו עץ החלומות....
מקווה שאהבתן....גיבו לי 😊
ואיי נשמע מדהים!
המשך דחווף!
אגבבב.
זה אמיתי?
^^^
זה לא אמיתי...
היה לי משעמם אז החלטתי לכתוב וזה מה שיצא...
יאו איזה יפה ,
אההבתיי...
המשך כפרה =]
את מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי עינייך היפות
דיי דיי את כותבת מהממם דיי דיי תמשיייייכי😛 😛
התחלה מהממתתתתתתת
תמשיכיייייייייי מאמייייי =]
וואיי מאמיי סיפורר מהמםםםםם =]
תמשיכייייייי
מדהימות שלי תודה על התגובות העלתן לי חיוך על הפנים 😊
הגענו לפארק הוא עמד שם ליד העץ, העץ שפעם אני ויובל היינו קוראות לו עץ החלומות.
עץ החלומות היה המחבוא שלי ושל יובל... אפשר היה לקרוא לזה מבצר החברות שלנו.
היינו קוברות שם חפצים אישיים שלנו, סודות, והכי חשוב הבענו משאלות, חשבנו שהעץ יגשים לנו את כל החלומות... היינו בנות תמימות....שני!! שני!! שני!!
לא עניתי....
"שני" קראה יובל
"אה מאמי"?
מה קרה איפה היית? נראה שהיית בעולם אחר....
"סתם נזכרתי בעץ החלומות,זוכרת?"
כן איזה שטויות...היא אמרה...
נעלבתי... חשבתי שהיא תמיד תזכור את עץ החלומות.... הרי נשבענו שתמיד נהיה חברות והעץ יהיה עד לכך...
נדב קרא לי, נדב ערס מהכיתה שלי די חתיך הייתי אומרת אבל לא לטעמי....אני לא מצליחה להוציא מראשי את אותו הילד... ילד חלומותיי...
"שני, פשש איזה כוסית את פתאום, לא ידעתי שגודלת לנו כוסית בכיתה?" נדב תמיד היה עוקץ אותי כשהייתי שמנה, אני לא סובלת אותו, הוא גרם לי להזיל הרבה דמעות בחיי.
"לא ידעתי שגודל לנו מפגר בכיתה, אה סליחה תמיד היית מפגר ותמיד תישאר מפגר" עקצתי חזרה.. הייתי בהלם מעצמי בחיים לא העזתי לענות לו.... פחדתי... תמיד פחדתי שישפיל אותי... אבל הנוכחות של אותו הילד, מושא חלומותיי, עוררה בי ביטחון.
"פשש בובה פתחת פה, אני אוהב בנות עם ביטחון" נדב ענה..
"שאלתי אותך מה אתה אוהב? לא !! אז ביי"...והלכתי
חיפשתי את יובל לספר לה מה קרה עם נדב היא תמיד הייתה אומרת לי לענות לו... לפעמים הייתה אפילו עונה לו במקומי אבל לא תמיד היא הייתה במקום הנכון בזמן הנכון... לא מצאתי אותה
שאלתי את שקד אם היא ראתה אותה היא ענתה לי שלא... המשכתי לחפש ולא מצאתי... החלטתי שאין לי מה לעשות שם ונפרדתי משקד ומעוד כמה חברות שלי כשעמדתי ביציאה מהפארק הבחנתי ביובל
אבל היא לא הייתה לבד... היא הייתה איתו... ליד העץ שלי... שלנוו... לפני שהם הבחינו בי ברחתי למקום היחידי שאני מוצאת בו מקלט....
אני מקווה שאהבתןןן! תגיבו!!
אוהבת המונים מירי 😉
מירי מדהימממה שלי!
אני דורשת המשך!!!!
יאא ממש יפהה... תמשיכייי!!
אין יותר תגובות?! 😢
תודה למי שהגיבה 😊
רציתי לכתוב לכן עוד המשך אבל חברה שלי באה אלי =/
יש לי המשך מוכן אבל אפחת לא מגיבה.... אם יהיו תגובות אני אפרסם מחר....
אני רואה שאפחת לא אוהבת ת'סיפור שלי..יש לי המשך מוכן אז החלטתי לפרסם למי שכן מגיבה!
כשעמדתי ביציאה מהפארק הבחנתי ביובל
אבל היא לא הייתה לבד... היא הייתה איתו... ליד העץ שלי... שלנוו...
לפני שהם הבחינו בי ברחתי למקום היחידי שאני מוצאת בו מקלט לחדר שלי לפינה שבה אני מחביאה אוכל....
התיישבתי על הרצפה ליד כל החטיפים הסתכלתי עליהם כאילו הם החברים הכי טובים שלי אבל בו זמנית האויבים הכי גדולים שלי....
חלפו בעייני תמונות של כל השינוי שלי ואח"כ תמונות של יובל איתו.....נשברתי....
פתחתי את החטיף הראשון אח"כ את השני וכן הלאה....
הרגשתי סיפוק מלווה בהרגשה של גועל...
נגעלתי מעצמי... איך יכולתי להישבר ככה... אחרי כל המאמץ שלי....נכנסתי לדיכאון....
הלכתי למטבח ולקחתי שוקולדים טרפתי אותם כמו חיה אחד אחרי השני ואז נגמר.....רק עכשיו קלטתי מה עשיתי זרקתי עבודה של חודשים לפח בשביל מספר דקות של הנאה של תאווה לאוכל... התחלתי לבכות ואז החלטתי לעשות את זה.... עשיתי את זה בפעם הראשונה בחיי..........
גרמתי לעצמי להקיא.......
יצא קצר...פשוט אין לי חשק להמשיךךך
