טוב.. ת'אמת שאת הסיפור הזה הכנסתי כבר לאתר..
ועדיין לא סיימתי אותו... אז אני מתנצלת מראש שלא המשכתי אותו..
אבל מכיוון שלא המשכתי תקופה די ארוכה.. החלטתי פשוט להתחיל אותו מחדש..
ולאפשר גם לאחרים לקרוא..
מקווהה שלא איכזבתי.. ושהפעם קצת יותר יקראו..
אוהבת אותכםם
מוואהההההההההההההההההההההההההההה
=פרק 1= בהצלחהה ליי וקריאהה מהנהה לכולםםם.. =]
ועכשיו הגיע הזמן להמשיך הלאה
לעזוב את התקופה ההיא בצד
לשכוח את העבר
העבר שהשאיר לי פצע בלב..
אותה תקופה שלא הייתה קלה לי אבל התמודדתי
איתה ועברתי אותה…
לעולם לא אשכח
איך אבא סיפר לאמא שהוא בוגד בה
ושהוא עוזב את הבית
כדי לחיות עם אותה בחורה, אותה בחורה שאני שונאת אותה
בגללה אבא שלי עזב את הבית, את אמא שלי אותנו הילדים שלו
שהיינו אמורים להיות לו היקרים מכל
בחיים לא ראיתי את אמא ככה
שבורה כל כך, כאילו אין לה בשביל מה לחיות
כל היום היא סגורה בחדר, בוכה ולא מוכנה לצאת משם
והוא, אותו אחד כן אבא שלי, עכשיו מאושר
חודש שלם הוא לא בא לראות אותנו
חודש שלם שלא שאל לשלומנו
ואני, אני בחיים שלי לא נפגעתי ככה
נשברתי, כאב לי, כמו שמעולם לא כאב לי..
אחים שלי קטנים ממני, לכן אני זאת שהייתי צריכה לחזק את כולם
להראות מבחוץ שאני חזקה
אבל שהייתי בחדר לבד
פשוט בכיתי, רק בכיתי
ניסיתי להחזיק את עצמי
בשביל אמא שלי
ובשביל אור ואופק
חודש שלם שאנחנו ככה..
בבוקר אני קמה לוקחת את אור לגן את אופק לבצפר..
מכינה אוכל מנקה, משלמת חשבונות מטפלת באחים שלי
והכי חשוב מנסה לדבר אם אמא שלי להוציא אותה מהתקופה הזאת, לעזור לה, לחזק אותה
אך ללא הועיל..
חודש שלם שבו אבדתי את ההתבגרות שלי לא חשבתי כלל על עצמי
הפכתי לאמא קטנה,
ואני כולה ילדה בת 14 לא מקובלת בחברה אך גם לא חנונית
אוהבת את המראה שלי, חיה את החיים כאילו אין מחר
כן אני אליאן ילדה מלאת שמחת חיים
שאף פעם לא נשברת
תמיד נלחמת
הפכתי לילדה בלי שמחת חיים
ילדה שפשוט דילגה על ההתבגרות
והפכה לאמא , שמטפלת בהכל פשוט בהכל
ושיש לה זמן פנוי היא יושבת ובוכה..
בקושי ללימודים אני הולכת
כל מה שחשוב לי זה להוציא את המשפחה שלי מזה
לעזור לאמא שלי להתגבר על הכאב
ולאחים שלי לחיות חיים נורמליים, ולא שיגדלו ויהיה להם כאב בלב..
לנסות לגרום לכולנו לשקם את עצמנו
ולחזור להיות משפחה..
להתגבר על הכאב……
לילות שלמים אני לא ישנה
לילות שלמים שאני רק חושבת
איך לעשות את זה..
לילות שלמים, שאני רק בוכה
ומנסה להתגבר על אותו נזק שאבא שלי השאיר לכולנו
על אותו כאב
סיפור מעללףף קראתי אותו פעם ששמת אותו באתר וחל שלא המשכתת..
בכל מקרה מקווה שתסיימי אותו הפעם..
מחכה להשמךךך
גם אני קראתי אותו פעם שעברה ששמת אותו מאמיי
סיפור מדהים תמשיכי לכתוב...
-ספיר-
סיפור מדהים מאמי..
אני כבר יודעת מה יהיה בהמשך..
אז אני אחכה שתגיעי לפרק בו הפסקתי ואני יתחיל לעקוב מחדש..
רק אם אפשר טיפה לשנות... שיהיה קצת יותר שימחת חיייייייים.. וטוב.. לא רק בכי ובכי.. זה דיכאוני..חיחיחי..
אוהבבבבבבבבבבבבבבבבתתת אותךךךךךךךךךךך שניניייייי שלי..
מוואהה..
סתיוושית :lol:
התחלההה מהממתתתת
מחכה להמשךךך =]
בננות תודה :]]]
שמחה שאהבתן
וסתויי.. אני לא יכולה לעשות אותו יותר שמח
כי פשוט הרעיון כבר אצלי בראש..
המטרה שלי הוא שהוא יהיה שונה..
ולצערי הרב יש הרבה סיפורים כאלה במציאות...
אוהבת המון
מוואהההההההההההההההההההה
שניניייייי את כבר יודעתתת שהסיפוררר הזהה מושלםם!
ותכתבי איך שבא לך עצובב או לא עצובבב!
זה רק מראה עד כמה את מוכשרתתת!
לא משנה מה תצטרכי לכתובבב זה תמיד ייצא לך מושלםם!
אוהבתותךך בוביי
יפיתי=]]
יפיתי שליי תודהההההה מותק
אני אוהבתת אותך המונייי מוואה ענקיתת!!
ובננות אני משנה ת'סיפור אותו עיקרון אבל לא יודעת אני משנה.. [כלומר מהקודם]
מקווה שתואהבו..
מוואהההההההההה
לילות שלמים, שאני רק בוכה
ומנסה להתגבר על אותו נזק שאבא שלי השאיר לכולנו
על אותו כאב,
אותו כאב, שהשאיר לי אבן בלב..
אני חושבת שזאת הייתה התקופה הקשה ביותר,
לפעמים הרגשתי שאני עומדת למעוד
הרי כמה ילדה בת 14 יכולה לסחוב על הגב שלה?!
אור ואופק, אני חושבת שהם אלה שחיזקו אותי
שהם אלה שגרמו לי לעמוד כל פעם שהייתאשתי,
כן, הם היו כל כך קטנים, כל שבירים,
תמימים, לא, לא רציתי שהם יסבלו
אבא, הוא כל כך הכאיב לנו
השאיר את אמא חסרת מילים ,
חסרת מעשים,
השאיר אותה כמו מלאך שבריר,
שאינו יכול לעשות דבר,
כאב לה, אני מאמינה שיותר מכולנו,
בלילות הייתי שומעת את הבכי,
הבכי המר, את הקללות, את הזעקות..
ואני[?!] תמיד שוכבת על מיטתי
שדמעות רבות יורדות, כאילו הן חיכו לילה
לחושך, כדי שאף אחד לא יבחין,
כדי שאף אחד לא אדע, שגם אני לא כזאת חזקה
כדי שאף אחד לא אראה שגמני נשברת ובוכה..
שנאתי אותו, כן שנאתי כל כך
זה לא היה בשליטתי, כמה שניסיתי זה פשוט היה חזק ממני
כל פעם שנזכרתי בו, דמעות הציפו אותי, ומן דקירה בלב הופיעה,
זה גרם לי למעוקה, לדיכאון, אך אף אחד לא ראה זאת,
מלבד הלילה, הכוכבים והירח
כן הם היו העדים לכאב שלי, לזעקה שלי, לדמעות שלי..
"אליאן?" שמעתי את אופק דופק על דלת חדרי
"תכנס מתוק" אמרתי כשנגבתי את דמעותי
הוא כבר היה ממש למולי, עינייו אדומות, והדמעות?! הן יורדות
"מה קרהה קטנקן?" שאלתי אותו כשהיה כבר בין זרועתיי
"אבא.. אני מתגעגע לאבא... מתי הוא יחזור?!" שאל חסר אונים
"אווו.. אופק שלי" ופה כבר לא יכולתי לשלוט בדמעותיי,
'אבא, למה?! למה עזבת?!' חשבתי לעצמי, בשקט בלי שאופק ישמע..
"בוא.. בוא תישן איתי" עדיין התעלמתי משאלתו,
אופק לא אמר דבר, פשוט נשכב לצידי
וככה.. נרדמנו לנו שתינו,
שמחשבות רבות הפריעו לשלוותי
ווואיייי איזההה עצובבבב
אין לי מיליםםםם אני פשוט בוכההה עם הסיפוררר
את מ=ו=כ=ש=ר=ת בטירוףףף בובייי
מאוהבתתת בך נסיכונתתת
יפיתי=]]
וואייי איזההה סיפוררר יאפההה
אתת מוכשרתת ברמותת מאמיי
רק עכשיו קראתי ת'סיפור מותק
למה את לא ממשיכההה?!
פליזזזז תמשיכייי סיפורר מושלםםם
איזה יפפהה!!!
ועצובב= [[
שימי המשך= ]
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
ביפור יפה ועצווב. .
תרשמי עוד😊
