מחכה לה,שתבוא...

טובב...
אממ.. בשיעמוםם רבב אני ומורן "asyourlove"',כתבנו קטע....
אני כתבתי קצת ואז הוא קצת ואז אני קצת וככה המשכנו,עד שנוצר הקטע הזה..

מקוויים שתאהבוו!!

😂
😛
😁

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה היה בלילה קר וגשום ,הוא ישב על אדן החלון,מביט על טיפות הגשם שוטפות לאיטן את האבק מעל החלון...
הוא החליף מחשבות בראשו, הוא הרגיש איך הראש שלו מתפוצץ, והוא ידע שזה מה שהוא צריך לעשות, הוא פשוט לא יכל, הוא לא ידע איך לעשות את זה... בנתיים הגשם התחלף לברד , שהתנגש על החלון בקול תיקתוק, והתנפץ ברעש ניפוץ חלש על החלון...
הוא בהה החוצה,לאופק הרחוק ועיניו קלטו אותה,את אותה אחת...שיערה הרטוב נדבק על גופה וכשטיפות המים פגעו בפרצופה הן התאחדו כאובייקט אחד וזלגו על פנייה כמו מפל בלתי פוסק. לרגע הוא חשב שאולי אלו דמעות, אבל לא יכל הוא לדעת את זה, כי באותו רגע נשמע צלצול בדלת, והוא ידע שזו היא, הוא ירד ופתח את הדלת...
ממולו הופיעה אותה ילדה,הוא לא ידע איך וכיצד ידעה, שבסתר ליבו הוא ביקש את זה,הוא התחנן לזה שיוכל להיווכח ביופייה,מקרוב... הוא הזמין אותה להיכנס ומבטו רק עלייה,הוא לא שם לב אפילו שהוא כמעט משנה את התוכנית שלו, אבל הוא לא שכח . "שבי " הוא אמר לה בקול מעט צרוד, הוא כיחכח בגרונו... "אממ... יש משהו מיוחד שבאת בשבילו?" הוא שאל.
"אה, אני צריכה סיבה בשביל לבוא אליך?!" היא שאלה, בחצי חיוך, ועינייה נצצו בחשיכה ששררה בביתו של הנער... הנער הסמיק קלות כששם לב לעובדה שבהה בנערה הזרה יותר מידיי זמן והוא הסיט את מבטו.לפתע הרגיש הוא את מגע ידה... ידה ליטפה את פרצופו ובקלות רבה החזירה את מבטו של הנער לתוך עינייה החומות של הנערה.... הם ישבו שם ובהו זה בזו.. לפתע,עינייה ריצדו על פניו,כמנסות לחקוק את תווי פניו בזיכרון "אני לא אראה אותך יותר, נכון? " היא שאלה.
"לא, אני לא חושב" הוא אמר.חושב על מה שהוא רוצה לעשות, הוא בעצם לא ידע למה זה כל-כך קשה לו לעשות את זה , אבל הוא פשוט לא הצליח.הוא לא היה אחד שקל לו לעשות דברים כאלו,להתקשר לאנשים בזריזות,אך היא, היא נכנסה לו ללב והוא הרגיש שלם עם מה שעל ליבו. הוא התקרב אליה בחשש, בחשש שמה תיתן לו סטירה,אך הוא התקרב עוד ועוד,כבר הרגיש את הרוח הבוקעת מאפה ואת החום שיצא מפיה שנפתח על מנת שיוכל לנשקה, ואז,הוא התעורר.
מצא את עצמו שוב מול החלון.
ירד שלג, כמו כדורי פרווה קטנים שנפלו מהשמיים.
והוא הבין שזה היה חלום, הוא הבין שהיא אהבת חיו אך לא מצא אותה,הוא ידע שיצטרך לחכות למענה,כי את אהבת חייך לא פוגשים כל היום ובטח ובטח לא באיזה יום חורפי שבו היא באה אלייך לבית.... עברו ימים,עברו חודשים ואף שנים... הנער שהביט בחלון כבר גדל,הפך לעלם צעיר,לגבר וממש כמו באותו החלום,יישב על אדן החלון,מביט על הגשם מנקה את האבק מעל החלון והוא, הוא מחכה לה. ולבסוף הוא מצא אותה, היא לא באה אליו כל-כך בקלות, וגשם לא ירד באותו יום, זה היה יום סתווי למען האמת, והדבר היחיד שהתעופף היו עלי השלכת המצהיבים.
היא לא באה אליו, הוא פגש אותה בטיול לילי שהוא עשה, והיא לא הייתה כ"כ זוהרת, והיא לא הייתה מעוניינת בו כ"כ, אבל הוא ידע שהיא אהבת החיים שלו.
ורוח בקעה מאפה, אך הרוח פשטה על פני כל העיירה, והחום שמפיה היה היחיד שחימם אותו.
והוא נישק אותה. והפעם, הוא לא חלם!.