תגידי ליייייייייי גברת מה קורה איתך..?
נוו ייבשת בטירווףףף
אוהבתת.. לילוש 😛
אוף... i dont have a muza 😢
טלושששששש שכחת אותנווווווווווו
וואייי יפות שלי אני מזה מצטערתתת
הנה עכשיו חופש אני יביא לכן אותה בפיצוי סדג'דש חחחחחח
עזבו התחרפנתייייי
נגמר ביצפרררררררררררררר נגמרו הבגרייותתתתתתתתתתתתתתתתתת
החופש האמיתי מתחילללללללללללללללללל
וואי אני מזה מצטערתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אני יכתוב המשך קצר עכשיו...
לפי מה שראיתי הפורום הזה מזה ירד....
אז אני מקווה שיהיו לי תגובות..
אם לא אני לא חושבת ששווה להמשיך...
קבלו טעימה...
שצדקתי.. באותו רגע הופיע על פניו חיוך מטומטם וידעתי... מה שהיה פה: תם, נשלם, ונשכח.. ומה שעכשיו מתחיל? אח אח... שעת סיפור....
רועי דיבר...ודיבר...ודיבר... והכל נשמע לי כל כך איטי ומרוחק...והמילים נכנסות ויוצאות, לא משאירות שום
זכר שביקרו אצלי בראש..אני שומעת אבל לא מקשיבה..רוחי כבר נדדה לה משם..ריחפה לה בחדר..כמו נפש
כלואה הרוצה לצאת החוצה, לא לברוח, אלא למצוא את הכיוון שלה בחיים..את המקום שיהיה אך ורק שלה,
את הנפש התאומה שיש רק אחת כמוה בכל העולם.. ושגם היא מחפשת את דרכה אליה...הרגשתי מין חלל
כזה,חור, משהו באמת חסר, והמקום שלו? נשאר שמור וריק- לא נאטם ונסגר או מתמלא באחר- מחכה אך ורק לו.
בסופו של דבר איפסתי את עצמי והקשבתי לרועי..מקשיבה ורואה, איך היא שינתה אותו, איך האהבה שינתה
אותו...האם זה באמת אפשרי? האם גם אני יצליח לעשות מן דבר שכזה? זה פשוט מדהים לראות ת'לפני
ואחרי, אולי יש להם את אותה החיצוניות, אבל הפנימיות? שונה ל ג מ ר י- כמובן שלצד החיובי..
ובאותו רגע הבנתי- אנשים כ ן יכולים להשתנות- נו, לפחות כשיש אהבה 😁
את שיחתנו קטעה מי אם לא-לילך...באמת, הם לא דיברו כבר איזה 3 שעות...its like נצח! (בציניות) .
הבנתי שזה הרגע שלי להעלם מהאופק אז יצאתי מחדרו של עומרי, סגרתי את דלתו בשקט והתחלתי לחפש
את עצמי בפעם הראשונה מאז שהגעתי לכאן- לבד ונתתי לרגליי להוביל אותי למחוז חפצן, שהיה באותו רגע –
-למטבח...וכמובן ש-אל דורון...נו באמת...המילה דורון ומטבח תמיד הולכות ביחד...הוא מבלה שם יותר
מבכל חדר אחר בבית הזה..אה-חוץ מהשירותים...
הוא ישב במטבח ואכל לו מגנום.. וברגע שראה אותי מהר מהר החביא מאחורי הגב ועשה פרצוף
מיתמם.. "ראיתי את זה שמן" אמרתי לו והוא בתגובה סינן "שייט" ושנינו צחקנו בשקט... "אז.. מה קורה?
ננטשת?" שאל דורון בזמן שהוציא לי מגנום חדש מהמקפיא "כן...ראית מזה?!"אמרתי לו ולקחת את המגנום
מידו, קילפתי טיפה את העטיפה.. ולפני שבאתי להביא ביס הוא ענה לי "ראיתי ראיתי...אבל יודעת מה לא
ראיתי? תודה" ענה לי דורון עם פרצוף כמו של אמא שמנסה ללמד נימוסים את הילד הקטן והלא מחונך
שלה "אוי נכוןןן תודה דורונייייייייי" אמרתי לו והבאתי לו חיבוק ונשיקה מצופה בשוקולד..
"חחח יש בעד מה... בגללך יש לי מגנום פחות.." אמר דורון ועשה פרצוף עצוב.. "חחח איזה תמני ברזלןןןןןןן
תוותר קצת בשביל בת דודה שלך מה יש?" חחחח "יותר נכון מה אין, אין מגנום" אמר דורון ואני רק צחקתי.
ככה העברנו לנו כמה שעות ולקראת אחר הצהריים התחלנו להתארגן לקראת החזרה הביתה...
"תשמרי על קשר" "אל תשכחי אותנו" "תבואי לבקר" "אנחנו אוהבים אותך" אמרו לי דורון ועומר אחד אחרי
השני בדרמתיות יתר.. "ברור סבתות זקנות.. זה לא כאילו אני באה פעם בשנה...ופעם הבאה אתם באים
אלינו..שנהייה פיטים" אמרתי להם תוך כדי שאני מחבקת את שניהם חיבוק קבוצתי "מילה" אמר לי עומרי
ושם יד על הלב עשינו עוד סבב נשיקות עם הדודים ועם עומר ודורון איזה 200 פעם ועלינו לאוטו בחזרה הביתה....
מקווב שנהנתם...
תגיבו..
טלוש
מדהים [:
הפפורוםם ב'ממת נהייהה ייבש כזהה..בעע..
מחכה להממשך
חחח עצוב..
ובקטע האבסורדי שבחופש היה הכי ריק....
וואי המצב גרוע...
קבלתי רק תגובה אחתתת
אמא...
חחחח עבבר זמן, אפחד לא זוכר תסיפפור,,
לי היה קשה לזכור..=/
אחלה סיפוררררררררררררר
אהההההבתי[:
אתר האהבה הישראלי