מערערים בנפשם

למה התלמידים כמעט ולא מערערים על ציוני הבגרויות, ואיך, בעצם, עושים את זה? דור צח קורא לכם לא לוותר אם מגיע לכם יותר


מדי פעם בפעם מתפרסמים בעיתונים נתונים על התלמידים בישראל, בתי הספר, הבחינות, ושאר ירקות. ביום רביעי האחרון פורסם נושא לא רגיל. לפי הכתוב, 1,015 תלמידים ערערו על בחינת הבגרות שלהם בשנה החולפת. זכותם, חשבתי כשקראתי את הידיעה, אבל איך זה קשור אלי?

קשור מאוד, מסתבר. כי כשבודקים את הנתונים לעומק, מגלים תמונה מוזרה למדי. מצד אחד, כמחצית מהערעורים המוגשים למשרד החינוך מדי שנה מתבררים כמוצדקים, ולתלמיד המערער מועלות נקודות בבחינת הבגרות. זאת אומרת, שהמורים הבודקים את הבגרויות טועים, והרבה. אותן נקודות, להזכירכם, יכולות להיות הנקודות שיכניסו אותו למקצוע שהוא רוצה באוניברסיטה, וישפרו את סיכוייו בעתיד, בכל אשר ילך, או אפילו סתם לשפר לו את ההרגשה, אחרי שהוא חרש חודשיים וקיבל 70.

מצד שני, מתוך כל מועד של בחינות בגרות, רק 1,015 תלמידים ניצלו את זכותם לערער. אלף תלמידים מתוך סך כל הנבחנים מדי שנה זה מעט. ממש מעט. במיוחד ביחס למספר התלמידים שאכן חושבים שקיבלו ציון שלא מגיע להם באחד מבחני הבגרות. תעיד העובדה שלא שמעתי מעולם על ערעורים על בחינות בגרות בסביבתי הקרובה, לא קראתי עליהם בפורומים, ועד השבוע – גם לא בעיתונים. אז איך ייתכן שאנחנו, התלמידים, שידענו להפגין ולמחות כשלקחו לנו את הטיולים השנתיים, לא נלחמים על כל נקודה?

לא נעים לומר, אבל הסיבה היא שנרדמנו בשמירה. כולנו כבר יודעים בעל פה את חוק זכויות התלמיד, יודעים מה מותר ומה אסור לפי התקנון, אבל רובנו פשוט לא מודעים בכלל לאפשרות הערעור, לא יודעים באילו מקרים מותר לערער ומה הנוהל, ועד עכשיו גם לא ידענו שבחלק גדול מהמקרים אנחנו צודקים, והבוחן טועה. זה מופיע באינטרנט וכתוב בכל הספרים, אבל, חוץ מאותם אלפים בודדים, אף אחד לא חשב על זה.

בית הספר שלכם אחראי על פרסום נהלי הערעור. אם אינכם מכירים אותם, זה לא בסדר. פרסמו את הנהלים הללו ברבים, אתם עושים שירות לקהילה.


תלמיד, שפר בגרותך!


משרד החינוך מעולם לא טרח לעזור לתלמידים המבולבלים, ואנחנו, מצדנו, לא טרחנו לעזור לעצמנו. לכן, החלטתי לגלות את הנהלים המסתוריים.

אז ככה: איך יודעים שמגיעה לך העלאה בציון? השיטה פשוטה: העיתונים מפרסמים את התשובות לבחינות הבגרות, בדרך כלל יום לאחר הבחינה. כדאי לבדוק את הטפסים הללו, ולשמור את התשובות, וכך קל יותר לשער מה אמור להיות הציון. אם ציון הבחינה עצמה נמוך בהרבה – כדאי, כדאי מאוד, לחשוב על ערעור.

החלטתם לערער? ראשית, על ציון בחינת בגרות אפשר לערער עד 60 יום אחרי קבלת הציון. הבשורה הרעה היא שתלמידי תיכון חייבים לעבור דרך המורים שלהם כדי להגיש את הערעור הנכסף, ולקבל את אישורם על הערעור.

מגישים את בקשת הערעור לתיכון בו אתם לומדים. אז תועבר מחברת הבחינה לידי אחד ממורי התיכון שלכם שמלמדים את המקצוע, והוא זה שיבדוק ויראה האם יש עילה לערעור. התלמיד יכול לעבור עם המורה על המחברת, ולהסביר לו מדוע הוא מבקש לערער. אם הוא אכן ימצא סיבה מוצדקת (או אם שיחדתם אותו מעט), הוא יגיש לאגף הבחינות במשרד החינוך את הגרסה שלו לבדיקה מפורטת של הבחינה.

כאן חשוב לציין כי בית הספר יגיש ערעור רק כאשר הפער בין הבדיקה של המורה שלכם לבדיקה של הבוחן עולה על 10 נקודות, פער הנחשב משמעותי.

לנבחנים אקסטרניים יש קצת יותר מזל: הם יכולים להגיש את הערעור בעצמם, דרך שלוחת הבחינות לנבחנים אקסטרניים. ובכל זאת, עדיף לא למהר – כיוון שערעור יכול גם לגרור הורדה של הציון, כדאי לבקש קודם צילום של מחברת הבחינה, לעבור על המחברת עם מורה, ורק אם יש אישור שהערעור אכן מוצדק – ללכת על זה.

אז אל תוותרו: מערכת בחינות הבגרות גם כך מסורבלת ומוזרה. זכרו שהבוחן שבדק אתכם לא מכיר את החומר אותו למדתם, לא מכיר אתכם, ולפעמים פשוט עייף מכל הבחינות שקרא. אלפי טעויות נעשות מדי שנה, אבל הן עוברות מבלי משים, וחבל. אל תחששו מההליך המסורבל – זה הכבוד שלכם על הכף.

שיהיה בהצלחה.


**לקוח מוואלה