************* שירות לאומי *************

טוב את הנושא הזה החלטתי לפתוח כדי לשתף אתכם בלבטים שהיו לי לפני תחילת השירות שלי , ולספר לכם קצת על
שירות לאומי , אחרי שהרבה בנות פנו אליי והתעניינו.. 😊

טוב אז נתחיל מזה שאני רציתי לעשות צבא. כבר דמיינתי לי את המדים , הבסיס , הטירונות , ההרגשה של שייכות למדינה , של ציונות.
לאט לאט התחלתי לחשוב..מה אני יעשה בצבא? אם אני אפול על תפקיד שאני לא אהיה מרוצה ממנו , זה בלאגן להחליף.. ,
אני באמת רוצה כל היום לשבת במשרד? ולקבל על זה 300 שקל בחודש? לדעת שעל כל מחלה הכי קטנה או אפילו
טיפול שיניים אני צריכה לעבור דרך הרופא הצבאי? לדעתם ששמים עין על כל דבר שאני עושה , לאן שאני הולכת ,
לקבל פקודות ולהרגיש ניצול?
החלטתי שזה לא בשבילי...אני אוהבת להיות עם אנשים..להרגיש שאני נותנת מעצמי אבל מקבלת בחזרה ,
שזה דבר שהרגשתי שבצבא אני לא אוכל לקבל.
נכנסתי לדילמה ענקית...הרגשתי שאם אני מוותרת על הצבא אז אני מוותרת על חוויה גדולה ותקופת מעבר
שכל נער ונערה בישראל צריכים לעבור. מצד שני הרגשתי שאם אני מתגייסת אז אני בעצם לא אעבור את השירות שלי
בכיף , כי ידעתי שבצבא אני אתן אבל לא אקבל בחזרה...ואני בטח אהיה סגורה באיזה משרד , כי קרבית זה לא הקטע שלי
וממש לא מתאים לי להיות תקועה במשרד ולמלא את פקודות המפקד שלי.
חברות שלי , שבנתיים הספיקו להתגייס , אמרו לי שזו טעות ענקית שמצידן שהן התגייסו..הן לא עושות כלום בבסיס
ולא מתחשבים בהן בכלום ואם הן יכלו הן היו חוזרות אחורה ומתחילות שירות לאומי.
לצו הראשון הלכתי , מילאתי את הטפסים , עניתי על השאלות , עברתי את הבדיקות , חשבתי שאולי אני כן אתגייס..

לבסוף החלטתי שאני הולכת על שירות לאומי.
הלכתי לבית דין רבני כדי להצהיר שאני דתיה ולקבל פטור מהצבא.
קיבלתי את הפטור ושלחתי אותו לצבא. לאחר כחודש קיבלתי את הפטור הביתה.
מכאן היו לי 2 אפשרויות - שירות לאומי או להתחיל את החיים האמיתיים.
כמובן שלא היה על זה ויכוח בכלל - אני עושה שירות לאומי.
פניתי לאגודת "שלומית" לשירות לאומי של בנים ובנות חילוניים עם פטור מהצבא.
שלחו לי טפסים הביתה שהייתי צריכה למלא ולשלוח להם בחזרה.
כעבור כמה זמן הזמינו אותי לראיון עם הרכזת של האגודה.
בין השאלות כמובן שעלהת השאלה מדוע החלטתי לא להתגייס ומה אני מעוניינית לעשות בשירות לאומי.
אני באתי לראיון הזה בהחלטה שאני רוצה לעשות את השירות שלי עם ילדים חולי סרטן בבי"ח לילדים "שניידר".
תוך כמה ימים הזמינו אותי לראיון באגודה למחלמה בסרטן כדי לראות אם אני מתאימה לעבודה הזו ,
מאחר וזו עבודה קשה (נפשית) ולפי מה שאמרו לי הרכזות "רק הטובים ביותר מתקבלים לשם".
באגודה למלחמה בסרטן החליטו שאני מתאימה ותוך יומיים שלחו אותי לראיון הסופי בשניידר במחלקה האונקולוגית (סרטן ומחלות דם).
הרכזת במחלקה אמרה שאני מתאימה אך בכל זאת החליט הלתת לי יומיים של ניסיון בעבודה הזו כדי לראות איך אני מתומדדת
עם הקושי הנפשי הגדול שקיים שם.
כעבור יומיים היא באה אליי ונתנה לי את צרור המפתחות שלי ואמרה לי "ברוכה הבאה" . את השימחה שלי אי אפשר
היה לתאר.
התחלתי את השירות באהבה גדולה ואפילו אנשים שהתנגדו לכך שאני לא מתגייסת , אמרו שבשירות שנאי עושה
עם הילדים האלה אני תורמת הרבה הרבה הרבה יותר ממה שיכלתי לתרום בצבא.
תפקידי הוא בעצם לשחק (יש במחלקה משחקייה שבה אני נמצאת) עם הילדים , להפעיל אותם ,
להנעים להם את הזמן כשהם מאושפזים לקבלת טיפולים ובדיקות.
הקושי הנפשי הוא ענק..כבר הספקתי להיקשר לילדים שלצערי הרב נפטרו מהמחלה..אבל מול הנפטרים אני רואה
את הילדים שניצחו את המחלה ורואה איך גודל להם לאט לאט השיער , איך החיוך שב להם לפנים , ואיך הם רצים
אליי בחיבוק ענקי ומבקשים שאשחק איתם.

החדר שלי מקושט בכל התמונות שלי עם הילדים המדהימים האלה , בציורים שציירו לי ובברכות שכתבו לי.
אני לרגע לא מצטערת על כך שהחלטתי לא להתגייס , להפך , אני מודה על הזכות שניתנה לי לעשות את השירות שלי
עם ילדים כאלה מדהימים ולשמח אותם בתקופה הקשה של חייהם.
לשמוע מההורים שהילדים שלהם בני שנה וחצי - שנתיים מסכימים לבוא לבית החולים לבדיקות רק בגלל
שהם רוצים להיות איתי , זה עושה לי את היום ושווה את הכל , כי אני רואה שהצלחתי במה שרציתי.


ואני רק רוצה להבהיר - אני לא נגד צבא , חס וחלילה. אני מכירה כאלה שהתגייסו ונהנים מאוד. זה מאוד תלוי
באופי ובכוונות.
כמו שאפשר בצבא ליפול על תפקיד מעפן , אפשר גם בשירות לאומי ליפול על תפקיד מעפן , אני לא אומרת שלא.
אני פשוט חושבת שבשירות לאומי יש לך את האפשרות בחירה ומתחשבים בבקשות שלך , ובצבא לא ניתקלתי בזה.