עונת הדיאודורנטים

אוטוטו מגיעים הימים בהם לשכוח לשים דיאודורנט בבוקר זה קריטי. רק שלהשתמש בדיאודורנט שמכניס רעלים לגוף, זה טראגי


מה נשמע לכם יותר הגיוני, לתת לרעלים לצאת מהגוף או לתת להם לשקוע בתוכו ולהזיק לנו?. אנשים נוטים לפעול במהרה, ללכת שולל אחר מפרסמים ולהיכנע לתחושת ה"ממילא כולנו נמות בסוף, אז לא משנה באילו חומרים נשתמש". אבל אי אפשר להתעלם לנצח. האזהרות מפני אלומיניום בדיאודורנט רווחו בשנים האחרונות ונשמעו משכנעות למדי. הבעיה היתה למצוא דיאודורנט נטול אלומיניום שגם מונע ריח זיעה.

מכיוון שהימים שבהם ריח הזיעה נחשב למעורר ומושך עברו מן העולם יחד עם הקמת העיר הראשונה בהיסטוריה פחות או יותר, מותירה אותנו הדרישה להיגיינה בדילמה. מה עדיף, להיות בריא אבל מסריח או בעל חיי חברה מפותחים שימיו קצרים. לא פשוט.

ד"ר עדי סאקר, טוקסיקולוג, מומחה לרעלים, אומר ששווה להתאמץ ולחפש בכל זאת דיאודורנט נטול אלומיניום. הסכנה העיקרית לדבריו, בשימוש בדיאודורנט עם אלומיניום, היא האפשרות שבלוטות הלימפה שבבית השחי ייחסמו על ידי טוקסינים.

"דאודורנטים מונעים את הריח הרע באמצעות בושם והפחתת כמות הבקטריות שבבית השחי", הוא אומר, "אך הם לא מפסיקים את תהליך ההזעה. חומר האנטיפירספירנט מונע מהגוף להזיע וכך מונע ממנו לשחרר רעלים שנמצאים מתחת לבתי השחי.

"הטוקסינים הללו לא נעלמים מעצמם. אם הם לא משתחררים, הגוף שומר אותם בבלוטות הלימפה שנמצאות מתחת לזרועות. הריכוז הגבוה של הטוקסינים מוביל למוטציה בתא. כמעט כל מקרי סרטן השד מתרחשים בחלקו העליון של אזור החזה, שם נמצאות הבלוטות. לגוף האנושי יש כמה אזורים שמטהרים רעלים: מאחורי הברכיים, מאחורי האוזניים, המפשעה ובתי השחי. הזיעה שניגרת באזורים אלה היא זו שמטהרת את הרעלים מתוך הגוף".

אבל הזיעה יוצאת מהמצח

סאקר מציין כי רוב סוגי האנטיפירספירנטים או הדיאודורנטים המסחריים מכילים אלומיניום כלורוהידרט או אלומיניום זירקוניום. "הרכיבים הללו נספגים לעתים רחוקות בגוף", הוא מציין, "האלומיניום שבמולקולה יוצר אלומיניום רדיקל חופשי, שנע לו בחופשיות בממברנת התא. כשהוא מתפרק בגוף הוא נספג בכבד, בכליות, במוח ובמח העצם. ריכוז האלומיניום היה זה שעורר את דאגת הקהילה הרפואית".

חברת ד"ר פישר הוותיקה, שמייצרת ומשווקת מגוון מוצרי דאודורנט והיגיינה שונים, מתנערת מממצאיו של סאקר וטוענת: "בשנים האחרונות הופיעו מספר פרסומים לגבי הסכנה שבשימוש בדאודורנטים אנטיפרספירנטים, והקשר ביניהם לבין סרטן השד.

"ידיעות אלו אינן נתמכות בביסוס ממשי ומקורן אינו ברור. ברשות המזון והתרופות האמריקנית (ה-FDA) אין כל נתון מחקרי התומך בסברה כי מרכיבים בדאודורנטים או מונעי הזעה גורמים לסרטן. גם משרד הבריאות פרסם הודעות מרגיעות לפיהן אין כיום עדויות לכך שקיים קשר בין הדברים.

"החומר הפעיל בדיאודורנט המונע זיעה הינו מלחי אלומיניום, שאינם מסכנים אנשים בריאים. כל צרכן יכול לבחור אם להשתמש בתכשירים המכילים אלומיניום, ובחירה זו אינה נתמכת על ידי שיקול בריאותי מחקרי. ללא מרכיב המונע הזעה, התכשיר רק מבשם, מסווה את הריח הרע, ולא באמת מונע אותה.

"תכשירים המכילים מלחי אלומיניום מפחיתים את פעולת ההזעה אך אינם חוסמים לגמרי את בלוטות הזיעה והגוף יודע להפריש את כמויות הזיעה הרצויות באזורים בהם לא עשינו שימוש בדיאודורנט, כמו המצח, למשל. כל הדאודורנטים של ד"ר פישר עברו בדיקות קפדניות ואושרו על ידי משרד הבריאות".

תשתו מים, הריח ישתפר

חשוב לזכור ולציין כי היום יש מיני אלטרנטיבות לדאודורנטים מסחריים. ד"ר סאקר ממליץ על "אבן דאודורנט קריסטל", שלטענתו לא גורמות לתחושה שמנונית, לא משאירה סימנים על הבגדים ויעילה פי 3 בפעולתה. היא לא מכילה כימיקלים, או אלומיניום ואינה היפואלרגניות.

"מלבד זאת, חשוב לשתות 10-12 כוסות מים ביום וליטול תוסף פרוביוטי, שיאזן את מספר הבקטריות הרעות בגוף. אסור לשכוח שמקור הריחות הלא נעימים טמון בבקטריה. כדאי להשתמש בדיאודורנט טבעי שמיוצר מסוג כלשהו של אבקת סודה". אנחנו ממליצים לקפוץ גם לחנות הטבע הקרובה לביתכם ולשאול שם על אפשרויות הדאודורנטים הטבעיים. השוק מתרחב כל הזמן ואם תהיו יסודיים ותבדקו ברשתות הפארם ובכל בתי המרקחת והפרפומריות שאתם מכירים, יש סיכוי למצוא מוצר בלתי מאיים שגם עובד.


**לקוח מוואלה