כיתה חדשה,אהבה ואכזבה...

טוב,אנשים..כתבתי סיפור על החיים שלי.....
הכל אמיתי...
הכל קרה באמת..... 😁

מקווה שיעניין אותככם! 😂


____________________________

הקדמה:

הוא הביט בעיניה ודמעות של אושר זלגו על פניו והתנפצו
על כביש האספלט החם..."אני אוהב אותך,כמו שלעולם לא אהבתי
אחת אחרת... מסתכל עלייך וליבי מתרומם למרומים,מפרפר
למגע ידך,מפסיק פעימה למשמע קולך.." הוא התוודה בפנייה
על אהבתו כלפיה...היא הביטה בו במבט קר,מנוכר...."אני מצטערת,
אבל זה לא מתאים לי,אני גם אוהבת,אבל כידיד... לך אני מסוגלת
לספר הכול ולעשות איתך הכול,ואני לא רוצה שזה ייהרס,רק בגלל אהבה.."
"אבל,אבל..." עמד שם ודמעותיו הפכו מדמעות אושר לדמעות כאב בשעה שצפה בה מתקרבת
אליו ומחבקת אותו... דמעותיו המשיכו לנזול ולהתנפץ לרסיסים בשעה שחיבקה אותו..
_ _ _ _

זוהי השנה הראשונה ללימודי בחטיבה...
נכנסתי ביום הראשון לכיתה מלאה פרצופים
זרים,לא מוכרים..
נכנסתי ונכנסתי והבחנתי בפרצופים
מוכרים,החברים....
התיישבתי על יד אחד החברים ואז נשמע הצלצול..
כל אחד התיישב על יד שולחן וחיכה לבואה של המורה..
כשהמורה נכנסה היו ליחשושים,
צחוקים על הופעתה של המורה,
מורה מגושמת,גוצית למדיי....
לאחר שפסקו הצחוקים והתחלתי איך
שהוא להקשיב נכנסה לכיתה
ילדה מוזרה... היא נכנסה וביידיה
פתק צהוב,מקופל..
היא הגישה אותו למורה והשפילה מבטה... המורה אמרה לה שזה בסדר
וסידרה לה מקום ישיבה.. משום מה,דווקא על ידי....

"אממ..יאיר,קום בבקשה ועבור מקום,אני
רואה שאתה ואושרי זה מתכון לפטפטת..."
אמרה ליאת,המחנכת, כשהבחינה בשמותינו
על גבי הכרטיס שניצב בצידי השולחן,שביקשו ממנו
להכין מבעוד מועד....

היא התיישבה על ידי והתחלתי לפזול לכיוונה,
ניחוח בשמה שיכר את חושיי
וערפל אותי לגמרי... אזרתי לאחר כמה דקות
מספיק אומץ והצגתי את עצמי..
"אני אושרי,ואת?" היא הסתכלה עליי ולא הבינה
מה אני רוצה ממנה,סומק עלה על לחייה
וחיוך שהבליט את גומותיה נפרש על פנייה....
"מוניקה..." אמרה לאחר כמה שניות של
חילופי מבטים ביישניים.... "נעים מאוד..חחח.."
אמרתי לה בקול סמכותי וחייכתי..
הצלחתי לשמוע את צחוקה....

לאחר שהמחנכת סיימה לדבר היה צלצול....
הצלצול הגואל, הגואל אותנו
מקולה של המחנכת... נשארתי ישוב במקומי ושיחקתי בעיפרון שלי...
כעבור כמה דקות ניגשו אליי יאיר
וכל החבר'ה והתחלתי לדבר איתם..
"אני אושרי,ואתם?" שאלתי חבורה של ילדים
שיאיר הכיר לי.."אני יואב,זה עמית,זה נדב...."
"קרא לי גורן.. " קטע נדב את יואב...."וזה ליעד..." אמר יואב
לאחר שנדב הפסיק להידחף למשפטו... "שלום!" אמרתי וחייכתי...
אחרי כמה שניות הבחנתי במוניקה שעדיין ישבה לידי....

"מה קרה?את לא יוצאת? לא מנסה להכיר אנשים?"
שאלתי אותה.."לא,טוב לי פה..."
{מוניקה הייתה ילדה מאוד ביישנית וסגורה...}
"בואי.." אמרתי לה ואחזתי בידה וגררתי אותה מחוץ לכיתה...
"שלום.." אמרתי לכל עובר ושב שחלף על פנינו.... זיהיתי כמה ילדים
מהכיתה הקודמת שלי ביסודי והכרתי להם את תמר....
אחרי כמה דקות של דיבורים ובירבורים נשמע הצלצול....

"כולם להיכנס לכיתוותת! הצלצול הוא בשבילי!" צעקה המחנכת
שלאחר כמה זמן התחוור לי שהיא גם הרכזת....
נכנסתי לכיתה ו....



😁



{אנשיםם... ערכתי ת'סיפור..כל מי שקרא והגיב תקראו שוב,שתבינוו ת'שוני בשמות!
אוהבב.. 😁 }