מכתב של חייל שהתאבד

אם העלו את זה כבר אז אני מצטער
מי שבכל זאת קורא שיקדיש זמן לקרוא
מי שאין לו כוח אז שייצא ויחסוך תגובה שלו

השעה 4 לפנות בוקר אני שובר שמירה בשביל לכתוב לך מילה.

איך אפשר לתאר חוויות ? מילים זה דבר נדוש.
איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר ?
איך אפשר להסביר לך, לתאר מצב, להסביר את האי-צדק שאני חש ?
למה ג'ובניק חי טוב ?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות ?! חבל שהשנים הטובות חולפות כל-כך מהר.
למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת :
"אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא אשבע שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי..." ועוד שבת עברה.
למה שהתגייסנו, לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארנו כולנו לבד ?! בגלל שלוש שנים מזדיינות ?!
אני יושב במארב, בתוך אוקינוס של בוץ, שלג מרחף אט מטה ואני רועד, אבל הלב... הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, בין השמיכות (לבד או עם אהוב) ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים...ולישן...ששומרים עליך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה.
כשאני בגל"ב או באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב.
איך להסביר לך ?
הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על היתקלות ועל הפחד וההתרגשות - ואתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה שקניתם (או שאבא קנה לטחונים שביניכם).
כשאני סופר אבנים ובקטב"ים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי ממרץ 02' ובעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים.
כשאני רץ בין סמטאות וילד בן 10 מקלל את האימא והאחות, מתאר איך הוא יזיין אותך מ-א' ועד ת'. ואני נגנב.
כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו...בחלום ובתמונות, אני רוצה מילה טובה !
כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה אני קורא בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשכם, טול כרם, קלקיליה, רמאלה וג'נין כי זה נוגד את מצפונם.
יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצופנים וה"ציוניים".
אז מה אנחנו ? אנחנו ה"כושים" של מידנת ישראל ? הם לא מבינים איפה הם חיים, הם לא מבינים שבלעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה ?! ואני לא מבקש רחמים ! אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי-צדק !
אנשים כחמים אמרו פעם "מי שלא טורח בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך נרגיש אחר כך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים אחרינו והם אלו ששומרים עלינו.
בכלל מציאות מזדיינת שנראית אבודה.
אני חייב לשמור על אימא אהובה, על אבא, על אחים, על אחיות קטנות, חברים וחברות.
כן אני גאה !!! אני לוחם !!!
לפני חודש וחצי אחותי שלחה לי מכתב עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט... "תודה רבה !!".
היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו.
ממש התרגשתי, ואם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה.
כי בשבילה אני כאן נמצא !!!
אנחנו לא דורשים משכורת גבוהה, לא רוצים מכונית צמודה וגם לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה !!!
רק שנדע שלא טעינו כשביקשנו בבקו"ם קרבי.
שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך נעשה הכול מולדת אהובה !
אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מזיינים ת'שכל,
אך גם היום, יש מי שחושבים ומרגישים, אך תנו לנו את הכוח להמשיך קדימה...

לנצח...


המכתב הזה נכתב בידיי חייל...מכתב התאבדות שנכתב בידייו...שהתאבד בגלל לחץ מהצבא...בגלל דיכאון...ירה לעצמו כדור בראש והתאבד...הבקשה שלו הייתה שהמכתב הזה יגיע לכמה שיותר אנשים...
וזה המעט שאנו יכולים לעשות בשבילו...
שכל אחד יעביר את המכתב הזה לכמה שיותר אנשים ושבנוסף כל אחד יקח מהמכתב הזה מסר לחיים...