אוקי זה סיפור שעלה לי באמצע הלילה
ואז הייתי חייבת לכתוב אותו
אז ככה שאני לא יודעת אם הוא כזה יפה
אבל תקראו ותגידו לי
זה רק ההתחלה
ככה התחיל סיפור חיי ואני רוצה לרשום לכם את זה
בדיוק כדי שתוכלו לחוות את זה איתי:
זה התחיל ביום שלישי בהפסקה הגדולה כולם ישבו במגרש
כמובן חלקם עישנו אני הייתי עם ירדן דניאל רן ושרון.
כמובן שרן עישן ושרון המעצבנת נדבקה לו לתחת,ירדן ודניאל היו איתי.
הסיגריה ממש עצבנה אותי כל פעם שאני מריחה את זה מתחיל לי
בחילה ככה זה שהייתי מעשנת שלוש שנים והפסקתי,עכשיו זה כבר מגעיל אותי.
אז אמרתי לרן להפסיק והוא לא רצה וממש התעצבנתי אמרתי אם הוא לא הולך
ממני אני הולכת מכאן אז הוא התחיל לצחוק עלי ואמר:"חמודה את לא מאיימת
על אף אחד מצידי גם תמותי!!!"
איך ששמעתי את זה אמרתי זהו הרן הזה יותר לא יציק לי
ונתתי לו כאפה כאילו מה אני בת הוא לא יחזיר לי נכון?אז"ש(אז זהו שלא).
הוא נתן לי מכה בלב מכה חזקה,
רצינית הרגשתי את העולם מסתובב,הנשימה שלי הפסיקה ונפלתי.
אני נטלי בת 18 כיתה יב' מרמת גן
חברה הכי טובה שלי היא דניאל.
אימי נהרגה בתאונת דרכים השנה ועל זה אני בכלל לא אדבר.
אבי שלומי-מורה לנהיגה אני אוהבת אותו מאוד.
אחותי בת 20 דיקלה ואחי בן 21 רועי שניהם בצבא,שניהם גרים עדיין בבית.
זה הפרטים שלי עכשיו אתם יודעים כמעט הכל עליי.
אחרי שבוע כמעט בבית החולים קמתי.
פתחתי את עייני ראיתי לידי את דניאל,את אבא,את דיקלה ואת רועי.
איך שפתחתי את העיניים כולם פתאום התעוררו
משנתם כל אחד פרוס אחרת על איזשהו כיסא.
אבא חיבק אותי חזק ואמר לרועי לקרוא לרופא.ד"ר לבינוביץ'
אמר לכולם לצאת כדי לערוך לי בדיקות.
אני:"מה אני עושה פה? מה קרה לי?איפה כולם?מה נסגר איתי?"
ד"ר:"חמודה שמי יגאל,יגאל לבינוביץ' אני הרופא שטיפל בך שבוע ימים.
בואי אני אספר לך קצת מה קרה לך.ידידך שמו רן נדמה לי,
הכניס אותך לפה אחרי שהביא לך מכה בלב מכיוון
שאיבדת את ההכרה התעלפת.היית מחוסרת הכרה
שבוע ובשבוע הזה המון אנשים באו לפה לראות מה שלומך."
קטעתי את הד"ר הזה באמצע דבריו ואמרתי לו שאני רוצה
לדבר עם דניאל.הוא אמר לי שקודם כל צריך לעשות לי כמה בדיקות ואז.
אחרי שעה ככה נרדמתי.אבל היו לי מלא חלומות .
אימא שלי זיכרונה לברכה הייתה איתי בחלום.
היא אמרה לי שהכל יהיה בסדר.קמתי בבכי וראיתי שדניאל יושבת לידי.
איך שהתעוררתי היא חיבקה אותי ושאלתי אותה מה קרה שתספר לי.
דניאל: "מאמי את לא יודעת כמה אני שמחה לראות אותך,
ערה מחייכת,לראות את העיניים היפות שלך שוב.אוי כמה שהתגעגעתי."
אני: "דניאלי אני רוצה לדעת מה קרה לי..מה רן עשה לי?ולמה?מה הפסדתי?
אוף בטח קרה המון דברים.מה איתך ועם אביתר?מה עם רועי וארוסתו נופר?ת-ס-פ-ר-י ל-י "
דניאל: "אוקי,תשמעי כל מה שהרופא סיפר לך זה נכון אני יספר לך אבל איך הגיבו הילדים.
את לא יודעת איך רן ניבהל הוא פשוט רץ מהר טיפס מעל השער
ונעלם כבר שבוע לא שמעו ממנו ההורים שלו באטרף נראה לי
הוא לקח את זה הכי קשה.אני וירדן התחלנו לבכות
וצעקנו למורה רונית שתבוא מהר.כולם התאספו מסביבך.
אחרי כמה דקות הגיע האמבולנס ולקח אותך מחוסרת הכרה לבית החולים.
באותו יום אף אחד לא למד זה היה יום קשה.חשבנו שהכל יכול לקרות.
אחרי יומיים שהתקשרתי לביתך ודיקלה ענתה לי
היא אמרה לי שעדיין לא התעוררת ומיום חמישי הייתי כל יום איתך בבית החולים.
כולם באו חוץ מרן.אפילו גידי השמן בא". וצחקה ואני,אני התחלתי לבכות.
בכי חזק דמעות שלא נגמרות.דניאל נבהלה ואמרה:"אני צחקתי סליחה לא התכוונתי"
אמרתי לה:"זה לא בגללך,אני רוצה רק לישון,אני אוהבת אותך
מאוד אבל בבקשה תני לי לישון,אני רוצה לישון!!".
דניאל אמרה שהיא הולכת הביתה וכל דבר אני יכולה להתקשר
אליה ונתנה לי נשיקה והלכה,בכיתי.אבא נכנס עם רועי ודקלה
וראו אותי בוכה ואמרתי להם שאני רק רוצה לישון.
הם אמרו שהם אוהבים אותי והם יבואו עוד מעט לראות מה איתי ויצאו.
צעקתי לאבא אני רוצה את הפלאפון שלי והוא נתן לי.
ראיתי הודעה חדשה אחת:"נטלי זה רן אני כל כך מצטער
שתיראי את זה אני כבר בטח יהיה במקום אחר אבל
תדעי שאני לא אשכח אותך לעולם.מצטער ואוהב תמיד".
נבהלתי.מה זה מקום אחר? למה שהוא ישכח אותי? מה אני מתה? חשבתי לעצמי.
אם תואהבו אני ישים המשך..ביוששששש
וואי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
אייזהה יפפהה זהה
פפשוט מדהיים
רציני!!
התחלה מהמהממהמממת!!
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
מהררררררררררררררררררררררררררר 😁
אוהבתת
תודה מאמי שלייייייייייי מואה
עוד תגובותתתתתתתתתתתתתתתתת בבקשה
יאאאא איזה יפה
התחלה מהממת
המשך דחוף
לילה טוב
מה זהו אין עוד תגובות?! 😢 אוף
מי שהגיב/ה אוהבת אותכםם
מחר יהיה המשך
התחלהההה מדהימההההההה!!! =]
שימי המשךךךךךך דחוףףףףףף
אפילו שאין הרבה תגובות שמתי המשך
תגיבווווווווווו 😊
ופשוט התקשרתי אליו לא יודעת אפילו למה היה לי תמספר שלו ביומן אבל שיהיה,
היה כתוב מפגר גדול ידעתי שזה הוא.זה חייג,חייג,חייג.
ופתאום ענו לי הייתי מופתעת אמרתי: "רן?" ענו לי:"לא,זה יוגב מי זאת?"
"אה יוגב זאת נטלי אתה יודע איפה רן אולי?"
יוגב:"ואי נטלי מה שלומך?התעוררת?יופי אני שמח".
אני: יוגב איפה רן??? צעקתי"
יוגב:"אממ אוקי אסור לי להגיד אבל מכיוון שזאת את
אז בסדר הוא במקלט שלנו אבל נטלי אסור לך להגיד לאף אחד תשבעי."
אני:"מבטיחה תודה ביי".
ניסיתי להיזכר איפה זה המקלט שלהם אבל לא הצלחתי
אז שלחתי לדניאל הודעה:"נשמתי איפה היה מקלט של יוגב רן ועידו?"
היא שלחה לי בחזרה:"ברחוב דנון 28 את לא זוכרת?
ליד הבית של עידו ורעות ואיך את מרגישה אהובתי?".
שלחתי לה:"תודה יפה שלי אני אדבר איתך עוד מעט ואני מרגישה בסדר ביי".
אמרתי שאני חייבת ללכת לראות מה עם רן.
משום מה דאגתי לו לא יודעת למה הרי אני
והוא שנאנו אחת תשני המון והרבה רבנו על שטויות.
צעקתי לאבא שהיה מחוץ לחדר שלי ואמרתי לו שאני רוצה הביתה.
אבא :"חמודה את לא יכולה ללכת הביתה הרי רק קמת צריך
לעשות לך בדיקות לראות מה איתך למה בכלל התעלפת?
אבל אני מבטיח לך להישאר איתך כל הלילה."
אני:" לילה?? מה? לא אני רוצה הביתה עכשיו!!"
אבא צעק לרועי שיקרא לרופא.הרופא נכנס לחדר
ואבא אמר לו שהוא רוצה לדבר איתו ושניהם יצאו.
דיקלה ורועי נכנסו לחדר וחיבקו אותי אמרתי לדקלה שאני רוצה הביתה
שתעזור לי.אז היא אמרה לרועי לצאת החוצה שנייה שהיא רוצה לדבר איתי לבד.
דיקלה:" נטלילוש מה נשמע איתך?התגעגעתי אליך כל כך.
חשבתי שאני הולכת למות אם לא תקומי התפללתי המון".
לא יודעת למה אל תשאלו אותי למה אבל כל הזמן חשבתי על רן
לא לדיקלה,לא לרועי,לא לאבא,לא לשום דבר אחר.
רק רציתי לדבר עם רן.מה הוא עשה לי שגרם לי לחשוב עליו ככה.
אולי ההודעה הזאת?.אוהב?אותי הוא אוהב? מוזר.
דיקלה :"נטלי?איפה את?בעננים?מה קרה לך על מה את חושבת?"
רציתי כל כך לראות מה שלום רן כי כל מה שדניאל אמרה
שהוא נעלם ונבהל רק על זה חשבתי ואף אחד לא היה עוזר לי לצאת מפה
אז אמרתי לדיקלה:"דיקלה את חייבת לעזור לי"
דיקלה:"אני יעזור לך בכל מה שתריצי.דברי"
אני:"תשמעי בטח שמעת את הסיפור על רן
וזה אבל אני חייבת לראות אותו אני רוצה לדבר איתו תעזרי לי".
דיקלה:"רן? זה שהכניס אותך לפה? למה? מה כל כך חשוב לך?"
אני:"נו בבקשה תעזרי לי אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה
שאני רוצה לראות אותו.נראה לי כל השבוע הזה שהיתי
מחוסרת הכרה אימא דיברה איתי.אל תחשבי שאני משוגעת
או משו אבל הרגשתי אותה.נראה לי היא רמזה לי משו, לא יודעת, עזבי לא תביני."
דיקלה:"את לא משוגעת מאמי, אני מבינה ואני יעזור לך."
אני:"ואי תודה ידעתי שאני יכולה לסמוך עליך".חיבקתי אותה חזק.
היא יצאה וראיתי אותה מדברת עם אבא. אבא הסתכל עלי
ושמעתי אותו אומר לרופא:"אני רוצה אותה איתי בבית".
שמחתי לשמוע את זה.הסתכלתי על דקלה והיא קרצה לי
שלחתי לה נשיקה והיא החזירה לי והלכה.הרופא בא לעשות
לי בדיקות אחרונות ואחרי שעה ככה שיחרר אותי.נסעתי עם כולם באוטו.
הגענו הביתה.כמה שהתגעגעתי לחדר שלי.
נשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות.
היום הדמעות שלי יוצאות מבלי שאני ידע סתם ככה ולא מפסיקות.
דיקלה ואבא נכנסו לחדר וחיבקו אותי אבא אמר:"שאימא מאוד אוהבת אותי ושגם הוא".
אמרתי לו:"אבא אני רוצה ללכת לאנשהו"
אבא:"לאן?רק יצאת מבית החולים נטלי אני לא מבין לאן
את ממהמרת.תנוחי,ומחר תלכי בתנאי שתלכי עם דניאל לא לבד."
אני:"אוקי תודה אבוש אוהבת אותך,אני רוצה להתקלח."
אבא:" תוכלי להתקלח לבד?רוצה שדיקלה תעזור לך?"
אני:" אני נראית לך תינוקת?לא!אז זהו יהיה בסדר."
אבא צחק ואמר:" אני רואה שלא השתנית" ונתן לי נשיקה ויצא מהחדר.ל
קחתי מכנס,חולצה,תחתונים,גרביים ונכנסתי למקלחת.
תמיד במקלחת כל המחשבות שלי עולות.
אני חושבת על המורים,על הבית ספר,על המבחנים,על המסיבות הקרובות,
על בנים. בנים!?!? מה עם נדב?! אני לא מאמינה בטח הוא חשב נעלמתי מהעולם.
אבל מצד שני איך זה שלא היו לי שיחות שלא נענו.התקשרי לדניאל....
בבקשה תגיבו לי כדי שאני ידע אם להמשיך או לאאאא...אוהבת
בבבבבבבבבקשה תמישישיכיכיכי
חחח נקשרתיי לסיפפוור!!
תמשיכיכיי
אהבתיי אותוו מאוד
פשוטט מדהיםם
ומהמהה קרה עם נדב?
מיזה נדב?
חבר שלה??
מהמהמהמ אני במתחחחחחחחחחחח
ואיי ס=י=פ=ו=ר מדהיםםםםםםםםםםםםםםם
המשךך מאמיייייייייייי
שבת שלום
תודה יפות שלייייי
יהיה עוד תגובות יהיה גם המשךךךךךךךךךך
אוהבת אותכם
למה אין עוד תגובות? 😢 לא יפה?!?!
וואי שנה עדד שמצצאתי תסיפור
חח אולי תמשייכיכי!!
אני מממש בממתח!!!!!!!!!!!!!!
אבל מאמי אף אחד לא מגיב לי :/
אוף אני שמה סתם תהמשך...אכזבתם אותי 😢
robertaa זה בשבילך מאמי את היחידה שקוראת ..
אני:"דניאלוש?"
דניאל: כן אהובתי מה קורה?רוצה שאני יבוא אליך אני יעדכן אותך בהכל?
יש לי המון דברים לספר לך."
אני:" נשמה אני הולכת לישון תקשיבי יש לי שני דברים להגיד לך.
1.מחר את באה איתי למקלט הזה של רן עידו ויוגב ,
יוגב אמר לי שרן שם.אוקי?
ו2.תגידי מה עם נדב??"
דניאל:"נטלי עזבי רגע את נדב בכלל את רן
שכחי ממנו רק עכשיו יצאת מבית החולים,ועוד בגללו"
אני:"דניאלי את אוהבת אותי?"
דניאל:"כן בטח יותר מהכל את החברה הכי טובה שלי ,אחותי."
אני:"אז בבקשה תעזרי לי.תבואי איתי לשם אבא שלי
לא מרשה לי ללכת לבד.הוא מפחד שיקרה לי משהו,בבקשה?בבקשה?"
דניאל:"אוקי נטלי אני יבוא איתך לשם אחרי בית ספר אני יהיה אצלך.
אה ונדב אל תדאגי דיברתי איתו כבר וסיפרתי לו הכל.
אה ואגב יש לי משהו לספר לך עליו אבל זה לא הזמן עכשיו עזבי"
אני:"תספרי לי עכשיו אני חייבת לדעת אחותי מה קרה איתו?"
דניאל:"טוב אל תיפגעי או משהו אבל ביום שישי
ראיתי אותו עם סיוון מיא' יד ביד לא יודעת למה
ומה יש ביניהם אבל זה מה שראיתי".
אני:"מה?למה?אני בבית החולים והוא משטרלל לו
החח אני שונאת אותו.מה עשיתי לו שהוא עושה לי את זה?!" ירדה לי דמעה.
דניאל:"אל תבכי מאמי שלי תזכרי שאמרנו שלא בוכים יותר על בנים
עזבי את נדב הזה שימות".
אני:"צודקת הוא לא שווה אותי טוב יפה שלי אני
הולכת לישון לילה טוב אוהבת אותך נדבר מחר".
דניאל:"טוב מאמי לילה טוב ואני כל כך שמחה
שאת בסדר אוהבת אותך גם ביוש".
את נדב הכרתי במסיבה של עומרי במועדון בהרצלייה "אונלי יו"
לפני חודש,הוא בן 20 ויש לו אופנוע.
הוא התחיל איתי והעברנו טלפונים.ככה כמה ימים
דיברנו בפלאפון והוא היה בא לביצפר שלי כל הזמן.
כמעט נהיינו חברים אבל האקסית שלו מאוד הפריעה ואני הייתי קנאית.
שאני חושבת על זה בטח הוא הכיר את סיוון כי
היא אחות של יפעת האקסית שלו.
אמרתי שאני חייבת לדעת מה קרה לו והתקשרתי אליו.
נדב:"הלו?"
אני:"נדב?"
נדב:"מי זאת?"
אני:"אתה לא מזהה אותי?כבר?"
נדב:"נטלי!?זאת את? אני לא מאמין"
אני:"מה אתה לא מאמין מה חשבת שאני מתה?"
נדב:"מה את תוקפנית?חס וחלילה מתה יפה שלי
איפה את עכשיו ?מה קורה איתך ?שמעתי על מה שקרה לך את בסדר?."
אני:"אני בסדר גמור אבל שמעתי שסיוון עוד יותר בסדר"
החלטתי לשחק אותה קשוחה.
נדב:"מה?מי אמר לך?מה אמרו לך?"
אני:"מה זה משנה מי מה ולמה תספר לי הכל.אתה עם סיוון עכשיו?"
נדב:"אממ טוב שמעי זה נכון אבל..."
אמרתי לו שימות וניתקתי.אוי מה יכול לקרות לי עכשיו יותר גרוע.
שבוע מהחיים שלי הייתי מחוסרת הכרה,
אימא שלי פעם ראשונה התגלתה לי בחלום אחרי מותה.
כמה שהייתי רוצה שתהיה איתי פה,
נדב הזה גם כן הלך עם סיוון הזאת,רן נעלם והשאיר לי הודעה מצמררת.
מתוך מחשבות התחלתי לבכות.אבל נרדמתי מהר.
למחרת קמתי שהפלאפון שלי העיר אותי.זאת הייתה הודעה מדניאל:
"נטלי אני עכשיו סיימתי אני לוקחת אוטובוס עם ירדן ואנחנו באות אליך".
איך שראיתי את ההודעה נבהלתי אמרתי שאני חייבת להתארגן.
הלכתי צחצחתי שיניים לקחתי ג'ינס ונזכרתי שהיה לי ג'ינס
אצל התופר ולא לקחתי אותו לקחתי חולצה יפה התאפרתי קצת
כי נראיתי מתה אחרי שבוע מחוסרת הכרה אני עדיין צריכה לחזור לעצמי.
רק רועי היה בבית למזלי ככה יכולתי לברוח מהר בלי הרבה שאלות.
רועי:"נטלי לאן את הולכת בדיוק?"
הייתי חייבת להמציא משו "אמ אני הולכת עם דניאל וירדן לעוד חברה ישראלה ואבא אמר שזה בסדר"
רועי:"אוקי זה לא אמור להיות הפוך? הרי את זאת שיצאת מבית החולים..."
קטעתי אותו באמצע למה דניאל עשתה לי צלצול ניתוק.
אמרתי לו "טוב טוב אני יבוא עוד שעה ככה אני עם הפון ביי" ויצאתי.
ירדתי למטה וראיתי את דניאל וירדן
עם דובי ענקי כזה חמוד שאלתי אותן:"מה זה?למי זה?"
ירדן:"בשבילך כי התגעגענו אליך"
אני:"איזה חמודות" חיבקתי אותן ואמרתי:"טוב אני שנייה עולה למעלה לשים את זה".
חזרתי והתחלנו ללכת לכיוון המקלט שזה היה בערך 2-3 רחובות ממני.
בדרך ראיתי שיש להן מה לספר לי אבל הם הסתירו
את זה ממני אז התעצבנתי ואמרתי: "מה אתן מסתירות ממני?תגידו כבר"
דניאל ישר קפצה:"טוב את יודעת מה אני לא משקרת
יותר תקשיבי אמרו לי שרן התחיל עם סמים ושהוא ממש במצב קשה.
אני מציעה לך לא ללכת לשם את לא יודעת מה הוא יעשה לך.
אחרי מה שעברת נטלי בבקשה בואי נחזור אליך."
וירדן הצדיקה אותה.אני:"לא!!אין מצב שאני הולכת אני רוצה לדעת מה
עם רן בבקשה תבינו אותי תישארו איתי אל תיכנסו למקלט רק תבואו איתי לשם אוקי?"
ועשיתי פרצוף כזה עצוב.
ירדן ודניאל הסתכלו אחת על השנייה ואז עלי ואמרו "טוב נו"
ירדן אמרה:"הנה זה שם".התקרבנו למקלט לאט לאט
אני ממש פחדתי עכשיו שהם סיפרו לי שרן משתמש בסמים
רציתי למות אבל היה לי הרגשה שאימא שומרת עלי מלמעלה.
היה כתוב על הדלת הענקית הזאת "מוות לזרים".
אמרתי להן שאנחנו לא עד כדי כך זרות.וחייכתי ידעתי
שהן מפחדות רצח כי הסבירו לנו בביצפר שסמים זה לא
משחק אז אמרתי להן שהם יכולות להישאר פה ואני ירד למטה למקלט עצמו.
הן הסכימו ודניאל אמרה :"תהיי זמינה בפון אנחנו קופצות לרעות
כל משו תתקשרי אנחנו נבוא בריצה ותיזהרי רן כבר לא אותו אחד שהיה".
ראיתי אותן נעלמות לאט לאט באופק הולכות לכיוון הבית של רעות,
אחות של עידו,שניהם מהשכבה שלנו.אמרתי שאם באתי
עד לפה אני לא יפחד
.התחלתי לרדת לאט
ואז היה שוב דלת הפעם רגילה לא ענקית כמו למעלה אז דפקתי.....
תגיבוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו 😊
