"אני לא מחשיבה אותך בכלל לאמא שלי...
את סתםםםם..
את פשוט סתם...
אני לא מסוגלת בכלל לקרוא לך אמא.
פעם אחת את הקדשת לי משו?
את חושבת רק על עצמך..
רק על עצמך ועל הזיונים שלך..
כל יום מישהו אחר,
כל לילה לא נמצאת בבית....
יוצאת עם 3 בחורים רק בגלל הכסף שלהם.
מה חסר לך אה?
מהההההההההה?
פעם אחת בכל החיים שלי הקדשת לי משהו?!
לא!
כי את אגואיסטית.. את חושבת רק על עצמך.. רק על עצמך...
ועכשיו, את מאבדת אותי,
ואני רואה שזה לא אכפת לך בכלל..
דמעה אחת מהעין שלך אני לא רואה פה,
דמעה אחת קטנה.
עם הרבה משמעויות.
זאת פעם אחרונה שאת רואה אותי, ותראי אותי.
זהו,
אני מכאן-
הולכת..
הולכת.."
אמרתי בוכה לאישה הזאת,
שקוראת לעצמה אמא שלי.
כל החיים שלה עסוקה רק בעצמה. היא גידלה אותי עם אחד שהיה אז חבר שלה, הוא עזב אותה כשהבין שהיא חושבת רק על עצמה.
היא ניצלה את התמימות שלו, ואת הכסף שלו. ועם הכסף הזה דאגה רק לצרכים שלה.
עד שהחלטתי שזהו,
במקום הזה אני לא מסוגלת לגור.
לקחתי תיק ושמתי בו כמה חולצות שהיו לי, כמה מכנסיים קצרים שהיו לי ומכנס ארוך קרוע שהיה לי. וזהו
גם ככה החיים שלי מסריחים, בלימודים לא הולך לי, כולם יורדים עליי, מקללים, חברות אין, וכל היום אני לבד.
ומאותו היום, אני ברחוב.
מסתובבת, בחורף, בגשם.
מתחבאת בסמטאות,
לא לומדת.
גונבת- בשביל שיהיה לי קצת כסף לפרוסת לחם.
וככה החיים שלי,
גונבת, לוקחת טרמפים, עוברת ממקום למקום, מתחבאת בסמטאות.
וזהו. וככה זה חוזר חלילה.
"הנה כמה נערים.. הם נראים מצוידים טוב..." חשבתי לעצמי.. אולי מהם יצא לי הפעם הרבה כסף...
פתאום הרגשתי יד נוגעת בי.. נבהלתי..
..-ששששששש תיהיי בשקט.
אני-עזוב אותיייי.. צעקתי..
..-אמרתי לך להיות בשקט נכון?! הוא אמר והצמיד סכין לגרון שלי.
אבל כנראה שהנערים האלו, שמעו את הצעקה ובאו.
הם התנפלו עליו,
על האיש ההוא...
הרביצו לו, ואחד לקח אותי אליו, ואסף אותי צמוד אליו.
הוא-את בסדר?
אני-כן עזוב אותי. צעקתי עליו.
הוא החזיק אותי חזק ביד.
הוא-אני רק רוצה לעזור לך,
ואני הסתכלתי עליו,
על האיש הזקן שנראה מגעיל.
ועל החברים שלו.
הם הצילו אותי,
אולי הפעם,
אולי הפעם המזל יאיר לי פנים....
אהאאא..
סיפור חדש וראשון שלי 😁
ת ג ו ב ו ת...
מקווה שתאהבו ת'סיפור ושהוא יצליח..
וואאיייי זה מדהיםםםםםםםםם
המשךך מותקק
ואיייי קאריןןן
מהמםםםםםםםםםםםםםםםםם..
כישרונייתת שליי
סוףף
תמשיכייי
וואיי איזה כישרררררון~!
מדהיים@!
הממממשך~!?
יאא תודה בנווות (:
שיהיו עוד לפחות 2 תגובות אני ממשיכה...
ואי המון תודה לכן בנות..
על כל התגובות וזה..
אפילו סיפור חדש אי אפשר להתחיל פה..
התחלה ממש ממש יפהה..
תמשיכייי מאמיי 😊..
וזה רק הפרק הראשון,
את תיראי שבהמשך יגיבו
עוד ועוד ילדות..
ואייי מ=ד=ה=י=ם
המשךךך מאמיייי
שבת שלום
ואל תהיי עצובה אם לא מגיבייםם לך
זה רקק ההתחלהה
יגיבוו לך 😊
מבטיחה לך!!
תמשיכיי מאממי
זה מדהיםםםםםם 😊
ואני מבינה אותך .. גמני פתחתי סיפור חדש ולא מגיבים לי בקושי .. אולי רק שתי בנות מגיבות קבוע אבל גם לא תמיד חחח =[
אבל לא נורא מתישהוא יבואו עוד ויקראו תסיפורים שלננו חחחח =]!@#$%
וממש ממש אהבתיייי ..
ממש .. תמשיכייייי מהרררררררררררררר😊))) חח אוהבת אווותתתך ..
מואאאאאאה ..
=>נוווושי-של-נווווווווווווש
~חנוש:
תודה יפתי(:
ואני מקווה שבאמת ימשיכו להגיב
~עדן:
תודה בובה (:
~robertaa:
איזו בובהה את(:
תודה רבההההה מאמי..
~I-LoVe-LiOr:
אני מגיבה לךךך (:
אני כותבת עכשיו את ההמשך (:
תקציר:
%$%
ואני הסתכלתי עליו,
על האיש הזקן שנראה מגעיל.
ועל החברים שלו.
הם הצילו אותי,
אולי הפעם,
אולי הפעם המזל יאיר לי פנים...
%$%
-פרק 2-
הורדתי את הראש למטה...
התביישתי, ובזה אני חייבת להודות לשם שינוי.
הוא-בואי מאמי בואי..
ולקח אותי לעבר המכונית שלו.
הוא הביט לעבר חברים שלו ואמר,
הוא-רוצים אני יקפיץ אותכם?
הם-לא, אחי זה בסדר.. סע...
הוא לקח את ידיי,
והוביל אותי לעבר המכונית שלו.
הוא פתח לי את הדלת,
התיישבתי וחגרתי.
ותוך 2 דק' כבר היינו בנסיעה... שעברה שקטה-
עד שהוא שבר את השקט.
הוא-את רוצה לספר לי מה קרה?
ואני רק הורדתי את הראש כלפי מטה, והנהנתי בראשי לשלילה.
הוא-קוראים לי אורי, איך קוראים לך יפה? (חשוב לי לציין אורי כמו אור חח 😛)
~אני?! יפה? ואי הוא צריך דחוף בדיקת עיניים..~ חשבתי לעצמי.
אני-קוראים לי לורן. לחשתי.
אורי-שם יפה, לילדה יפה.
אני-אתה צריך בדיקת משקפיים דחוף, כי אני? ממש ממש אבל ממש לא יפה.
אורי-את ממש אבל ממש ממש ממש כן יפה! ואין על זה וויכוח בכלל.
אמר עם חיוך מרגיע.
אחרי 10 דק' של נסיעה הוא עצר ליד בית, שנראה בית ממוצע, של משפחה ממוצעת.
אורי-את ממש חיוורת, נראה לי שאת חולה.
~טוב בקור הזה ובגשמים שהסתובבת בחוץ אני לא מתפלא..~ אמר לעצמו.
הוא יצא מהאוטו ואני אחריו..
הוא פתח את הדלת וסימן לי להיכנס...
אני-לאלא אני ישאר בחוץ..
הוא-אהמ לורן לא כדי שנפתח את ההיכרות שלנו במכות נכון?
הוא אמר בחיוך ואני חייכתי גם.
שמתי לב,
שיש לו חיוך מרגיע כזה, חיוך שאי אפשר שלא לחייך.
הוא נכנס ואני אחריו.
אורי-בואי תעלי..
הוא עלה למעלה, ואני אחריו.
הוא הוביל אותי לחדר, שיערתי שזה שלו.
אורי-סליחה על הבלאגן..
הוא הביא לי מגבת, ואמר לי..
אורי-כנסי להתקלח, תחממי קצת. את חייבת.
אני-אבל אין לי פה בגדים וחוצמזה לא נעים לי. אתה גם מביא אותי לבית שלך, ילדה שאתה בכלל לא מכיר. וגם רוצה שאני יתקלח פה?
אורי-אויש סתמי.
וכנסי.
אמר ודחף אותי בעדינות למקלחת.
התחלתי להתפשט,
ופתחתי את המים לחמימים.
התיישבתי בתוך האמבטיה, והתחלתי לחשוב, והדמעות זלגו מעצמן.
~אני לא צריכה רחמים של אף אחד.
אני יודעת, אני יודעת שהכל מרחמים.
הוא לא באמת מתכוון לזה,
הוא יכניס אותי למקלחת,
ואחרי זה יעיף אותי מהבית שלו קיבנימט.
אבל אני יודעת,
אני יודעת שלפעמים צריך לנצל את זה,
אין לי ברירה,
מאז שאני ברחוב,
לא הייתה לי בכלל מקלחת.. חוץ מהגשם ששטף אותי, ואת הדמעות שלי..
עם רק ה"אמא" הזאת לא הייתה אגואיסטית ומגעילה לא הייתי בכלל מגיעה למצב הזה...~
אמרתי לעצמי,
והתחלתי להסתבן, לחפוף, ולשטוף את עצמי שוב.
עשיתי מקלחת יחסית קצרה, בכל זאת-
לא נעים הבית לא שלי בכלל.
יצאתי מהמקלחת,
ושמתי לב שמתחת למגבת היו בגדים. לקחתי את המגבת התנגבתי ועטפתי אותה על גופי העירום.
"אוריייי.." צעקתי בקול הצרוד שלי.
הוא-כן מאמי..
אני-אהמ, יש כאן בגדים. אמרתי לו..
הוא-כן תלבשי אותם, אני חושבת שהם יעלו עלייך.
הסתכלתי על הבגדים, היה שם מין מכנסון כזה, טרנינג ו-2 חולצות ארוכות, אחת דקה ואחת יותר עבה, חזיה וגרביים
התלבשתי. ובאמת ניהיה לי חמים יותר.
יצאתי ואורי הסתכל עליי.
אורי-איך את מרגישה מאמי?
אמר והושיט לי מסרק.
הסתרקתי בקלות, היה לי שיער חלק וגולש.
אני-בסדר יותר טוב תודה. באמת. אמרתי מסמיקה מעט.
אורי-בואי.
אמר ולקח את ידיי וירד למטה.
על השולחן למטה היו 2 צלחות. ו-2 סירים.
אורי-יש כאן ספגטי, וקציצות.
אני-אני לא רעבה.
אורי-רעבה, שמרעבה את אוכלת מובן?! סתכלי איזה מקל את.
אני-אני יכולה לשאול אותך משו?!
אורי-חופשי ילדונת.
אני-למה אתה ככה דואג לי? מאכיל אותי מביא לי בגדים, למה אתה בכלל מכניס אותי לבית שלך?!
אורי-כי הייתי בדיוק במצב שלך.
הוא אמר לי והוריד את הראש שלו.
מממ..
מקווה שהפעם יהיו ק צ ת יותר תגובות..
שבת שלום יפות (:
