סמי&משי=אהבהה לנצחח
23:19:02 לא אבל מי זאת?
___
איזה אח חופפפפפפר יש לווווו.
הדמיון הוא הנשק הטוב ביותר במלחמה נגד המציאות
הרגשתי ידיים על מותני.
ידיים קסומות.
דומות ליידים של רן.
הסתובבתי, דבר ראשון ראיתי את עניו,
השיר שהתחלף בזריזות החליף גם את תנועות הריקוד בחושניות יותר,
הוא התקרב.
הפעם ראיתי את פניו בבירור..
פרק 47-
פניו היו קסומות, כך גם ידיו.
הוא היה כל כך יפה. לא ראיתי יופי כזה מעולם.
בהתחלה חששתי.
התחלה חדשה.
ראיתי את רן לנגד עני- אך זה לא היה הוא.
המשכתי לרקוד איתו.
__
התיישבתי בין רגליו של רן.. והנחתי את ראשי עליו..
מגע גופו החשוף היה חמים ונעים, אהבתי את הריח שלו.. אהבתי את גופו.. אהבתי הכל בו.. כל כך אהבתי שהסתנוורתי מרוב אהבה.. הייתי מאושרת.. כנראה האדם הכי מאושר עלי האדמות.. לא הבחנתי כמה כואב היה לגלות את האמת אחר כך, כמה האמת הייתה מאכזבת ודוחה.
המשכתי להביט בעניו, שוקעת בחלומות.. הוא הביט לכיוון האח חושב על העתיד.. או אולי עד כרגע, או על העבר שלו.. העבר...
המשכתי לשב לצידו, ולחשוב עליו.. עד שהתייאשתי מהחום שהתחיל לשרוף את גופי..
__
היה לי מין הבזק.
הרשתי לעצמי להתפרע.
הוא התקרב.
התקרבתי.
הוא נגע,
נגעתי.
הוא היה כל-כך יפה, ממש כמו מלאך.
אך הרגשתי מגעיל,
איכזבתי אותו. את רן שלי.
הוא הבטיח שיחזור, ואני- לא מחכה לו!
הוא העביר את ידו על ידי החשופה וצמרמורת עברה בגופי.
חשבתי על רן באותו הרגע,
כל -כך התחשק לי לגעת בו, ולחבק אותו , לנשק אותו.
הרגשתי שזה סתם, שאני מענה את עצמי, מתענה.
שרן לא יחזור, לפחות לא בקרוב ועלי להתמודד עם המציאות.
הרגשתי איך פעימות ליבי משתנות והאנרגיה מתעצמת.
"איך קוראים לך?!" שמעתי את הילד אומר, בקושי שמעתי.
"ליז" צעקתי, בין כל המוזיקה והילדים הנדחסים בקושי היה אפשר להבין משהו.
הילד חייך אלי.
איזה חיוך!.
הרגשתי איך הבזק אור ניטז על עניי, ואיך גרוני שורף.
"עזבי אותה, אל תתני לה לשתות!" שמעתי את קולו של איתי וצחקתי.
"איתיוש.. נשמה שליייייי" צעקתי.
הילד היפה שרקד למולי הביט באיתי, שנינו הפסקנו לרקוד.
"ליז, את שיכורה.. רוצה ללכת?" איתי שאל
"לא, דווקא עכשיו? אני נהנת" חייכתי
איתי הסתובב והלך.
"אז.. איך קוראים לך?!" שאלתי
"עמית" הוא אמר. המשכנו לרקוד.
הוא לבש חולצה ורודה מכופתרת שהייתה פתוחה, וג'ינס.
לא ייחסתי חשיבות לכאבי הראש שפקדו אותי באותו הרגע, רק לי ולו ולתחושה הנהדרת שחזרה אלי.
סוף- סוף יכולתי להרגיש בנוח.
סוף- סוף הפנמתי את העובדה שכשרן יחזור, הוא לא יהיה לבד, רן הלך כדי לשכוח את העבר.. ואני חלק מהעבר שלו.
הקלדתי לעמית את מס' הפלאפון שלי. והלכתי.
יצאתי החוצה, לעבר הכביש שהיה ריק, איתי רדף אחרי.
"איתי נשמה שלי למה אתה לא נהנה? לך כפרה אני אהיה בסדר" אמרתי והייתי כל-כך שיכורה. לא זכרתי מתי שתיתי כל כך הרבה.
"לא עוזב אותך לרגע!"
"אחח ילד נדיר שלי" אמרתי והוא חייך.
נשכבתי על הריצפה וצחקתי.
"דייי..קומי.. ליז קומי" איתי צעק.
"חח נשמהההה.. רוצה עצה?" שמעתי איזה ערבי אחד אומר משהו לאיתי.
"מה?" איתי שאל אותו.
"דרוך לה על הראש, הכי טוב!"
"אמן תמותתת" צעקתי לו וצחקתי בקולי קולות. הוא הלך.
הפלאפון שלי צילצל.
"הלווווו" עניתי בצרחה והשתקתי את עצמי עם היד על הפה. איתי צחק ממני.
"טובבב..אני נכנסת" עניתי לעדי.
"יאלה בוא לפני שהכונפה עולה עלי במכות" אמרתי ונכנסתי.
שוב לרחבת הריקודים.
שוב המוזיקה החזקה.
השירים הכי אהובים עלי נשמעו, ולא יכולתי שלא לרקוד.
ידעתי ששתיתי כדי להתפרק.
המשכנו לרקוד. את עמית לא מצאתי עוד, לא השאיר סימן או זכר.. ורציתי לראות אותו שוב.
ראיתי בזווית העין את איתי רוקד עם מישהי, צמוד- אולי צמוד מידי.
ואז הם התנשקו, אני לא זוכרת איך ומתי.. אבל זה קרה.
"איתי.. גיליייייייי ימפגר" אמרתי לו והוא הסתובב
"איפה?" הוא שאל
"בתחת שלי אדיוט!" צחקתי.. הוא לא ענה והמשיך בעיסוקיו.
"נו איתי יא הומו, גילייי" צרחתי.
"מה גילי, היא לא פהה!!"
"אבל היא בבית, והיא אוהבת אותךךך" אמרתי..
הוא שוב לא התייחס.
הלכתי לעדי בחזרה והמשכנו לרקוד.
חזרתי הביתה בערך ב-5 וחצי, גמורה מעייפות.
כאב לי הראש, בכיתי והקאתי כל כך הרבה.
ואם זאת אהבה אני מוכן לקבורה
האם בין כל ענני הסתיו
אפשר למצוא את מה שכבר אבד
תגידי לי את
כשעלה נושר, מה הוא אומר
ומה העץ
מה הוא מרגיש
"כמה זה 20+20..?"
"40"
"לא..400"
חחח נוי הרגת אותי.. אוווהבת אותך
*ht047
שנהב הזאת חחחחחחחחחחחחחחחח
QUOTE (י-ע-ל @ 22/06/2006) *ht047
שנהב הזאת חחחחחחחחחחחחחחחח
חעעחעחעחעחחעחעחעחעחעחעחעחעח
הוא רק שלי 😛
QUOTE (G-A-L @ 22/06/2006) הרגשתי ידיים על מותני.
ידיים קסומות.
דומות ליידים של רן.
הסתובבתי, דבר ראשון ראיתי את עניו,
השיר שהתחלף בזריזות החליף גם את תנועות הריקוד בחושניות יותר,
הוא התקרב.
הפעם ראיתי את פניו בבירור..
פרק 47-
פניו היו קסומות, כך גם ידיו.
הוא היה כל כך יפה. לא ראיתי יופי כזה מעולם.
בהתחלה חששתי.
התחלה חדשה.
ראיתי את רן לנגד עני- אך זה לא היה הוא.
המשכתי לרקוד איתו.
__
התיישבתי בין רגליו של רן.. והנחתי את ראשי עליו..
מגע גופו החשוף היה חמים ונעים, אהבתי את הריח שלו.. אהבתי את גופו.. אהבתי הכל בו.. כל כך אהבתי שהסתנוורתי מרוב אהבה.. הייתי מאושרת.. כנראה האדם הכי מאושר עלי האדמות.. לא הבחנתי כמה כואב היה לגלות את האמת אחר כך, כמה האמת הייתה מאכזבת ודוחה.
המשכתי להביט בעניו, שוקעת בחלומות.. הוא הביט לכיוון האח חושב על העתיד.. או אולי עד כרגע, או על העבר שלו.. העבר...
המשכתי לשב לצידו, ולחשוב עליו.. עד שהתייאשתי מהחום שהתחיל לשרוף את גופי..
__
היה לי מין הבזק.
הרשתי לעצמי להתפרע.
הוא התקרב.
התקרבתי.
הוא נגע,
נגעתי.
הוא היה כל-כך יפה, ממש כמו מלאך.
אך הרגשתי מגעיל,
איכזבתי אותו. את רן שלי.
הוא הבטיח שיחזור, ואני- לא מחכה לו!
הוא העביר את ידו על ידי החשופה וצמרמורת עברה בגופי.
חשבתי על רן באותו הרגע,
כל -כך התחשק לי לגעת בו, ולחבק אותו , לנשק אותו.
הרגשתי שזה סתם, שאני מענה את עצמי, מתענה.
שרן לא יחזור, לפחות לא בקרוב ועלי להתמודד עם המציאות.
הרגשתי איך פעימות ליבי משתנות והאנרגיה מתעצמת.
"איך קוראים לך?!" שמעתי את הילד אומר, בקושי שמעתי.
"ליז" צעקתי, בין כל המוזיקה והילדים הנדחסים בקושי היה אפשר להבין משהו.
הילד חייך אלי.
איזה חיוך!.
הרגשתי איך הבזק אור ניטז על עניי, ואיך גרוני שורף.
"עזבי אותה, אל תתני לה לשתות!" שמעתי את קולו של איתי וצחקתי.
"איתיוש.. נשמה שליייייי" צעקתי.
הילד היפה שרקד למולי הביט באיתי, שנינו הפסקנו לרקוד.
"ליז, את שיכורה.. רוצה ללכת?" איתי שאל
"לא, דווקא עכשיו? אני נהנת" חייכתי
איתי הסתובב והלך.
"אז.. איך קוראים לך?!" שאלתי
"עמית" הוא אמר. המשכנו לרקוד.
הוא לבש חולצה ורודה מכופתרת שהייתה פתוחה, וג'ינס.
לא ייחסתי חשיבות לכאבי הראש שפקדו אותי באותו הרגע, רק לי ולו ולתחושה הנהדרת שחזרה אלי.
סוף- סוף יכולתי להרגיש בנוח.
סוף- סוף הפנמתי את העובדה שכשרן יחזור, הוא לא יהיה לבד, רן הלך כדי לשכוח את העבר.. ואני חלק מהעבר שלו.
הקלדתי לעמית את מס' הפלאפון שלי. והלכתי.
יצאתי החוצה, לעבר הכביש שהיה ריק, איתי רדף אחרי.
"איתי נשמה שלי למה אתה לא נהנה? לך כפרה אני אהיה בסדר" אמרתי והייתי כל-כך שיכורה. לא זכרתי מתי שתיתי כל כך הרבה.
"לא עוזב אותך לרגע!"
"אחח ילד נדיר שלי" אמרתי והוא חייך.
נשכבתי על הריצפה וצחקתי.
"דייי..קומי.. ליז קומי" איתי צעק.
"חח נשמהההה.. רוצה עצה?" שמעתי איזה ערבי אחד אומר משהו לאיתי.
"מה?" איתי שאל אותו.
"דרוך לה על הראש, הכי טוב!"
"אמן תמותתת" צעקתי לו וצחקתי בקולי קולות. הוא הלך.
הפלאפון שלי צילצל.
"הלווווו" עניתי בצרחה והשתקתי את עצמי עם היד על הפה. איתי צחק ממני.
"טובבב..אני נכנסת" עניתי לעדי.
"יאלה בוא לפני שהכונפה עולה עלי במכות" אמרתי ונכנסתי.
שוב לרחבת הריקודים.
שוב המוזיקה החזקה.
השירים הכי אהובים עלי נשמעו, ולא יכולתי שלא לרקוד.
ידעתי ששתיתי כדי להתפרק.
המשכנו לרקוד. את עמית לא מצאתי עוד, לא השאיר סימן או זכר.. ורציתי לראות אותו שוב.
ראיתי בזווית העין את איתי רוקד עם מישהי, צמוד- אולי צמוד מידי.
ואז הם התנשקו, אני לא זוכרת איך ומתי.. אבל זה קרה.
"איתי.. גיליייייייי ימפגר" אמרתי לו והוא הסתובב
"איפה?" הוא שאל
"בתחת שלי אדיוט!" צחקתי.. הוא לא ענה והמשיך בעיסוקיו.
"נו איתי יא הומו, גילייי" צרחתי.
"מה גילי, היא לא פהה!!"
"אבל היא בבית, והיא אוהבת אותךךך" אמרתי..
הוא שוב לא התייחס.
הלכתי לעדי בחזרה והמשכנו לרקוד.
חזרתי הביתה בערך ב-5 וחצי, גמורה מעייפות.
כאב לי הראש, בכיתי והקאתי כל כך הרבה.
מאיזה סיפור זה?
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
אתר האהבה הישראלי