בננות כמו שהבטחתי הנה ההמשך החדש של הסיפור..
מקווה שתאהבוו..
תדעו שאני מתה עלייכן,
וממש מעריכה את ההמתנה הארוכה שנאלצתן לעבור בגללי..
פרק קודם-
"איך אני אמשיך הלאה בלעדיו..? נשבעת לך אפילו שאני רק בת 18..
כבר חשבתי על עתיד משותף איתו..
על חתונה, ילדים.." אמרתי לו ומחיתי את הדמעות..
"יהיה בסדר, לאט לאט הכל יעבור.. זה רק עניין של זמן מאמי" הוא לחש לי..
"אני ידליק לנו רדיו..קצת נירגע" הוא אמר,
הלך להדליק את הרדיו וחזר לשכב לצידי על המיטה..
ברדיו נשמע השיר "מחפש תשובה" של היהודים..
התחלתי לבכות בלי הפסקה, כששמעתי את המילים הבאות –
"זה נכון ואין לי שום פתרון..אני עכשיו לבד,
אני פוחד מהמוות..החיים מה השאירו בי ,
הו כמה צלקות בצד..
תמשיך להתפלל, החרש למעלה..
אומרים שהוא שומע כל אחד.."
"אל תבכי ילדה.." מאור לחש באוזני וליטף את פניי..
"..יהיה טוב.. אני איתך תמיד, אני בחיים לא אעזוב אותך" הוא לחש לי וחייך אליי..
"תודה מאורי.. על מי שאתה..
אתה לא יודע כמה אני מודה לאלוהים על זה שהכרתי אותך" לחשתי לו..
"רואה.. אלוהים מביא קצת טוב לעולם.. נכון?" הוא אמר וצחקתי קצת ..
"איכשהו.." אמרתי..
"כן.. איכשהו.." הוא חזר אחריי..
והמשכנו לשכב על המיטה, בלי שום תכלית..
סתם שוכבים ומנסים לפענח את דרכו של העולם,
ואת ההחלטות הגורליות של האלוהים..
פרק חדש-
"אמא אני לא אבוא איתך לסבתא, מצטערת..
אבל אני חייבת לסיים את שיעורי הבית שקיבלתי במתמטיקה,
אחרת אין מצב שאני מצליחה בבגרות.." אמרתי לאמא ..
שארזה את כל המצרכים בשקיות נייר..
"חבל.. חשבתי שתעזרי לי לבשל לקראת האזכרה.." אמא התאכזבה טיפה..
"אני מצטערת.. אני אבוא יותר מאוחר אם אני אספיק..
אבל אני לא מבטיחה כלום" הסברתי לה..
פטפטנו עוד קצת.. ואז אמא כבר הלכה..
נשארתי בבית לבד, בית של 2 קומות.. 8 חדרים.. וילדה אחת בודדה..
כאב לי שתמיר לא נמצא איתי עכשיו,
כמה הוא היה מתלהב אם היינו נמצאים שנינו יחד כאן בבית..
הפלאפון שלי צלצל, זה היה מאור..
בימים האחרונים התחלתי להעריך את מאור יותר מכל אדם אחר בעולם,
הוא נמצא בשבילי תמיד, רואים שאכפת לו ממני.. ושאני ממש חשובה לו.
"היי מאור" עניתי..
"מה שלומך מותק...? מה את עושה?" הוא התעניין.
"שיעורים..לצערי"
"אה איזה באסה.. חשבתי שאולי תרצי לבוא אליי או משהו.."
"אתה נשמע קצת מצוברח..קרה משהו?" דאגתי.
"נפרדנו.. אני ואורית.. זהו זה סופי"
"וואי.. אני מצטערת...לא ידעתי"
"את הראשונה שיודעת על זה, היא הלכה מפה לפני בערך רבע שעה..
היא ממש בכתה.. כנראה היא ממש אהבה אותי.."
"אה.. אז אתה נפרדת ממנה?"
"כן.. לא יכולתי להמשיך לשקר לעצמי"
"לשקר?"
"זה לא לטלפון.. חייבים להיפגש"
"אני לא יכולה עכשיו, יש לי שיעורים.."
"נו מה אכפת לך מאמי..? תעשי אחר כך..
אני צריך אותך" הוא התחנן, ולא יכולתי לסרב לו..
"טוב נו.. בוא.."
"5 דקות ואני אצלך" הוא אמר, ובאמת אחרי 5 דקות הוא כבר הגיע..
..
"חחח איזה שלוכית את" מאור אמר לי והתחיל לצחוק..
"שתוק..אני בבית.. מה ציפית שאני אלבש?!" התעצבנתי עליו..
"מה!? את לבד כפרה?"
"כן..דולב ישנה אצל חברה, עמית אצל ידידה שלו.. ואמא אצל סבתא"
"חיה טוב הילדה.. בית ריק.."
"ממש חיה טוב.. אין לי איך לנצל את זה אפילו.."
"תזמיני אלייך או משהו.."
"את מי בדיוק אני אזמין..? אני בקושי בקשר עם מישהו,
חוץ ממך.. ועם דנה.. איכשהו.."
"כן, חופשי התרחקת מכולם.."
"טוב עזוב אותך ממני.. מה איתך? תספר לי" אמרתי לו וישבנו על הספה בסלון..
מביטים אחד לשני.. כשאני שוכבת על ברכיו..
"לא יכולתי להישאר איתה.. הייתה משיכה והכל, והיא אחלה ילדה..
נשבע לך דניאל, היא אוצר..
אחת הבנות הכי מקסימות שהכרתי.."
"אז למה זה לא הלך..?"
"לא היה לי את ה'קליק' הזה.. כל כך חיכיתי לו..
והוא לא בא.. וכשהבנתי שהוא גם לא יבוא..
החלטתי לחתוך את הקשר הזה..
למה לי להמשיך לחיות בבועה,
ובאותו הזמן לתת לה לחשוב שהכל מצוין בנינו.."
"כן יש בזה משהו..ואתה חושב שזה לטובה?"
"אני מאמין.. ממילא לא היה לי משהו רציני איתה"
"הייתם הרבה זמן.. למה אתה מלכלך?"
"זמן זה לא פונקציה.. אהבה לא הייתה.."
"מהצד שלך.."
"כן מהצד שלי.. משלה הייתה יותר מידי"
"מסכנה..אה?"
"כן.. אבל זה עדיף מאשר להאכיל אותה בסרטים.."
"כן ברור..אני לא אומרת שלא"
"חחח אני מת עלייך" הוא אמר לי וחייך אליי..
"גם אני עלייך" השבתי והסתכלתי בעיניו..
"אפשר לדבר איתך דוגרי?"
"ברור.. like always.."
"מכל הבנות שהייתי איתן במיטה.. את היית הכי הכי.." הוא אמר והתחלתי לצחוק..
"חחח הרגת אותי" אמרתי והייתי כולי אדומה..
"חחח..דוגרי.. לא יכול לשקר לך.. השוויתי כזה ואין בכלל מה לדבר.."
"אז כיף לי... כי אם הזיין הראשי של בי"ס 'אורט' אומר עליי
כזה דבר, כבוד גדול בשבילי" אמרתי וקרצתי לו..
"יש לך מזל שקרצת.. למה הייתי הורג אותך!" הוא אמר וסטר לי קלות בלחי..
"חחח למה מה תעשה?" שאלתי והתרוממתי אליו..
"אל תנסי אותי.." הוא השיב..
"אוף מה יהיה איתי מאור?" שקעתי בצער מחדש..
"יהיה טוב.. את עוד תמצאי אהבה.. את תראי"
"אתה חושב?"
"בטח.. אני בטוח" הוא אמר לי.. וחייכתי אליו..
"תודה"
"על מה מאמי?"
"על זה שאתה איתי.. שאתה עוזר לי..
שאתה תומך בי.. אתה לא יודע כמה אני מודה לך.."
"את יודעת למי אני מודה?"
"למי?"
"לאלוהים.."
"לאלוהים, למה?!"
"כי הוא הפגיש בנינו..
והפיל עליי מלאכית שכל אחד היה מת לזיין"
"חחחחחחח איך אתה מדבר מאור?!"
"סתם צוחק איתך" הוא אמר וקרץ לי..
המשך יבואאא.... (: (:




