איזה כישרון..
אהבתי את הרוע שלה...חח תוקעת ייבושים בפנים.
חחח קבלי סגידה...כאילו היא...טוב זו בעצם את..חחח עזבי היסתבכתי..
קיצור,תמשיכי..
אני מאוהבתת בסיפור הזה!
תודה בננותתת .. המשך מחר!!
בבוקר קמתי עם חיוך על הפנים, היום יום שישי- היום האהוב עליי 😊
ירדתי למטה בעצלנות רבה, ונשכבתי על הספה בסלון..
אמא- דניאל קומי! את לא תספיקי לבית ספר!
אני- אמא.. אוף.. אין לי כוח ללכת. אני מתה מעייפות.
אמא- דניאל לא מקובל עליי. קדימה לכי להתארגן.
אני- טוב טוב.. אני קמה.
אמרתי בחוסר ברירה, וניגשתי לעבר המדרגות.
דולב ירדה במהירות מהקומה השנייה, ועצרה אותי לפני שעליתי למעלה.
אני- דולב את מפריעה לי לעבור.
דולב- זה היום דניאל!
אני- מה היום?
דולב- הפגישה בכיתה..! את צריכה לבוא איתי!
אני- רואה אמא! אין בית ספר חה חה חה ..
אמא- בשום פנים ואופן לא.. את תלכי לכיתה של דולב, ומיד אחר כך לבית ספר.
אני- אוי אמא..
עליתי לחדר והתארגנתי לבית הספר. ארזתי בתיק את ספרי הלימוד הדרושים,
וכן הרבה חטיפים טעימים כדי לנשנש בשיעורים המשעממים..
שעתיים היסטוריה היום- פשוט סיוט!
----
"תלמידים יקרים.. אבקש מכולם לשבת..
יש לנו אורחת בכיתה אם לא שמתם לב"
אמרה המורה לתלמידי הכיתה שנעו ללא הפסקה בין השולחנות..
כאלו זאטוטים קטנים ושובבים..
עמדתי בצד הכיתה והתבוננתי על כולם, כמה קטנים הם וחמודים.
ודולב- כמה שהיא התרגשה מנוכחותי בכיתה.. זה כל כך החמיא לי.
אני- נעים מאוד אני דניאל, אחות של דולב.
אמרתי עם חיוך על הפנים.
דולב סיפרה מעט עליי, ולמה היא מעריצה אותי..
ואחר כך שאלו אותי מספר שאלות על הקשר שלי ושלה.
כאב לי לענות תשובות שרובן היו שקריות,
שכן אין בנינו קשר טוב.. כי אני לא נותנת לו צ'אנס.
אני באמת מתנהגת לא יפה למשפחה שלי, בזלזול מוחלט.. אני חייבת לטפל במצב הזה.
---
כשהגעתי לבית ספר, נכנסתי לכיתה באיחור.. והתיישבתי במקומי.
הסתכלתי אחורה, לשולחן של דנה וחייכתי..
'אני מתה עלייך' לחשתי לה.. והיא צחקה.
דפנה ישבה שולחן לידי, והתבוננה בי לאורך השיעור..
לאחר כמה דקות של מבטים לא פוסקים מצידה החלטתי לנקוט עמדה ולהגיד לה משהו.
"תגידי מה הבעיות שלך?" שאלתי אותה בעצבים.
"אין לי בעיות, מה את רוצה?" היא ישר השיבה בתוקפנות.
לא הגבתי, והמשכתי לקשקש במחברתי.
בלי לשים לב, לאחר דקות ספורות,
התמלא לי דף המחברת בשם 'מאור' בלי סוף.. חייכתי לעצמי..
מה קורה לי? האם אני מתאהבת בו שוב?
האם אי פעם הפסקתי לאהוב אותו בכלל?
---
בהפסקה חיכיתי למאור ליד הכיתה שלו..
"כמה טוב לראות דבר יפה כמוך על הבוקר" הוא אמר לי בחיוך.. וחיבק אותי.
חייכתי אליו ולא אמרתי מילה.
ירדנו למטה לחצר, וטיילנו קצת ברחבת בית הספר.
"מאור מה קורה בנינו?" שאלתי בהססנות..
"מה את רוצה שיקרה?" הוא ענה לי בשאלה, הוא כל כך אוהב לעשות את זה!
"לא יודעת.. ואתה?" שאלתי והחזרתי לו בשאלה, כדי לעצבן אותו.
"אני רוצה שנהיה ביחד..תמיד" הוא אמר והחזיק לי את היד.
"אבל..פעם קודמת זה לא הלך" אמרתי לו בייאוש..
"זה לא הלך,כי את לא רצית בזה.." הוא ענה לי.
"זה לא שלא רציתי.. עזוב, זה לא חשוב עכשיו" אמרתי וניסיתי להתחמק.
"באמת זה לא חשוב עכשיו, מה שחשוב הוא..
שלדעתי כדאי לנו לנסות.. חבל לוותר.. יש בנינו כימיה נדירה"
הוא אמר והתבונן בי. לא עניתי, ונשקתי לו על הלחי..
דפנה פתאום צצה משום מקום, ועמדה ליד שנינו.
"תגידי אנחנו נראים לך כמו בובות בחלון ראווה?" אמרתי לה בעצבים.
"מאור אתה לא מתכוון לספר לה?" דפנה שאלה את מאור עם חיוך על הפנים.
"לספר לי מה?" מיד הגבתי, ונורה אדומה מיד דלקה אצלי.
"סתם עזבי דניאל,אל תתייחסי אליה" הוא אמר לי, ולקח אותי הצידה.
אבל דפנה לא ויתרה "אם אתה לא תספר,אני יספר" היא אמרה בקול מאיים.
"תגידי דפנה מה הבעיות שלך? את חושבת שאני מפחד לספר לה..
את כזאת ילדה רדודה, זה לא יאומן" מאור ישר תקף אותה.. והיא הלכה מאזורנו..
והרגשתי שמסתירים ממני משהו שכנראה חשוב..
"מאור תספר לי מה זה. אני רוצה לדעת" ביקשתי ממנו.
"טוב תראי, אני לא יסתיר ממך.." הוא אמר ונשם עמוק
"..אתמול נפגשתי עם דפנה, אחרי 20 שיחות טלפון שלא נענו ממנה..
היא פשוט שיגעה אותי דניאל. אז לשיחה ה-21 עניתי..
שאלתי מה היא רוצה ולמה היא מצלצלת כל כך הרבה פעמים..
והיא אמרה שהיא חייבת לפגוש אותי ולספר לי.." הוא אמר והתבונן בי ..
"נו תמשיך,אני מקשיבה" אמרתי ונתתי לו יד.
"..בקיצור כשנפגשנו היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי,
ושבחיים היא לא הרגישה ככה למישהו..
שמכל הבנים שהיא הייתה איתם, אני האחד בשבילה..
ורק איתי היא מרגישה ניצוצות וכל מיני כאלה דברים.."
"חצופה!" מיד הגבתי בקנאה.. והמשכתי להקשיב לדבריו.
"..ואז היא התקרבה אליי ונישקה אותי" הוא אמר, ושתיקה שררה במקום.
"נישקה אותך?" שאלתי כלא מבינה.
"ואתה עמדת כמו בול עץ ולא הגבת? או שנישקת בחזרה?" מיד שאלתי.
"דניאל התנשקנו. אבל זה לא מה שאת חושבת"
"חח המשפט המפורסם.." מיד אמרתי.. והרגשתי דקירה בלב.
"דניאל אני אוהב אותך, את יודעת את זה.. תמיד אהבתי. ואני תמיד יאהב!"
הוא מיד הגן על עצמו. "אז אם אתה כל כך אוהב איך עשית את זה?!" צעקתי עליו.
"את יודעת כמה זמן אני מחכה לקבל ממך נשיקה..
ולא רק חיוך קטן או נשיקה קטנה במצח..?! את לא יודעת כמה זמן!..
ושדפנה נישקה אותי אתמול,אז כן נישקתי בחזרה! לא כי רציתי אותה..
אבל רציתי להרגיש נאהב! כי הרבה זמן לא הרגשתי ככה!" הוא אמר.. ושתקתי..
"טוב לא אכפת לי.. הרי אנחנו לא ביחד" מיד אמרתי,
וידעתי שכמו שאני משקרת לו, אני משקרת גם לעצמי.
"לא ביחד?..אז הנשיקה שלנו הייתה לך חסרת משמעות?" הוא מיד ענה.
"בדיוק כמו שהנשיקה שלך עם דפנה הייתה חסרת משמעות" הגבתי במהרה ושתקתי.
התבוננו אחד בשנייה..
"אמרתי לך שאני ואתה זה מסובך מידי..בחיים זה לא היה הולך" אמרתי לו..
"לא יודע מה להגיד לך דניאל" הוא ענה.. והשתיקה חזרה על עצמה.
תגובותתת..
יוו עצוביייי..אהההההההה הדפנה הזאתת שתמותת
תמשיכי מאמממממי 😊
ואת מוזמנת לקרוא תסיפור שלי "משנאה לאהבה" 😊
מאמוש זה ממש ממש יייייאאאאאאאאאאאאפפפפההה
אני מכורה לסיפור שלךךך
הוא אחד היפיםםם שיש באתר....
חח
לאבבבב יוו
רותם!!!
נ.ב- המששששששךךךךך
מהררררררר
יואווו בקשההה שתוותר לוווו הם כאלה מתאימיםם כאלה חמוגיםם אבל שלא יבגוד בה שובבב
למה אני לא ישלוט על המעשים שליי
מחכה להמשךךך
אוהבתתת
טלוששש
חחחחולה עלייכן בננות!!
המשך בקרוב (אולי אפילו עוד מעט)
לאב יווו
הוא לא בגד בבה..!
הוא לא חייב לה שומדבר..
היא משחקת בכלוםם.ץ!! מגיעע להה!!
יאאאלה המששששכוש=]
כשחזרתי הביתה מהבית ספר, הארוחה החמה חיכתה על שולחן האוכל כמו בכל יום..
כולם חיכו לי שאחזור..
האוכל היה פשוט תענוג, וממש ליקקתי את הצלחת (: ..
עמית סיפר לנו קצת על אחת שהוא הכיר.. ושהיום הם יוצאים לדייט..
וביקש שאני יעזור לו לבחור מה ללבוש..
ואני.. אחרי שהבנתי איך התנהגתי זוועה למשפחה שלי בזמן האחרון..
מיד הסכמתי לעזור.
כמו כן, הבטחתי לעזור לדולב בשיעורי הבית שקיבלה בהנדסה..
ולאמא הבטחתי שאני יבוא איתה לבית קברות..
------
הגיעה השעה 2, וכמו שהבטחתי לאמא התארגנתי והלכתי איתה לבית קברות..
קשה לי ללכת לבית קברות, ומאז שאבי נפטר לא דרכתי שם..
כשנכנסתי, ישר זלגו דמעות מעיניי..
רק המחשבה שכל המצבות האלה יכלו להיות בני אדם..
שכעת לא חולקים עימנו את חייהם.. מכאיבה לי יותר ויותר..
ניגשתי למצבה של אבי.. התבוננתי על החריטות שעליה..
התכופפתי.. ליטפתי את המצבה.. ונשקתי לה..
"אין לי הרבה מה לומר.. רק שאני מתגעגעת" לחשתי.. וקמתי משם...
"תודה שבאת איתי מתוקה" אמרה לי אמי כאשר נסענו בדרך הביתה..
"אין בעד מה" אמרתי לה.. "קרה משהו? את נראית מרוחקת.." היא שאלה אותי..
רואים שהיא מכירה אותי טוב.. ישר יודעת איך אני מרגישה..
"קורים הרבה דברים.. וקשה לי להתגבר על כולם" אמרתי בייאוש..
"רוצה לספר לי?" היא שאלה אותי.. ולא עניתי
"אני מבינה שלא.. טוב שתרצי את מוזמנת. אני כאן בשבילך" היא אמרה לי וחייכה.
------
כשחזרתי הביתה ישבתי עם דולב והסברתי לה את המשפטים בהנדסה,
ותרגלתי איתה כל מיני תרגילים שהיא לא הבינה..
בסוף היא נישקה אותי ואמרה לי תודה, ושממש עזרתי לה. וזה עשה לי טוב בלב (:
איך שסיימתי צלצל הפלאפון שלי
"לא אל תשחק איתי.. כי אין מצב ששוב פעם תבלבל אותי"..
תנחשו מי זה?! ניחשתם נכון.. זה מאור..
היססתי אם לענות או לא.. ובסוף עניתי. "כן מאור?" שאלתי כמתעניינת.
"דניאל..דיי נו..אל תעשי לי את זה" הוא אמר לי והתחנן לסליחתי..
"זה בסדר.. אני לא כועסת" עניתי בשקר.. "בטוח?"..
"כן בטוח מאור.." אמרתי.. ובאיזשהו מקום באמת לא רציתי לכעוס עליו..
כי הוא היה לי חשוב.. לא רציתי להמשיך לשחק בו..
"רוצה שניפגש היום?" שאלתי אותו. "בכיף..רוצה לבוא אליי?" הוא שאל בשמחה.
"אמ..בסדר. אני יהיה אצלך ב-10 וחצי ככה.. מתאים?" שאלתי..
"כן ברור..תרגישי חופשי. בואי מתי שבא לך..הבית ריק" הוא אמר וניתקנו את השיחה.
------
בערב הלכתי לעזור לעמית כמו שהבטחתי, ובחרתי לו את פרטי הלבוש שהכי הולמים אותו..
"אתה נראה כל כך יפה עמית..אם לא היית אח שליייי.." אמרתי ושנינו צחקנו.
"באמת את אוהבת? זה חשוב לי.." הוא מיד אמר.
"אתה יודע שלא הייתי משקרת לך!.. בטח שזה יפה!.. תהנה היום..שמעת?!
ותתנהג אליי כמו לליידי" מיד הוספתי.. והוא חייך.
----
אחר כך נכנסתי להתקלח ולהתארגן קצת לקראת הערב..
דיברתי עם דנה מעט, וסיפרתי לה על מאור ודפנה..
והיא אמרה לי שלא נורא ושאני יסלח לו, שלדעתה הוא משהו מיוחד..
ואני מיד סמכתי על דעותיה של דנה ואישרתי את דבריה כאות להסכמה..
אני מרגישה שאני מתאהבת בו מחדש.. וכל פעם יותר ויותר.
לבשתי חולצה שחורה חדשה שקניתי, מכופתרת מקדימה וקצת חשופה..
ג'ינס 7/8 ונעלי שפיץ.. כמו כן כדי שלא יהיה לי קר לקחתי את המעיל ג'ינס החדש שקניתי..
התבוננתי במראה,סירקתי את שערי.. והתאפרתי קלות..
בדיוק כמו שאני אוהבת.. עיפרון שחור, קצת סומק ורדרד.. וצללית עדינה..
ויצאתי לדרכי.
----
כשהגעתי למאור,דפקתי על הדלת אבל אף אחד לא ענה..
שיערתי שהוא בטח למעלה והוא לא שומע אותי ולכן פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה.
"מאור,איפה אתה מאמי?" שאלתי. "אני למעלה,בואי תעלי!" הוא אמר לי.. ועליתי לחדרו ..
כשנכנסתי לחדר גיליתי עלי כותרת של ורדים פזורים על הרצפה.. ועל המיטה בצורת לב..
על הספרייה שלו היו מלא נרות בשלל צבעים וריחות מקסימים.. ומוזיקת רקע שקטה ..
"אני לא מאמינה!" אמרתי לו.. ועל פניי הופיע חיוך כה גדול ומוקסם.
"את אוהבת נכון?" הוא מיד שאל בפחד. "אוהבת מה?" שאלתי..כאילו אני לא מבינה.
"נוו באמת דניאל" הוא מיד ענה לי. "בטח שאני אוהבת" אמרתי לו.. והחזקתי את ידיו..
"ואתה יודע מה עוד אני אוהבת?" שאלתי אותו.."מה?" הוא מיד שאל בחזרה..
"אותך" אמרתי..
והתנשקנו...
יאאאא איזה יאאפפפפפפפפפפפה
אהבתיייייייייייי מאווווד=]
מחכה להמשששך!
בתאאאאלוש
מ=ה=מ=ם
איזהה חמודדדדד מאורררררררררררררר 😁
מאמי את מוזמנתת לקרוא את הסיפור שלי א=ה=ב=ת ח=י=י=
המששששששששךךך
שבוע טוב
ואי מאמי המשך מדהיים אהבתי את הפרק הזה ממש ממש
את מוזמנת לקרוא תסיפור שלי "משנאה לאהבה "
ותמשיכיי דחווף
אתר האהבה הישראלי