מהממםםםםםםםםםםםםם
תמשיכייייייי
😮 יאא מהמםם ומעניין המשךך דחוף
פשוט יום אחד באה אחת האחראיות בפנימייה כשהיא אומרת לי
"טל.. הגבר הזה, שמגיע לכאן כל פעם, לא יוכל להגיע לכאן יותר.."
"וזה למה..?" שאלתי בכעס
"בגלל.. שיש סיבה מסויימת שבגללה הוא לא יוכל להגיע יותר.." היא השיבה
"ומה היא בדיוק..?" שאלתי
אבל היא סירבה לענות לי.. ממש ממש כעסתי,
גם נבהלתי קצת.. הטון דיבור שלה לא היה רגיל ממש.. הוא היה.. מוזר..
ידעתי שהמדריכים לא ידעו על הקשר הרומנטי שנוצר בייני לבינו
אבל הם כן ידעו שנוצרה כימיה ושאני והוא בקשר טוב..
נורא הייתי צריכה דמות גברית כזאת שאוכל להישען עלייה..
כי אצלי, בבית.. לא היה את זה..
היו לי הורים שגרמו לי להרגיש מושפלת, אבא היה יוצא בבוקר וחוזר בלילות
לפעמים גם לא חוזר בכלל
ואמא תמיד הייתה יוצאת לעבודה,אח"כ מהעבודה חוזרת הביתה מתקלחת מתארגנת ויוצאת שוב
הייתה אומרת שהיא הולכת לקניון או לקוסמטיקאית או לחברה או לבית קפה
אבל אני ידעתי טוב מאוד שהיא בין היתר גם עוסקת בזנות.. ללא תשלום.
אז החלטתי לברוח
וכשסוף סוף הגעתי לפנימייה היה לי נורא קשה להתאקלם..
אני, ילדה שלא יודעת מה זה מסגרת, נכנסתי למקום הכי סגור!
הבנאדם היחידי שהיה לי מהמשפחה הייתה אחותי הגדולה, שהיא כבר נשואה
וכבר יש לה ילד,
היא אומנם רק בת 20.. אבל גם היא כמוני רצתה לברוח וכמה שיותר מהר!
או יותר נכון.. אני רציתי כמוהה..
נורא היה לי עצוב לדעת שזה המצב ושאני לא אוכל להיפגש עם אותו בחור שוב..
חברות בפנימייה לא היו לי, ותמיד הייתי לבד
והוא היחידי שם שבאמת דיבר איתי והיה איתי, ולא שלא רצו להיות חברות שלי
אני פשוט לא אהבתי את המקום הזה, הוא הגעיל אותי
דיכא אותי, גרם לי להרגיש חולה..
תמיד כשהייתי מבואסת הלכתי לשבת באיזשהי פינה בפנימייה שאף אחד לא שם לב אלייה בכלל
אבל אני מרוב שיעמום מכירה כבר כל חור, יותר טוב אפילו ממנהל הפנימייה.
הלכתי לשבת בפינה הזאת שלי.. כשהיא פונה לאיזשהו כביש, מה שהפריד בייני לבין הכביש הייתה גדר
תמיד הייתי מסתכלת על הכביש הזה.. וברקע הייתי רואה תמיד את השדות החקלאיים..
יום אחד, כשישבתי שם בפינה הזאת שלי ולשם שינוי לא הסתכלתי על הכביש
הראש שלי היה מושפל.. בכיתי.. הרגשתי בודדה,
שמעתי שמישהו קורא לי
"טל.. יפיופה.." הוא לחש, הסתכלתי מסביבי ואז.. הסתכלתי אל הגדר
וזה היה הוא.. אותו בחור שהתאהבתי בו..
"למה את בוכה ילדונת? לא כיף לי לראות אותך ככה..קחי.." והעביר לי סוכרייה גדולה גדולה על מקל
דרך הגדר..
כ"כ שמחתי לראות אותו חייכתי אליו ומבעד לגדר נתתי לו נשיקות על השפתיים
(לא יכלתי יותר מזה, הגדר הפרידה)
"יש לי הצעה בשבילך מאמי.." הוא חייך..
"והיא..?" הבטתי בו בסקרנות..
אני לא ממשיכה אם אין עוד תגובות..
חעחע
סיפוררר מרתקק מאוד
אז תמשיכי בבקשההההההה 😉
QUOTE (Killer-it @ 04/02/2006) אני לא ממשיכה אם אין עוד תגובות..
חעחע
אל תתחילי איתי.. מזה לא ממשיכה??
בננות תגיבוווו לההההה 😠
ווואייי מדהיםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
המשךךך..!!!
"אני מציעה לאמץ אותך ילדונת.."
פקחתי את שתי עייני, "אמת???" שאלתי בפליאה
הוא חייך אליי ואמר "אכן.. כן.."
"אבל.. מה עם אישורים.. ו.." התחלתי לשאול כשהוא קטע אותי ואמר
"לזה כבר דאגתי, אני הולך למזכירות הפנימייה, לכי בבקשה לאיזור החצר, כי בטח יקראו לך
אז כדי שתשמעי.." הוא חייך אליי..
שמחתי כ"כ ורצתי אל החצר..
לאחר כ.. רבע שעה בערך קראו לי "טל.. טל אגמון.. גשי בבקשה אל המזכירות"
נגשתי לשם בפנים קודרות שלא ידעו שאני כבר יודעת,
הוא ישב שם וחייך אליי, המנהלת גם היא עמדה שם ואמרה "בואו.. נכנס אל החדר שלי.. נשוחח קצת.."
נכנסנו והתיישבנו על יד שולחנה
לקחה שלוק מן הקפה שלה..
"אממ אוקי.." היא הביטה בנו בחיוך מפקפק..
"אז.. טל.. האדון הזה.. שכפי שאני מבינה את מכירה כבר.. מעוניין.."
ומשום מה היה לה קשה להגיד את זה.. היא לקחה עוד שלוק מהקפה שהיה לה על השולחן
"הוא מעוניין לאמץ אותך חמודה.."
ואז.. מסטטוס של ראש מושפל הרמתי את ראשי והבטתי בו בחיוך, חיוך של אור ואושר עלה על פניי
הוא חייך ואמר "מה לא עושים כדי לראות ילד שמח ומאושר כמוהה?"
"חח כן.." אמרה המנהלת בחיוך מאולץ
היא ניראתה לחוצה.. אבל לי לא היה אכפת כי כל מה שידעתי זה שאני אוהבת את הבנאדם הזה
ושאני באמת רוצה להיות איתו, בצורה חוקית כמובן..
"אז.. לפני כן אדון.." ואז היא לרגע עיינה באישורים שהוא הביא עימו.. "כן.. אדון.. מוטי זוהרי"
היא המשיכה.. הבטתי בו בחיוך, "אז מה מביא אותך לפה..? למה לך לאמץ? ולמה דווקא את טל?"
היא שאלה בחודרניות והאמת שרציתי לדעת..
"אוקי.. אז ככה.." הוא התחיל.. ואז הפסיק לדבר.. חשב מספר שניות והמשיך
"כן.. תמיד רציתי לאמץ ילדה.. והעדפתי ילדה גדולה.. ככה. בגיל של טל
כי זה גיל שהיא כבר פחות או יותר מה היא רוצה מעצמה, ולא תעשה לי הרבה בעיות..
ולמה דווקא טל..? הגעתי לכאן כדי לחפש את אותה ילדה.. וראיתי את טל יושבת לבד
אז באתי ודיברתי איתה ובאמת התפתח בינינו קשר שבו אני מרגיש שאני רוצה אותה כבת חסותי"
"אני מבינה.." אמרה המנהלת והמשיכה לחדור "ומה בת זוגתך אומרת על כך..?"
"אהממ.. אני.. רווק גברתי.." הוא אמר כשהוא מתחיל להרגיש לא בנוח עם העניין,
"רווק... ואתה עוד רוצה לאמץ נערה בגילה.. מעניין.."
"הכל מואשר גברתי.. הכל כתוב פה במסמכים.. את רואה בעצמך, חתימות, אישורים.. הכל כתוב
שחור על גבי לבן."
ובאותו רגע החלטתי שבכל אופן מדברים פה עליי ושמחובתי להצטרף אל השיחה
"המנהלת, אני רוצה שהוא יאמץ אותי.. אף פעם לא היה לי אבא אמיתי.. ואמא.. יש לי טראומה מאמא
אני לא רוצה שמישהי תאמץ אותי.. רק מישהו..וכבר רקמתי יחסים טובים איתו.. אז מן הסתם זה יהיה הוא.."
"אוקי.." אמרה המנהלת "מוטי גש איתי לחתימות ואישורים אחרונים ו.. שיחה אישית.. ובנתיים טל
את לכי גשי לארוז תיקים ולסדר את החדר לפני שאת הולכת.."
רצתי מהר הייתי הכי מאושרת שבעולםםם!
ומפה בעצם... מתחיל הסיפור האמיתי..
אתר האהבה הישראלי