כרוניקה של אנורקסיה ידועה מראש

הסרט התיעודי 'רזות עד מוות' שופך אור חדש על האנורקסיה - מחלה, כך מסתבר, שמוזנת ומטופחת בעיקר על ידי אמצעי תקשורת ההמונים

בתיכון בו למדתי, מלבד שאר המיגדרים, הייתה גם קבוצת הזהב שנקראה "המחולניקיות". המחולניקיות היו, פחות או יותר, התשובה הישראלית והקלאסית לתופעה התמוהה של מעודדות באמריקה. כמוהן, הן התהלכו עם הילה של הצלחה, ונראה היה שאבק פיות מלווה כל צעד מדוד וחינני שהן עשו. באותה תקופה, אם לא רצית להיות מחולניקית (ללא הפרדה על בסיס מיני), רצית לצאת איתן.

כחלק מהתחזוק השוטף של הילת המושלמות שלהן, מלבד מתיחת השיער ל"גולגול" מושלם עד כאב שורשים, מלבד הכתב הזעיר והקליגרפי שכולם רצו להעתיק ממנו, היתה גם איזו משיכת חבל שקופה, בלתי נראיית לעין, אבל מאוד נוכחת. הן רצו להיות רזות, מאוד רזות. רזון יאפשר לך לקפוץ גבוה יותר, להסתובב מהר יותר, ואולי תזכי בסולו ההוא, הנחשק והיחידי. והן היו מוכנות לעשות כל מיני דברים עבור זה, לא כולן כמובן, אבל רבות מאד.

השיחות נסובו על כמה שעות אפשר להחזיק רק על מסטיק בזוקה, כפות ידיים הפכו להיות כתמתמות מאכילה של גזר ורק גזר, בקבוצה קטנה אבל נחושה, הן עודדו זו את זו, היוו תחרות זו לזו, וזה היה המועדון הסודי הכי סגור והכי נוקשה שבנמצא. זו היחידה שנכשלה במאמציה לעמוד בדרישות המורים, ושלא בטובתה גבהה והשמינה, פרשה מן המחול והיתה מסתובבת במסדרונות, בודדה כמו ג'ירף בעדר של איילות. היא, מצידה, חצתה את הצד של המיתרס, פיזרה את השיער ועטתה עליה שכבה של שומן יתר ופרובוקציות. רק שנים אחר כך, נוכחנו לדעת את המחיר שהדבר גבה מהן.

הסרט 'רזות עד מוות', למרות העיסוק השכיח שלו באנורקסיה, הוא לא עוד סרט סתמי. בקריינותה ספוגת האנושיות של סוזן סרנדון, הסרט מכסה תחומים שהיו מוכרים פחות מסרטים אחרים שעסקו בנושא. נדמה לנו לפעמים שהמודעות הגוברת היא זו שמביאה למניעה, אבל באופן טרגי ונורא, רוב מי שפונה היום לאנורקסיה לומד את השיטות דוקא מהטלוויזיה ומהסרטים. נערה שהעריצה את קארן קרפנטר, מספרת שצפתה בסרט שמשחזר את פרשת חייה, וכחלק מפולחן ההערצה, 'העתיקה' את השיטות להרעבה העצמית של קרפנטר. העובדה שקרפנטר נפטרה מדום לב בגיל 32 לאחר כחמש עשרה שנים של גלולות הרזייה והרעבה מתמדת, לא חילחלה אל תודעתה. היא פשוט רצתה להיות שווה יותר.

במקום המסוכן והדו-משמעי שאנחנו נמצאים בו היום, נדמה שקשה יותר מתמיד להשתלט על אנורקסיה ושאר הפרעות אכילה. באינטרנט פושות קבוצות תמיכה סודיות של נערות וקבוצות שמתקראות 'פרו אנה', בעד אנורקסיה. הן חולקות ביניהן את כל האופנים להעמיד פנים ולהתנגד לטיפול שהן מקבלות. נדמה שהאובססיה למשקל נפוצה כל כך, שאי אפשר להתייחס לזה כאל מחלה ספציפית - כולן רוצות להיות רזות יותר. אחד מהמחקרים המטרידים ביותר, גילה שאלפי נשים שנסקרו, נשים רגילות לחלוטין שאינן חולות באנורקסיה, יעדיפו להיות חולות במחלה קשה שיבריאו ממנה, כדי להוריד ממשקלן. ועדיין, כפי שצויין בסרט החשוב הזה – מדובר בהפרעה הפסיכיאטרית הכי קטלנית שיש, ולא בתקופה קשה שכל נערה אמורה לעבור בהתבגרותה.

התוכנית תשודר בערוץ 8, היום (ג') בשעות 10:25, 18:30 ו- 01:10. ומחר (ד'), בשעות 07:30, 12:45 ו- 15:40


מקור: http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=222368&sid=49