הכל התחיל לפני חודשיים בערך, אחרי שנים של ריקוד בעיר שלי..החליטו פשוט לסגור את החוג לצמיתות.
לא הבנתי מה קורה וממש התעצבנתי!
הרגשתי ממש בגידה אחרי כל השנים שרקדתי פה, לסגור את הדבר היחיד שהביא משמעות לחיי.
אחרי בירורים רבים החלטתי לעבור לחוג היפ הופ מחוץ לעיר שלי, ואני פשוט מודה לאלוהים שגרם לי להגיע להחלטה הזו כל שניה ושניה.
ברגע שנכנסתי לסטודיו ראיתי אותו שם, צוחק עם חבורת בנות סביבו, כולן מביטות עליו בהערצה, בתקווה שיזרוק להן רק מילה, מילה אחת קטנה, שתעשה אותן מאושרות למשך השבוע או אפילו יותר.
נכנסתי עם כמה מחברותיי שהחליטו להצטרף אליי, המבטים שלנו הצטלבו, אך הוא נראה קשוח וקר, כאילו לא אכפת לו בכלל שיש לו תלמידות חדשות, לא עניין אותו אפילו איך קוראים לנו, פשוט התחיל בשיעור כרגיל, כאילו אני עציץ.
הרגשתי השפלה, כאילו אנחנו מכירים המון שנים והוא פתאום מתעלם, משום מה הוא גרם לי להרגיש משהו אחר, משהו שונה, שאי-אפשר לתאר, בשלב הזה לא ידעתי אם זו שנאה על כך שהוא מתעלם מרקדנית מוכשרת כמוני, או משיכה כי הוא "קשה להשגה".
אם לא הבנתם עד עכשיו, זה המורה שלי לריקוד.
התחיל השיעור.. הוא צעק “come on girls” וכולן עשו בידיוק אחריו, כל תנועה ותנועה, כולןן כמו שלוליות שלו, נמסות, בידיוק כמוני.
התחלתי לרקוד, שמתי לב שהוא זרק מבט בשלב כלשהו, אך התעלמתי, החלטתי שגם אני יהיה קרה וישחק במשחק שלו.
בחימום שלנו, לפני שהתחלנו לרקוד הוא עבר בין הבנות, תיקן את מי שלא מספיק גמישה, מתח פה ושם רגליים ,גב, ידיים של בנות.
מכיוון שאני רוקדת המון שנים והייתה לי הפסקה ארוכה, קצת נחלשתי וגופי בגד בי, לא נמתחתי כמו שצריך.
הוא הגיע אליי, השתדלתי כמה שיותר להראות כמה טובה אני, ולהבליט את עצמי וכל כך נלחצתי שהוא עמד לידי והסתכל התחלתי לרעוד טיפה, אין לי מושג אם הוא שם לב, אבל ממש קיוויתי שהוא לא.
הוא התקרב אליי לאט לאט, ואני בנתיים לא יודעת מה לעשות עם עצמי, הניח את היד שלו על רגליי ומתח אותן טיפה, החזיק את היד שלי ומתח אותה גם, הסתכלתי עליו בתהייה, עם העיניים הגדולות שלי, הוא הסתכל עליי בחזרה מבט חודר, כאילו היה משהו מיוחד, משהו שלא היה לו עם שום רקדנית שלו, רק אני, רק איתי.
פתאום אחת הבנות בסטודיו קראה לו, והוא כמובן הלך.
כעבור כמה דקות, כשסיימנו את המתיחות, התחלנו את האיסוליישן, זה חימום של תנועות מתוך הריקודים כלומר זה לא ריקוד ממש.
זה היה השיעור הראשון אז לא ידעתי כל כך מה לעשות, ואיך לעשות, זה היה סגנון שונה ממה שרקדתי כל חיי.
ניסיתי לעמוד בקצב לא כל כך הצלחתי, הרגשתי שאני כלום לידו הוא רקד כמו כוכב, כמו אחד מהMTV , הסתכלתי עליו, הסתכלתי על העוזרת שלו שגם רקדה איתנו, שקוף היה שהיא מאוהבת בו קשות, כמו כל אחת מהחדר הזה.
הם רקדו קצת ריקודים שהם למדו, אבל אני ישבתי בצד עם חברותיי, כי הצטרפנו באמצע החודש השני, כלומר היה להם 7-8 שיעורים בלעדינו.
כשהוא התחיל לרקוד, לא הצלחתי להוריד את העיניים שלי ממנו, הלסת שלי נפלה לרצפה, לא הצלחתי להסתיר את ההתלהבות שלי ממנו, חברות שלי לא הפסיקו לצחוק עליי, אבל אני?! המשכתי בשלי, לא היה אכפת לי מכלום, הרגשתי כאילו אלוהים שלח אותי בכוונה לפה, כי הולך להיות פה משהו מיוחד.
נגמר השיעור, אני והחברות שלי יצאנו לכיוון הדלת, הייתי חייבת מבט אחרון שלו, הסתובבתי לכיוונו והוא אפילו לא הסתכל עליי, לא אמר להתראות בשבוע הבא, לא כלום.
אני יודעת שזה הפעם הראשונה שלי שמה, שאני רואה אותו בכלל אבל לא יכלתי להתעלם, זה היה חזק ממני, זה דבר שקשה להסביר, הוא משך אותי בתנועות שלו, במבטים הקשים שלו, הוא גרם לי לרצות להיות הרקדנית הכי טובה שלו, שיגיד לי מילה טובה, שיקרוץ לי עין, שיחייך אליי, רק משהו!!!!!!!!!!!!
אבל זה לא קרה, יצאתי מאוכזבת.
המשך יבוא בקרוב . .
בנתיים תגיבו!
אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןן . .





