צריכה חומר..

עבודת שורשים?

נישואים (מקובלת גם הצורה "נישואין") הם מיסוד הקשר בין בני זוג, והם קשר המשפיע על ההגדרה של משפחה. ההגדרה המדויקת של נישואים השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות. נישואים הם מושג חשוב שמשמעותו קשר חברתי בין אנשים (שבדרך כלל) אינם קרובי משפחה.

תוכן עניינים [הראה]
1 צורות שונות של נישואים
2 סיום הנישואים
3 נישואים ביהדות
3.1 זכויות וחובות
3.2 גירושים
3.3 הפקעת הנישואין
3.4 מהות הנישואין
4 נישואים בנצרות הקתולית
5 נישואים באיסלאם
6 נישואים בישראל
7 ראו גם
8 לקריאה נוספת



צורות שונות של נישואים
ישנן מספר צורות של נישואים:

מונוגמיה -נישואים מונוגמיים כוללים שני בני זוג, גבר ואישה. ברוב המדינות בעולם זוהי צורת הנישואים המותרת היחידה, כאשר נישואים ליותר מבן זוג אחד נקראים ביגמיה ואסורים על פי החוק. במספר מדינות מותרים גם נישואים חד-מיניים, שבהם בני הזוג הם שני גברים או שתי נשים.
פוליגמיה - כאשר בן-זוג אחד נשוי למספר אנשים, הנישואים נקראים פוליגמיים. ביהדות לפני כאלף שנים נאסרו נישואים פוליגמיים במה שנקרא חרם דרבנו גרשום. חרם זה התקבל על ידי קהילות אשכנז, אולם במספר קטן של קהילות אחרות כמו הקהילות היהודיות בתימן הוא לא התקבל. נישואים אלו מתחלקים לשתי צורות:
פוליגניה - כאשר גבר אחד נשוי למספר נשים - דבר זה קורה בתרבות פטריאכלית בו הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים לכמה נשים מעידות על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. בנוסף לכך, זוהי האפשרות לגבר להביא הכי הרבה צאצאים בעולם. נישואים למספר נשים מותרים בדת האיסלם ומותרים בחלק ממדינות האיסלם.
פוליאנדריה כאשר אישה אחת נשואה למספר גברים - תופעה מאוד נדירה, אך קיימת כאשר התרבות פטריאכלית, והאדמות הראויות לגידולים חקלאיים של אותה החברה קטנות. לראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, ואז כל בניו מקבלים ביחד את האדמה, ונישאים לאותה אישה.
גם מבחינה סוציולוגית ניתן לסווג את סוגי הנישואים כדלקמן:

אנדוגמיה - נישואים בין בני זוג מאותה קבוצה חברתית. (דת, גזע, מעמד, שבט, אידיאולוגיה)
אקסוגמיה - נישואים בין בני זוג, אשר לא מאותה מסגרת חברתית.
לעיתים ישנו שילוב שין אנדוגמיה ואקסוגמיה. דוגמה: נישואים בין משפחות מלוכה ממדינות שונות (על מנת ליצור קשרים כלכליים) הם מקבוצה שונה מבחינת הלאום, ולעיתים מבחינת הדת, אך הם נמצאים באותה הקבוצה מבחינת המעמד החברתי והכלכלי.

נישואים הם בדרך כלל, אך לא תמיד, בין גבר לאישה. במהלך המאה ה-20 נכתבו הגדרות אלטרנטיביות רבות לנישואים, ועורערו רבות מן ההנחות החברתיות לגבי טבע ומטרת הנישואים והמשפחה.

בני אדם נשואים מנהלים לרוב יחידה כלכלית אחת ונושאים באחריות כלכלית זה כלפי זה. עם זאת, כיום נהוג לערוך הסכם ממוני טרום נישואים למקרה של גירושים, וזאת בכדי שאחד מבני הזוג לא יקבל רכוש, שנצבר במשך שנים ארוכות על ידי בן הזוג השני, לאחר תקופת נישואים קצרה, או בכלל.

סיום הנישואים
הנישואים מסתיימים בדרכים אחדות:

ברוב החברות (למעט איסור גרושים בדת הקתולית, שאינו מתבטא בדרך כלל בחוקי המדינה) אפשר לבטל את הנישואים באמצעות גירושים, ולהגיע לסטטוס משפחתי של גרושים.
פטירת אחד מבני הזוג: במקרה זה בן הזוג הנותר משתחרר מזיקת הנישואים, ומעמדו המשפחתי הופך להיות אלמן או אלמנה. מעמדם החברתי וההלכתי של האלמן או האלמנה (ובישראל במיוחד אלמנות מלחמה או פיגועים), בדרך כלל טוב יותר ממעמדם של הגרושים, שבחרו מרצונם לסיים את הנישואין. לאלמן/ה יש זכויות קנייניות ברכושו של בן הזוג. הוא יורש אותו וזכאי לחלק מרכושו לפחות. כמו כן, הוא זכאי לרכוש נוסף כמו קרנות פנסיה וכדומה. בישראל זכאי האלמן/ה לפחות למחצית הרכוש שנצבר במהלך הנישואים.
ביטול הנישואים אם מלכתחילה נמצא בהם פגם משפטי שיכול להביא לביטולם (דרך זו איננה שכיחה).



נישואים ביהדות
ביהדות המקור לנישואים של בני נח, כלומר גויים, הוא בפסוקים הראשונים של המקרא: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." (בראשית, ב' כ"ד).
המקור לנישואים בין יהודים הוא בספר דברים "כי יקח איש אשה" (דברים, כ"ד, כ"ד). לפי המקרא נישואים בין יהודים מבוצעים בשני שלבים: קידושין או אירוסין, ונישואין.
קידושין הינם טקס המשתמש בפעולת קנין כדי להביע את הקשר בין בני הזוג. מתבטא היום בטבעת הניתנת מאת האיש לאשה.
נישואין הינם טקס כניסת האשה לבית או חופה השייכים לאיש, ובו נאמרות שבע ברכות.
הקידושין יוצרים את הזכויות והחובות בין בני הזוג. החופה הינה תחילת החיים המשותפים בפועל.
עד לאחר תקופת התלמוד, הבדיל פרק זמן שבין חודש לשנה בין האירוסים לנישואים. כיום הם מתבצעים בו זמנית, בטקס הקרוי חופה וקידושין.
המונח אירוסים בשפת הדיבור היומיומית איננו זהה למשמעותו ההלכתית, היום נהוג לבצע את האירוסין והקידושין באותו מעמד - בחתונה. האירוסין הם נתינת הטבעת והנישואין היא ההכנסה לחופה. הסיבה לאיחוד זה היא מכיוון שהתרת אירוסין (במשמעותם הקדומה) קשה יותר מהתרת נישואין.

הגבר הוא שיוצר את זיקת האירוסים ואת ביטולם במקרה של גירושים, והאישה היא פאסיבית בדבר וצריכה להביע הסכמה בלבד. זיקת האירוסים יכולה להתבצע באחד משלוש אמצעים: בכסף (אפילו שווה פרוטה), בשטר ובביאה, שבהם הגבר מוסיף ואומר לאשה שהיא מקודשת לו והיא מסכימה אפילו בשתיקה. היום נהוג שהגבר מקדש את האשה בטבעת נישואין ששוה פרוטה או יותר, שהוקצתה במיוחד לשם כך.

על פי עיקר ההלכה צריכים להיות שני עדים כשרים לדבר, ואין צורך שרב או נציג הרבנות ילווה את הטקס. חובת הגבר לכתוב לאשה שטר כתובה שבה כתובים חובותיו כלפיה, ושבה הוא מתחייב לשלם סכום כסף גדול, במקרה שהוא יגרש אותה ללא כל עילה. כיום, הכתובה נכתבת בשני עותקים, אחד עובר לרשות האשה או נציגיה והשני נשמר ברבנות. חז"ל, שתיקנו את הכתובה, נימקו זאת ברצונם לבסס את מעמדה של האשה, שהגבר לא יוכל לגרשה בקלות וידע שמרחפת מעל ראשו סנקציה כלכלית. אמנם היום הכתובה היא סמלית, מכיוון שההסדרים הכספיים שנידונים בבתי המשפט ובבתי הדין אינם מתחשבים בה.

ביהדות יש מגבלות אחדות על התקשרות בנישואים, כך שאנשים מסוימים אינם רשאים להינשא זה לזה:

ממזר אינו רשאי להתחתן עם מי שאינו ממזר למעט עם גרים. זו מגבלה קשה מאוד, שחלה על אוכלוסייה קטנה של אנשים שנקבעו כממזרים. ילדיו של הממזר או הממזרת הם ממזרים וילדיהם אחריהם הם ממזרים עד סוף כל הדורות.
כהן אינו רשאי לשאת סוגים אחדים של נשים, כמפורט בערך איסורי נישואים לכהן.
קרובי משפחה דוגמת אח ואחות, אב ובתו, סבתא ונכד אחין ודודתו אינם רשאים להתחתן זה עם זו.
צורת הנישואין נידונה במשפט העברי במסכת קידושין במשנה ובתלמוד.

זכויות וחובות
חובה עיקרית בנישואין היא סיפוקו המיני של הצד שכנגד. נהוג שבני הזוג מחלקים ביניהם את המטלות באופן כזה או אחר ומשתתפים ביחד בגידול הילדים (אם ישנם).
במקרא מוגדרות שלוש חובות בסיסיות של הגבר כלפי האשה: מזונות, ביגוד ויחסי מין. "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע:" (שמות, כ"א י').

לבני זוג נשואים יש זכויות זה על רכושו של זה, כך שאם אחד מבני הזוג מת, בן הזוג וילדיהם המשותפים יורשים את רכושו. (בישראל, בן הזוג מקבל את מחצית הרכוש והילדים ביחד את המחצית השניה)

החובות והזכויות של בני הזוג במשפט העברי נידונים במסכת כתובות במשנה ובתלמוד.

גירושים
על גירושים ביהדות ראו בערך גירושים.

הפקעת הנישואין
לפי החוק העברי, לשופט יש את הזכות להפקיע ולבטל את הנישואין מעיקרם, בתנאי שיש לכך סיבה מוצדקת, כמו בעיה משפטית חמורה או כסנקציה משפטית בגלל התנהגות שערורייתית של הבעל. כך הועלה שבמקרה של עגונות וסרבני גט יפעילו הרבנים סמכות זאת על מנת לשחרר את הנשים מכבלי עגינותן, אך הרבנים לא ששים להשתמש בסמכות זאת המוקנת להם כאמור על פי החוק העברי.

מהות הנישואין
על פי הרב והפילוסוף יוסף דב סולובייצ'יק בספר "אדם וביתו" (עמ' 38-41), מצבו הבסיסי של האדם הוא בדידות קיומית, באשר האדם נושא עימו סוד והוא בבחינת תעלומה שאינה מודעת אף לעצמה. אפשר להנצל מבדידות זו, רק כאשר פוגשים אישיות עצמאית נוספת מהצד שכנגד. ולכן בני האדם צריכים "חבר לדאגה", שיוכלו לחלוק איתו את המשברים ואת ההצלחות. אדם שבו יוכלו לבטוח שיהיה "חבר לדעה", שיהיה כזה שלא יפיק עונג מרושע מתבוסתינו וכשלונינו ומאידך פניו לא יוריקו מקנאה לשמע הצלחותינו. ואז הנישואין מהווים איחוד שני לבבות בודדים הפועמים באותו הקצב. לשיטתו יכולה להיות מטרה נוספת במוסד הנישואין והיא חברות למען הגשמתו של חלום או חזון משותף. אחוה של אידאלים משותפים.

נישואים בנצרות הקתולית
נישואים קתוליים הם נישואים לכל החיים, עד שהמוות יפריד בין בני הזוג. הטקס נעשה בדרך כלל בכנסיה. בנצרות, לעומת היהדות והאיסלם, לבני הזוג יש מעמד שווה, שכל אחד מקבל את השני. בטקס זה כל אחד מבני הזוג מביע נכונות להתחתן עם בן הזוג השני. בטקס מאפשרים למי שבקהל מתנגד לנישואים, מכל סיבה שהיא, לעשות זאת במהלך הטקס.

נישואים באיסלאם
באיסלם הגבר יכול לגרש את האשה בעל כורחה, ואף לשאת 4 נשים.

נישואים בישראל
בישראל ניתן להתחתן באופן חוקי רק בנישואים דתיים, על פי דתם של בני הזוג: יהדות, נצרות, איסלם והעדה הדרוזית. אין אפשרות חוקית להתחתן בישראל בנישואים אזרחיים. זוגות שאינם מעוניינים להתחתן במסגרת הרבנות, יכולים להתחתן בחו"ל (קפריסין הינה יעד פופולרי על שום קרבתה וההליך המהיר), ועקב אמנות בינלאומיות מדינת ישראל מחויבת להכיר בנישואין אלו. המדינה אינה מכירה גם בטקסי נישואים דתיים רפורמיים וקונסרבטיביים.

בני זוג הגרים יחד ומנהלים משק בית משותף מוכרים כידועים בציבור, והם זכאים לרבים מהזכויות של בני זוג נשואים.

כחלק מההסכם הקואליציוני דרשה מפלגת שינוי, הרואה במצב זה משום כפייה דתית, מציאת פיתרון חוקי לבעייתם של אלה שאינם יכולים להינשא בישראל. הוועדה שישבה על המדוכה, הציעה פתרון שאינו זהה לנישואים אזרחיים, והוא ברית הזוגיות.

מזכיר לי את סוציולוגיה...