נשמע סיפור מעניין ביותר מתוקה!!
אבל יש כמה דברים שסתם מיותרים לדעתי... אל תעלבי קחי את זה כהערבה בונה.. למשל הצבע של החלוק וכל זה=>מיותר... תכניסי יותר מתח ועלילה ופחות תאורים.. מבינה?
שירקה_הנסיכה:
ת' בובית =]
***************
שחרו'לה:
ת' יפה שלי =]
***************
עדידי:
ביקורת בונה תמיד עוזרת
אני לא נעלבת מביקורות בונות
ת' נישמתי =]
אני אקח את זה לתשומת ליבי
חח מדהיםם מתוקה שליי
תמשיכיי =]
אני שמחה מאמי...
מחכה להמשך
עדידי:
אוקי, ת' בובה =]
*****************
גלו'ש:
ת' יפה שלי =]
קראתי עכשיו את 2 הפרקיםם
כמו כככככככל מה שאת רושמת--
מ ו ש ל ם..!!
תמשיכיי פרינססה
מוואהההה ענקיתתתתתתת
חנו'ש:
ת' מדהימההההה שלייייייי =]
מווווווווווווואהההההההה!!
המשך
אני- "שיטטטטט" הביצפר חצי שעה הליכה מהבית שלי ועד שמגיעים אוטובוסים ומוניות לאזור שבו אנחנו גרים
אפשר להתייבש.
מירב- "מה קרה?!"
אני- "אני אאחר על היום הראשוןן" התבאסתי, כמה שניסיתי לעשות רושם ראשוני טוב על היום הראשון
דווקא היום אני אאחר, אוףףף.
מירב- "אני אסיע אותך" אחחחח מתה על האמא הזאת, רצתי למטבח ונתתי לה נשיקה בלחי.
במכונית זה 15 דקות נסיעה מהביצפר לבית שלי.
מירב- "כבר חוזרת" היא קמה מהכיסא שעליו ישבה במטבח ויצאה מהמטבח.
אני- "אמאאאא מהררררר"
מירב- "שניהה" אחרי 5 דקות היא יצאה, מוכנה להקפיץ אותי לביצפר.
מירב- "יאללה בואי" יצאנו מהבית, היא נעלה ת'דלת וירדנו למכונית
היא פתחה ת'מכונית ואני קפצתי למושב שלייד הנהג והיא התיישבה במושב של הנהג.
לאחר 15 דקות כבר היינו מול הביצפר, עדיין לא יצאתי מהמכונית, הסתכלתי על הביצפר שנראה ענק ומפחיד
הרבה בנות ובנים היו מחוץ לביצפר, בכניסה לביצפר ובפנים, אבל זה רק מה שנראה מבחוץ, ת'אמת?
זה הספיק לי בשביל להלחץ, כאבה לי הבטן קצת.
אני- "אמא" אמרתי לה בשקט עם קצת רעד בקולי, פחדתי שלא יקבלו אותי בביצפר הזה, עד הרגע הזה אפילו לא חשבתי על זה.
מירב- "כן?"
אני- "אני מפחדת"
מירב- "רוצה אני אצא איתך?"
אני- "אמממ..." עוד פעם הסתכלתי על הביצפר ועל כל הבנות ובנים.
אני- "כן"
מירב- "אוקי, בואי" היא כיבתה ת'מכונית ויצאנו, סגרה ת'מכונית, החזיקה את ידי בידה ולחצה לי קצת על היד
כאילו 'הכל יהיה בסדר', חייכתי לאמא שלי והיא חייכה עלי ת'חיוך המרגיע שלה, כולם הסתכלו עלי
תיארתי לעצמי שזה כלום לעומת מה שיהיה כשאני אכנס לתוך הביצפר ולתוך הכיתה החדשה שלי.
נכנסנו בייחד לתוך הביצפר ואכן לא טעיתי.
לחצתי קצת על ידה של אמי והיא חיבקה אותי חיבוק אמהי כזה, שתמיד עושה את שלו במצבים כאלה, עוזר להרגע קצת.
הלכנו בייחד למזכירות, הכרתי ת'דרך הזאת כי הנהלת החשבונות ממש דלת לייד הדלת של חדר המזכירות בשיכבה החדשה שלי.
שיכבת י'א. הלכתי עם ההורים שלי ולירון, להרשם לביצפר הזה והסתכלתי כל הזמן מסביבי כדי לנסות ולזכור ת'דרך הזאת.
בכניסה למזכירות.
אני- "אמא?"
מירב- "כן ילדה שלי?"
אני- "אני אחכה לך פה בנתיים, אוקי?"
מירב- "אין בעיה" חייכה עלי ונתנה לי נשיקה בלחי, החזרתי לה חיוך והתיישבתי על הכיסאות שהיו לייד חדר
המזכירות והנהלת החשבונות, הוצאתי מהתיק שלי ת'פ"ל ובדקתי מה השעה, 7:55
אחרי כמה שניות קיבלתי הודעת sms, בדקתי ממי ההודעה וראיתי שנטלי שלחה לי ת'הודעה
נטלי היא חברה שלי עוד מכיתה א', היא לא גרה בעיר שלי, בכיתה ג' עברה לגור בעיר אחרת.
היא שלחה לי בהצלחה ביום הראשון שלי בביצפר החדש, דיברתי איתה אתמול ואמרתי לה שהיום אני מתחילה ללמוד בביצפר חדש.
שלחתי לה ת', הנחתי את ראשי על הקיר מאחורי, אמא שלי עדיין לא יצאה מחדר המזכירות
פתאום קבוצה של כמה בנים עברו מולי, צוחקים ומדברים בינהם, היה שם אחד שהכי משך את עיניי
הוא נראה כמו נסיך שיצא מתוך אגדה, כל כך חתיך, חייכתי לעצמי, הלוואי שהוא לומד בשיכבה שלי ובכיתה שלי, ביקשתי בליבי.
הוא נפרד מהחברים שלו ועבר מולי, לא הסתכל עלי בכלל ונכנס למזכירות.
המשכתי לשבת עוד כמה שניות, אמא שלי, המזכירה ואותו אחד יצאו מהמזכירות, הוא הסתכל עלי כמה דקות
בוכן אתי בעיניו וחייך, נראה מרוצה ממה שרואה, אמא שלי התקרבה עלי וחיבקה אותי חיבוק אמהי כזה.
המזכירה- "נאור קראתי לך בשביל שתלווה ת'תלמידה החדשה שהולכת ללמוד בכיתה שלך" פנתה עליו
כנראה ה' שמע את את בקשתי, חייכתי והוא החזיר לי חיוך.
מירב- "טוב שיהיה לך בהצלחה ילדה יפה שלי" נתתי לה נשיקה בלחי וחיבוק.
אני- "ת' אמא"
מירב- "אין על מה, אני אזוז לי"
אני- "אוקי ביי"
מירב- "ביי מתוקה שלי" היא קרצה לי ולחשה לי באוזן.
מירב- "קבלי איזה חתיך אני והמזכירה סידרנו לך" אחחח אמא מושלמת יש לי, חייכתי עליה.
אני- "ת'" אמרתי לה בשקט, אבל יש עוד הרבה זמן ובכלל לא בטוח שיצא מזה משהו, נחיה ונראה מה יקרה בהמשך
אולי יש לו בכלל חברה או שהוא מאוהב במישהי אחרת.
אמא שלי הסתובבה והלכה, המזכירה חזרה למזכירות, נאור עמד מולי.
נאור- "הנלך?" קרץ לי וחייך, החזרתי לו חיוך.
אני- "כן" התחלנו ללכת בייחד לכיוון הכיתה החדשה שלי, צמרמורות וכאבי בטן ליווה אותי עד לכיתה.
נאור- "אז איך קוראים לך?"
אני- "מיטל"
נאור- "נעים מאוד, אני מתאר לעצמי שכבר הבנת ש-לי קוראים נאור"
אני- "הבנתי ונעים גמ'לי"
*************************************************
מקווה שאהבתם
תגיבו ב' =]
המשך מהרררררררררררררררררררררררררר
אתר האהבה הישראלי