עדנו'ש:
ת' בובית שלי =]
*****************
נוגו'ש:
מטורפתתת עלייךךךךךךך מדהימונת שלי
ת' יפיופה שלי =]
*****************
לילו'ש:
ת' חיים שלי =]
לאבב יוווו 2
*****************
חנו'ש:
ת' בובה שלי =]
*****************
גילו'ש:
ת' נסיכה שלי =]
*****************
שנינו'ש:
ת' נשמה שלי =]
מווווווווווווווווווווואההההההה
אוהבת'ךךךךך
*****************
טלו'ש:
מתעללת בו על ימין ועל שמאל חחחחח
ת' בובית שלי =]
גמני אוהבת'ךךך המוןןןןןןן
*****************
שחרו'לה:
ת' נישמתי =]
----------------------------------------------------------
אני מתחילה לכתוב לכן עכשיו ת'המשך 😉
המשך...
נאור היה נראה רגוע, הרים אותי על הידיים והושיב אותי על השולחן
הדביק לי צרפתית קצרה וחייך
נאור- "אני כבר חוזר"
החזרתי לו חיוך
אני- "אוקי"
הוא הסתובב והתחיל ללכת לכיוון סבטה, הסתכלתי עליהם, נאור פנה לסבטה
נאור- "סבטו'שקה?"
סבטה המשיכה לצחוק
סבטה- "כן נאורו'שקה?"
נאור- "תתחילי לרוץ אחרת לא יהיה לך טוב"
עדיין נראה רגוע, זאתי המשיכה לצחוק, הוא התקרב עליה יותר
ובאותה נקודה כבר לא נראה כל כך רגוע, היא נבהלה והתחילה לרוץ בכיתה והוא אחריה
אחרי כמה דקות שבהם רוב התלמידים נכנסו לכיתה, סבטה המשיכה לרוץ ונאור אחריה
סבטה נעצרה
סבטה- "תן לקחת אווירר"
לקחה אוויר והמשיכה לרוץ וזה אחריה, כל הכיתה הייתה על הריצפה
סיגל נכנסה לכיתה והסתכלה על נאור ועל סבטה, יש לנו עכשיו שיעור עם סיגל המחנכת
סיגל- "נאור וסבטה מזה אמור להיות?!?!"
נאור לחש לסבטה
נאור- "חכי חכי מה יהיה לך"
סבטה צחקקה ניגשה עלי ומשכה אותי אחריה לשולחן שלה, התיישבתי ליידה
ונאור התיישב במקום שבו הוא תמיד יושב, סבטה חייכה עלי ואני החזרתי לה חיוך
השיעור התחיל ונאור במקום להסתכל על המחנכת ולהיות מרוכז בשיעור, הסתכל עלי ואני עליו
השיעור לא הכי עניין אותי, יותר נאור עניין אותי, הרגשתי פתאום טפיחה על הכתף
הסתכלתי מסביבי וראיתי שסבטה דחפה לי דף קטן מתחת ליומן שהוצאתי מהתיק שלי
לקחתי ת'דף ופתחתי אותו מתחת לשולחן. התחלתי לקרוא:
'מצטערת'
הוצאתי עט מהתיק שלי ועניתי לה על הדף:
'על?'
נתתי לה ת'דף והיא כתבה משהו והחזירה לי. לקחתי ת'דף וקראתי:
'על שהפרעתי לכם'
עניתי:
'זה בסדר'
המשכנו להתכתב איזה 15 דקות, ראיתי שסיגל ראתה את זה אבל היא לא אמרה כלום
נאור המשיך להסתכל עלי וסיגל התקרבה עליו
לחשתי לו שסיגל מתקרבת עליו אך הוא הסתכל עלי במבט לא מבין
ישבתי די רחוק ממנו, גמני לא הייתי מבינה במקומו
סיגל נעמדה מעליו
סיגל- "נאור אביטן!!!"
נאור ישר סובב ת'פנים שלו והסתכל עליה
נאור- "כן המורה?"
שיחק אותה תמים
סיגל- "איפה הראש שלך?!"
נאור- "אה.. אממ.. אה.. אממ.."
כל הכיתה התחילה לצחוק
סיגל- "אני שומעת!"
נאור- "יודע המורה, אבל זה מסובך להסביר"
סיגל- "תצא מהכיתה מייד!!"
נאור קם מהכיסא, שלח לי נשיקה באוויר ואני החזרתי לו, חייך עלי ויצא מהכיתה
סגר ת'דלת אחריו.
הרמתי ת'אצבע.
אני- "סיגל?"
אמרתי לה בקול מתוק וחנפני אשר כלל חיוך, היא הסתכלה עלי וחייכה.
סיגל- "כן מיטל?"
אני- "אני יכולה לצאת לשתות?"
המשכתי לדבר בקול מתוק וחנפני אשר כלל חיוך והיא המשיכה לחייך עלי.
סיגל- "תוך חמש דקות את בכיתה"
אני- "כן, ת'"
יצאתי מהכיתה וראיתי את נאור יוצא מהשיכבה, עם סיגריה דלוקה ביד
בחיים לא הייתי מגיעה למסקנה שהוא מעשן ועוד בביצפר, איך יש לו ת'אומץ?
תופסים אותו עם סיגריה דלוקה ביד, הלך עליו.
אני- "נאוררררר"
צעקתי לו והוא הסתובב, חייך עלי, החזרתי לו חיוך.
נאור- "מה את עושה בחוץ?"
******************************
עוד 5 תגובות אני ממשיכה
מדהיםםםםםםםםםם
פשוט מושלםם כמו ת~מ~י~ד
מחכה להמשךךך מאמי שליי
מוואהההההההההההההההההההההההההההההההההה
לובב יוו
המוניי
שנינו'ש:
ת' בובית שלי =]
מוווווווווווווווווווווווואהההההההה
לוב יווו 2 יפיופה שלי =]
************************
-החיים-בזבל-:
כן אני ממשיכה
ת' מותק =]
ברוכה הבאה לאתר
שמי הודיה בת 18 מנצרת עילית ואת?
אני אקרא ת'סיפור שלך בהזדמנות
חחחחח הנה התגובהה ה-5המשךךךךךךךךךךךךךךך
שבוע טוב
עדנו'ש:
ת' יפה שלי =]
***********************
אני מתחילה לכתוב לכן ת'המשך 😉
חחחח מושלמיי
תמשיכיי הודיונתת😊
המשך...
לקח עוד שחטה מהסיגריה, כיבה אותה וזרק לפח אשר היה לייד המדרגות שמובילות לשיכבה שלנו.
חיבק אותי במותניים ואני חיבקתי אותו, התחלנו לרדת במדרגות.
אני- "יצאתי בתירוץ שאני רוצה לשתות, עוד חמש דקות צריכה להיות בכיתה."
הוא הדביק לי נשיקה קטנה על השפתיים וחייך.
נאור- "וואלה זאתי אפילו שעון לא יודעת, היא גם לא תשים לב עם לא תחזרי תוך חמש דקות"
שתי בנים רצו במדרגות, עם התיקים עליהם, נאור פנה עליהם.
נאור- "עוד פעם מאחרים?"
הוא התנתק שניה מהחיבוק וחיבק אותם, חיבוק בין בנים כזה.
כנראה הם כל יום מאחרים, נאור הציג אותי בפניהם בתור חברה שלו ואותם בפני בתור חברים שלו
אחרי כמה דקות הם המשיכו לרוץ לשיכבה שלנו, לכיתות שלהם.
אני ונאור נכנסנו לקפטריה, הקפטריה הייתה ריקה לגמרי
הוא קנה לעצמו בקבוק קטן מים מינרלים וחפיסת מסטיק מנטה ואני הסתפקתי בקפוצ'ינו
למרות שעכשיו חם, אני שותה קפוצ'ינו תמיד, גם כשקר וגם כשחם.
התיישבנו מסביב לשולחן בסוף הקפטריה, בצד.
לקחתי לגימה מהקפוצ'ינו שלי שהיה יותר מידי חם, כל הפה שלי נשרף.
אני- "נאוררר"
נאור- "כן?"
הסתכל עלי מודאג.
אני- "תביא ת'בקבוק"
התכוונתי לבקבוק הקטן שהוא קנה לעצמו, הייתי חייבת לשתות מים רגילים ולא חמים.
הוא נתן לי ת'בקבוק, פתחתי אותו ולקחתי כמה לגימות, החזרתי לו ת'בקבוק.
נאור צחקק.
נאור- "יותר טוב?"
אני- "כן"
חייכתי.
העברנו כך את הזמן, בקפטריה, צוחקים בלי הפסקה ומדברים כמעט על כל נושא שבעולם.
כשהיה צלצול להכנס לכיתות, לשיעור חדש, חזרנו לכיתה.
סיגל עדיין הייתה בכיתה וחטפתי ממנה על הראש אבל בגלל שזה היום הראשון שלי, רק הזהירה אותי.
חזרתי הביתה אחרי הביצפר, הוצאתי ת'מפתח של הבית, מהתיק שלי.
באתי לפתוח ת'דלת במפתח וקלטתי שהדלת לא נעולה במפתח
דפקתי על הדלת ושמעתי אחרי כמה דקות ת'קול של אמא שלי, היא בבית?, היא אמורה להיות בעבודה.
מירב- "מיזהה?!"
אני- "מיטלללל"
מירב- "שניהה"
אחרי כמה דקות היא פתחה לי ת'דלת ונתנה לי נשיקה בלחי, חייכה עלי ת'חיוך המרגיע שלה
החזרתי לה חיוך ונכנסתי לתוך הבית, זרקתי ת'תיק שלי על השולחן.
הורדתי ת'קפקפים שלי לייד הכורסא בסלון והלכתי יחפה למטבח
פתחתי ת'מקרר והוצאתי בקבוק קולה גדול, פתחתי ת'בקבוק ולקחתי כמה לגימות
אמא שלי שונאת שאני שותה ישירות מהבקבוק ולא מוזגת לכוס, אצלי זה כבר נהיה מן הרגל כזה
אמא שלי כבר לא אומרת לי על זה כלום, היא נכנסה למטבח וניגשה לכיור, התחילה לשתוף ת'כלים.
מירב- "לירון יושנת כרגע, עוד 15 דקות אני הולכת להעיר אותה ואנחנו נוסעות לעשות קניות"
אני- "נוסעות?, גמני?, למה את לא בעבודה עכשיו?"
מירב- "כן, אני מתארת לעצמי שאתן צריכות לקנות ספרים וחוברות לביצפר
ועוד צריך לקנות כמה דברים לבית, ביקשתי שיחליפו אותי היום בעבודה
כן את נוסעת איתנו, תלכי להתארגן.
דרך אגב איך היה בביצפר?"
הסתובבה וקרצה עלי, חייכתי עליה וסגרתי ת'דלת של המקרר.
אני- "את שואלת איך היה עם החתיך הזה נכון?"
קראתי אותה כמו ספר פתוח.
מירב- "עלית עלי"
חייכה ואני המשכתי לחייך.
אני- "היה מצויןןןן, אנחנו חבריםםםם"
התקרבתי עליה וחיבקתי אותה, היא החזירה לי חיבוק ונתנה לי נשיקה בלחי.
מירב- "איזה מהיר הנוער בימינו, רק מכירים וכבר באותו יום הופכים לחברים"
אני- "רואה מזה?"
אמרתי לה כולי מאושרת.
מירב- "מזל"ט נסיכה קטנה שלי ושיהיה לך בהצלחה איתו, בלי שטויות"
אני- "כן אמא"
צחקקתי קצת והלכתי כולי מרחפת לחדר שלי, מאושרת.
********************************
תגיבו ב' 😉
חחחחחחחח איזו מתוקהה..
פרק מווושלמיי
ונאוריי חמודדד
שימי הההההההמשך=))
