טוב בנות תקשיבו
היה לי סיפור שקראו לו חיים חדשים.
ונאלצתי להפסיק לכתוב אותו בגלל סיבות אישיות אני לא אפרט
אני מתחילה סיפור חדש ומקווה שמרתק
אבל אני לא מבטיחה לעדכונים חמים כמו שאר הסיפורים כי לוקח הרבה מאמץ ואנרגיה.
אז אל תצפו ליותר מידי ...תהנו...=]
סוף סוף פתחתי את העיניים אחרי שינה כל כך ארוכה...
פיהקתי פיהוק ארוךךך.
רק קמתי מהמיטה וכבר נשענתי עליה שוב .
כזאת אני..עייפה..תמיד עייפה.
אחותי הקטנה קראה לי מעבר לדלת..
"רומי תפתחי!" היא צעקה בקול מחריש האזניים שלה.
צעדתי שני צעדים על הרצפה הקרה אל עבר הדלת כדי לשחרר את המפתח.
"פתוח!" צעקתי אליה בעייפות.
"נו אמא קוראת לך כבר הרבה זמן! אנחנו רוצות ללכת לחפש צבים בפרדס את רוצה לבוא?"
היא שאלה בהתלהבות...
פרצתי בצחוק "מה אין לי חיים? רוצה שאחר כך נלך לראות את הצבע מתקלף מהקיר?"
אמרתי בלעג.
"לא צריך" אמרה בקול נעלב וטרקה את הדלת.
פתחתי את החלון לרווחה.
גם את התריסים הזזתי.
הם נותנים לי תחושה של כליאה... אני לא אוהבת להיות במקומות סגורים.
העננים הכתומים שטו בשמיים ...
השמיים סגולים כתומים...בשקיעה. כמו שאני הכי אוהבת אותם.
הבית שלנו פנה לפרדסים ולמדשאות ..
והחלון שלי הקסום שלי משקיף על הנוף הכי יפה.
התיישבתי על עדן החלון .
"זה הצבע של האהבה." חשבתי לעצמי "צבע סגול כתום כמו השקיעה".
עלו בי מחשבות על דניאל.
על כל הזמן הזה שאהבתי אותו..ואיך שלא יצא מזה כלום...
על כל הרגעים שישבתי ובכיתי...
כמה זמן בזבזתי על זה.. כמה!
כל הזמן הזה שהסתגרתי בבית ולא רציתי לראות אף אחד...
סתם בזבוז.
אני כועסת עליו.
כועסת על זה שהוא לא אהב אותי כמו שאני אותו.
כועסת שהוא לא ראה אותי.
עכשיו אנחנו לא יותר מידידים...
וזה עדיין צובט.
אם אני אחזיר את עצמי אחורה אני יודעת שיחזרו לי כל הרגשות אליו.
דמעה מתוקה זלגה לי על הלחי.
חבל..שהוא לא ידע בכלל שאהבתי.
השעון צפצף לשעה חמש וחצי.. ירדתי למטה לשתות כוס שוקו.
הטלפון צלצל.
"הלו?"
עניתי בקול עייף..
"נו את באה?"
זה היה דניאל...חושבים על החמור..חבל שלא חשבתי על ארמון פאר.
"אויש שחכתי מזה לגמרי! אני ישנתייייייייייי!!!"
שחכתי... קבעתי איתו להיום.. בחמש וחצי!
"נו אז תתכונני ותבואי."
"טוב מאמי".
ניתקתי.
מהר מהרררררררר.... מה לקחת?
התלבשתי הכי יפה שיכולתי ...
עם החולצה הכי יפה שיש לי
והג'ינס הכי יפה שיש לי...
ויצאתי.
הגעתי אליו הבייתה.
"דניאל!!!"
אמרתי בשמחה וקפצתי עליו להביא לו חיבוק.
"מנשמע יפה?"
הוא שאל.
אני-"וואלה הכל מושלם מאמי.. הבאת וודקה ורדבול?"
הוא-"אממ כן... אבל הוודקה בטעם תאנים לא אכפת לך נכון?"
אני-"נראה מה הטעם של זה בעע"
אחרי ששתיתי 3 כוסות גדושות משקה הסתובב לי קצת הראש.
לדניאל קשה להשתכר.
הוא צריך הרבה לכן היה קצת "הפוך".
לא שיכור.
נשכבתי על המיטה שלו.
"איייייייייייייי כואב לי הראש אני תיכף מתעלפת"
אמרתי .
הוא נשכב לידי.
פאתטי.
זה הכי רחוק שהגעתי איתו.
לא קשה לי להשיג את מי שאני רוצה.
אבל במקרה הזה לא השגתי אותו.
התחלנו לדבר .
שמתי לב שהבגדים שלי זהרו.
"יש לך אור אולטרה סגול בחדר?"
שאלתי בהתלהבות.
"כן ... לא רואה?" הוא כיבה את האור.
הכל זהר.
"כן עכשיו אני רואה רק חבל שהכל זז...חחח"
שנינו צחקנו.
פתאום הוא אמר....
"למה אני כל כך עייף?"
ורכן מעליי.
הסתכלתי לו בעיניים.
הוא הסתכל בשלי.
הוא התקרב...
------------------->
נחזור אחרי ה=פ=ר=ס=ו=מ=ו=ת!!!
לא סתם...
נחזור אחרי ה=ת=ג=ו=ב=ו=ת!!!
מה דעתכם?
להמשיך או לזרוק? 😊
יאוו זה כל כך יפהה
אהבתי ביותר
נו המשךך מה את מחכה?!?!
נשמע כמו סיפור טוב רצחח
מה זה לזרום?!?! להמשיך ובדחיפותתת
מצפה להמשךךך
אבל פרטי?! מה הם?! ידידים טובים?! והאם הוא יודע שהיא אוהבת?!
מחכה להמשך לסיפור מושלם
אהבתי את הכתיבה לשך!!
ברן
ערכתי את הקטע שהיא חושבת על דניאל תקראי שוב =] 😉
תודה על ההערה
תמשיכי ומהררררררררררר
אהבתי בטירוף !!!
יש לך כתיבה מהממת !!!!!
תמשיייייייייכיי מהררררררררררררררררררר את כותבת ממש יפה וזה ממש יפההה יאללה המשךךך.. !@ 😁
תמשיכי ומהר..:\ אי גומרת פה😊
השיר מדהים.
אהבתי תשפה הגבוהה
ואת אופן התבטאות
התחלה יאאפהה
תמשיכייי מאמיי
תודה רבה מתוקות... =] שמחה שאהבתן 😛
המשך בקרוב...
ואגב זה עליי חחח הכל באמת קרה
-לאף יו..-
טלוש
העלק!!!ה לזרוק???????
אמא לא לימדה שאסור לזרוק דברים טובים לפח???
אני רוצה המשךך
טלושש
לללל טלוש איך אני אוהבת את התגובות שלך!!
ואת מיס ליידיי באמת זה קרה?!?! אני עוד יותר במתח עכרזיווו
המשך ד-ח-ו-ף-
אהה ותודה ראיתי את המשפט שהוספתת.. עכשיו הכול יותר ברור ליי
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
חחחחחחחחחחחחחחחח איזה מתוקותתתתתתת
הכל קרה באמת... רק השמות שונים... ואתן יכולות לקרוא לי טלוש
מתי תמשיכי...?
אני רוצה המממששךך את רושמת כלללככךךך אמיתי
אל תתלהבו זה לא יהייה ככה כל הזמן... אבל החלטתי לצ'פר... שוב יכול לקרות מצב
שאני אייבש אותכם וסורי מראש פשוט יש עליי הרבה ובכל זאת אני רוצה לכתוב =]
=פרק שני=
הוא התקרב...
וכמו מתוך חלום.. או פנטזיה שהתגשמה
הוא נישק אותי.
זה היה כל כך מושלם.. והכל היה ממש כמו מתוכנן.
התנשקנו... ואני עוד מנסה לעכל את זה..
הוא מנשק כמו שאף אחד לא נישק אותי קודם.
רך.
ומתוק.
הוא לא ניסה להגיע איתי יותר רחוק.
וזה היה כל כך יפה.
אני והוא על המיטה מתכרבלים ביחד ומתנשקים נשיקה מדהימה
וגורלית...
מעולם לא חשבתי שיגיע הרגע הזה.
חשבתי שהכל אבוד לנו.
חשבתי שלעולם זה לא יקרה.
הלילה הקר ירד.
ובתקופת חורף שכזאת עם הלילה ירד הגשם.
אבל לי לא היה קר כלל וכלל.
עצרתי.
הסתכלתי בעיניים שלו.
חייכתי.
ואז ירד לי החיוך..
"מה זה?"
שאלתי בתמימות..
דניאל-"מזתומרת? "
אני-"זה סתם?"
הוא-"לא יודע"
הוא אמר את זה בקרירות.
כאילו הוא לא שם לב שהתנשקנו כרגע שעה וחצי
(כן.. שעה וחצי פשוטו כמשמעו)
העיניים שלי נהיו לחות ומבריקות.
חייכתי חיוך מזויף.
נשכבתי על המיטה.
פתאום..נהייה לי קר.
הוא חזר ונישק אותי.
והתנשקנו הרבה.. עוד בערך חצי שעה.
-רינג-רינג-רינג-
הסלולרי שלי צלצל.
"אוווווווף... חכה רגע."
קמתי לענות.
ותוך כדי שדיברתי עם אבא שמבקש כיוון איך להגיע לקחת אותי
לא יכולתי שלא לשים לב שהוא מביט בי.
לא מביט.
בוהה.
הוא היה מהופנט.
אלוהים.
אני לא מאמינה שזה קרה.
"כן כן אבא תקשר אליי כשאתה מגיע ביי"
ניתקתי.
"אוף עצבים איתו"
צחקתי .
התארגנתי... לקחתי את הפלאפון והמעיל..
נשכבתי לידו על המיטה.
הכל היה מתוך סרט..
פחדתי שאוליי אני מדמיינת דברים בגלל ששתיתי.
אז צבטתי את עצמי ביד שמאל.
לא.. זה לא חלום.. שרטתי את עצמי קצת..
-רינג-רינג-רינג-
"הלו"?
"רדי אני למטה" אבא שלי אמר בחוסר חשק.
"טוב ביי"
הוא ליווה אותי לדלת.
התנדנדתי במדרגות.
לא הלכתי ישר ..הלכתי בזיג-זג שתיתי יותר מידי.
הוא נישק אותי נשיקת פרידה.
וכבר התגעגעתי.
עברה בי צמרמורת.
הגעתי לאוטו.
אבא שלי שאל איך היה...
לא עניתי.
בהיתי בנוף מעבר לחלון המאודה של המכונית.
שלחתי הודעה לשירן (החברה הכי הכי טובה שלי בעולם)
"היו מלא נשיקות"
היא התקשרה...
היא-"ממממממממממההההההההההההה??????????????"
אני-"כן"
היא-"שיואווווווו אני לא מאמינה! כל כך רצית את זה רומי!!"
אני-"כן"
היא-"שתיתם?"
אני-"כן"
היא-"וואו... שוב הרשמת אותי. אבל רומי זה סתם?"
אני-"לא יודעת"
היא-"נראה לך שזה בגלל שהוא היה קצת שתוי?"
אני-"אני מקווה שלא"
היא-"טוב אני עייפה דברי איתי אני רוצה פרטים מחר בבוקר!!!"
אני-"סבבה מאמי מואהה"
ניתקתי.
כשהגעתי הבייתה.. הכל העלה מחשבות.
ישבתי על המיטה שלי... חיבקתי את ארנבי...בובת הארנב שיש לי
מאז גיל יום.
"יואו ארנבי נראה לך שזה בגלל שהיינו שתויים? נראה לך שזה סתם?
אולי הוא משחק בי?"
חיבקתי אותו.
נרדמתי.
עם האור פתוח הבגדים והאיפור פשוט שקעתי במחשבות.
ב3 לפנות בוקר התעוררתי מהבחילה הנוראית שהייתה לי מהשתייה.
צחצחתי שיניים לבשתי פיג'מה וניסיתי לחזור לישון..
הכל קודר בלילה ומנבא רעות.
הבטתי בשעון.
השעה הייתה 03:03
כשיש שעה זהה אני וחברות שלי מאמינות שיש לבקש משאלה.
הבעתי משאלה.
וכמובן ביקשתי...
