הפעם.. אני לא אתלונן על אהבה ניכזבת או בעיות אחרות.. אני פשוט צריכה לשפוך את הלב אחרת אני מפחדשת שיקרה לי משהו...
לפני כשנה וכמה חודשים עברתי לקנדה... בהתחלה זה היה מרגש.. לראות.. לנסות דברים חדשים... כמו שאתם יודעים... מעבר ממדינה למדינה זה תהליך ממש קשה!!! אבל ממש!!!
בהתחלה כמובן שהיה קשה... ההורים שלי רבו הרבה.. אבל הרבה.. בחרתי מהבית כמה פעמים.. היה לילה שקמתי ב3 לפנות בוקר בגלל שהם התחילו לחתוך את עצמם עם סכינים... אל תשאלו נשמע מפחיד... אבל עברתי את זה..עבר הרבה זמן... התנסתי בהרבה דברים חדשים.. התבגרתי.... אני יודעת שאני צריכה להודות שיש לי את זה ואת זה ואת זה ובסדר אני אומרת תודה על הכל...
במשך הזמן הזה פה... קיוויתי לדבר אחד.. שהיחסים של ההורים שלי יסתדרו... ופיתאום יום אחד... אימא שלי הלכה לפסיכולוג... הוא נתן לה כדורים והעולם התהפך... אימא שלי פשוט בן אדם מקסים.. הנהדר.. הכי מדהים שאני מכירה.. תמיד מחזקת אותי... תמיד שם בשבילי.. אבא שלי.. שהוא בעצם האבא החורג שלי.. גם התחיל לדאוג לשלומי... קצת מוזר אבל איזה יופי נכון!?... אתם בטח שואלים אז מה הבעיה..
אני יודעת שלכל אחד ואחת יש בעיות אולי אפילו יותר גדולות משלי... אולי יותר קטנות אבל הבעיות תמיד שם.. אני לא רוצה שתנחמו רק שתקשיבו... תוך כדי כתיבת ההודעה הזאת אני בוכה... תשאלו למה.. אני אפילו לא יודעת...
כשגרתי בישראל... נהגתי להתעצבן מהר ולכעוס על כל מה שזז.. ואם מישהו היה עושה לי משהו הייתי נעלבת ושונאת את כל העולם.. אבל זה די השתנתה....כמו שאמרתי אנשים שינו אותי.. התבגרתי הרבה.. ואני צריכה להגיד תודה..בעצם אף אחד לא עשה לי כלום... כולם טובים אלי פה... פשוט אני.. אני לא יודעת כבר.. אני מרגישה שאני פשוט רוצה להתאבד.. אני לא רוצה לחיות פה... פשוט לא רוצה.. אני מתגעגעת לארץ... כל כך מתגעגעת אני אפילו לא יכולה לתאר כמה..אני מתגעגעת לאנשים שאני באמת אוהבת.. אני יודעת שהמעבר הזה אמור להיות קשה... ואולי מה שאני כותבת עכשיו זה חלק מזה... אבל פשוט אני לא יודעת מה לעשות.. לא יודעת אם לבכות או לצחוק אני פשוט אבודה ...אבודה בעולם הזה... אני לא מצליחה למצוא את המקום שלי פה... ולארץ לחזור.. אני רוצה.... מצידי לחיות שם לבד כמו שבת דודה שלי הגיעה בגיל 15 לשם.. אבל כסף.. מאיפו אני אשיג כסף... ולימודים... יצטרכו להחזיר אותי שנה או אפילו שנתיים אחורה...וזה כל כך מסובך... והאנשים פה.. שמתי לב כמה שאני לא אחפש.. וכמה אנשים שאני לא אפגוש פה.. בחיים אבל בחיים אני לא אוכל להגיד שהם החברים האמיתיים שלי... הם כל כך שונים ממני... למרות שכל אחד ואחת מהם מראים לי דרך אחרת לחיות... אני לא צריכה את זה.. אני יודעת שאני צריכה להתמודד עם הכל ולהיות חזקה אבל אני פשוט נשברת.. לאט לאט... והבן אדם שבאמת מבין אותי כל כך רחוק ממני... אתמול לא יכולתי לישון עד 3 בגלל שבכיתי.. פשוט לא יכולתי להפסיק...
תודה שהקשבתם.. אם בא לכם תגיבו..
רק דבר אחד אני מבקשת .. דבר אחד.. עוד מעט אני בת 17... אני כבר בת 14 15 או אפילו 16 כמו רוב האנשים פה.. בבקשה... אל תבזבזו את הזמן שלכם בלכעוס על אחרים... אתם לא רוצים לאבד אותם.. אפילו אנשים שאתם שונאים בגלל כל מיני סיבות... אומרים שצריך לחיות כל רגע כאילו הוא האחרון.. את זה אני לא מבקשת.. אני רק מבקשת ממכם שתפתחו יותר את העיניים... תשימו לב שלא כל האנשים רוצים לפגוע בכם.. לא כל האנשים הם האוייבים שלכם... לא צריך לריב עם כל אחד ואחת... קורים קונפליקטים.. ברור.. עם המשפחה.. חברים.. אבל זה רק עוד דרך לחזק את היחסים... לא לגרום עוד עצב...
אני מאחלת לכם שבחיים לא תעברו מה שאני עוברת עכשיו.. תשמחו שכל יום אתם מתעוררים בישראל... למרות כל הבעיות עם הערבים... למרות כל הבעיות שיש עם אהבה.. למרות הכל.. אתם שם... בארץ שלכם.. בבית...
שמרו על עצמכם....
אין לי הרבה מה לומר לך. חוץ מזה שאת גיבורה. גרמת לי להזיל דמעה. זה באמת מרגש .
אני מאחל לך בהצלחה בהמשך.
וווואוווווו 😮 😮 😮
את ריגשת אותי מאוד בצורה מפחידה....אין לך מושג אפילו...
סיפור שלך עורר בי צמרמורת...
יש כמה דברים שלא הבנתי..
את מתגוררת עכשיו בקנדה?
בת כמה את?
איך קוראים לך?
העובדה שאמא שלך לקחה כדורים שינתה את חייך לטובה?
וזהו..סליחה אם חיטטתי יותר מדי..
שתדעי שאת צודקת ב100%...
ואני וכולם פה תמיד בשבילך..
זו פעם ראשונה שאני קוראת הודעה ואין לי ממש מה להגיב עליה...
קודם כל אני ממש מסכימה עם הפסקה האחרונה שכתבת. 😊
עכשיו כמה שאלות:
אמרת שאת עוד מעט בת 17... אז בגיל 18 את יכולה לעלות לארץ לבד לא? למשל כדי להתגייס.
ואין מצב שההורים שלך יחזרו חזרה לישראל?
בכל מיקרה מה שנותר לי זה לומר לך שתיהי חזקה בעיקר בשביל עצמך... ושתנסי לנצל לטובה את השהות שלך שם. לא לכל אחד יש הזדמנות לחיות בקנדה אני בטוחה שיש לזה גם הרבה יתרונות.
אולי דברים יכולים להשתנות לטובה אי אפשר לדעת. לי הייתה פעם חברה טובה שגם עברה לגור בקנדה ומרוב שהיה לה טוב שם היא לא רצתה לחזור לארץ (אבל זה שונה מאדם לאדם).
וואיי את לא כותבת כמו מישהי
בת 17 את כותבת כמו מישהי הרבה יותר מבוגרת
ואניי עם כולםםם
אההבתיי נוראא את הפסקה האחרונהה כמה שאת צודקתת
אל תחשבי אפילו על להתאבדד!!
החיים זה המתנה הכי הכי יקרה ש-ה' נתן לנוו..
תחדי עוד קצת וכמו שאור אמרה את יכולה להתגייס בישראל לא?!
להתאבד זה לא פיתרון
תראה לעבור לגור לארץ אחרת זה לרב האנשים קשה
ולהתרגל לחיים במדינה אחרת יכול לקחת הרבה שנים
לי למשל למשך 5 שנים ראשונות בישראל לא הייו חברים
ואפשר להגיד דיי התגעגעתי ליערוץ ונהרים, לחורף.
אבל לא התאבלתי כי חיים אנחנו רק פעם אחד וצריך לנצל את זה אפילו אם התנאים לכך שונים ממה שציפית.
תודה אנשים!! תודה פשוט תודה!!!!
חח אני לא מאמינה שריגשתי אנשים חח.. 😁
אבל באמת תודה!!!
aviadar, אני לא יודעת אם אני באמת גיבורה... ולא יודעת מה מחזיק אותי עוד על הרגליים אבל כנראה זאת המחשבה שיום אחד יתמזל מזלי ואני אחזור לבקר את הבית שלי... ותודה!!
love_U_s
הינה כמה תשובות:
אני גרה עכשיו בקנדה.. עברתי לפה לפני שנה וחודשיים בערך... ואני בת 17
ובקשר לכדורים... פשוט אימא שלי עברה הרבה בחיים שלה... וזאת ההגירה השניה שלה ולא יודעת זה השפיע עליה חזק ובהתחלה (מצטערת על השפה) היא היתה בת זונה והתנהגה כמו כלבה ואני פשוט שנאתי אותה....אבל העובדה שהיא נתנה את החיים שלה בשבילי (עוד סיפור ארוך..) החזיקה אותי.. וגרמה לי לא לאבד שליטה...עכשיו.. יום אחד הלכנו לרופא כי אבא שלי אמר לה שאם היא לא תילך לרופא הם יתגרשו כי הוא מפחד לגור איתה כבר.. (כי היא התחילה את כל הריבים..) אז היא הלכה.. והלכתי איתה.. והיא התחילה לקחת את הכדורים.. נראה לי זה כאלה כדורים נגד דיכאון או משהו... אז הכדורים פשוט שינו אותה בצורה מדהימה וכמובן זה שינה את החיים שלי בגלל שהיתי תלויה הרבה במצב רוח שלה.. כי אם היא שמחה הכל טוב בבית ואם לא... את יודעת את ההמשך...
ועברו כמה חודשים והינה רק אתמול ההורים יצאו ונהנו להם.. והלוואי שיהיו מאושרים ...
SeXy_BaRbIe, כבר חשבתי על זה.. הלוואי ויכולתי הייתי חוזרת אפילו עכשיו... אבל לא יהיה לי איפה לגור.. עם מי... וכסף... זה מסובך...
ולא.. לצערי ההורים שלי לא יחזרו לישראל אפילו אם ישלמו להם מיליון דולר... פשוט זו לא הארץ שלהם...
נולדתי באוקראינה אבל עליתי לארץ כשהייתי ממש וגלדתי כל החיים שם.. ובגלל זה הארץ כל כך חשובה לי...
בעיקרון הכל תלוי בי...אם רק היה לי את הכסף לחזור...
ואת האמת כן.. הכל טוב פה.. מדהים פשוט....מזג האוייר למרות שהרבה לא אוהבים אין לי בעיה עם זה.. האנשים מנומסים .. כל כך הרבה הזדמנויות להצליח בחיים.. אבל לא יודעת זה פשוט לא בשבילי.. אני לא צריכה את כל זה.. אני לא מצליחה למצוא לעצמי שלווה פה.. לא מצליחה למצוא את עצמי אבל כנראה אני צריכה עוד זמן...אולי עוד כמה שנים... 😢
ואני יודעת שהחיים זו מתנה... תודה ה'....ואני יודעת שהפתרון זה לא להתאבד.. אבל אני בטוחה שהרבה פה הרגישו לא פעם אחת שפשוט אתה אבוד לא יודעת כבר מה לעשות.. הדבר היחיד שבא לך זה פשוט להעלם...
אבל.. יהיה טוב...עוד הפעם מזה תודה לכם שהגבתם!!! זה באמת עזר!!
חחח קניתי היום חומוס ופיתות כדי להעלות את מצב הרוח חחח 😊
העיניים שלי נוצצות!
אני מצטער שאת מרגישה אבודה וכל זה...
אבל ככה הם החיים... עם את רוצה לחזור לארץ תחזרי הרי הכל בסדר עם ההורים שלך...
למה את בכלל בקנדה?
תסבירי להם שאת לא שייכת לשם!
אני במרקומך הייתי רוצה להתחלף!
אבל דברי איתם נסי להסביר להם שאת לא שייכת שאת רוצה לזחרו!
😢
QUOTE love_U_s
הינה כמה תשובות:
אני גרה עכשיו בקנדה.. עברתי לפה לפני שנה וחודשיים בערך... ואני בת 17
ובקשר לכדורים... פשוט אימא שלי עברה הרבה בחיים שלה... וזאת ההגירה השניה שלה ולא יודעת זה השפיע עליה חזק ובהתחלה (מצטערת על השפה) היא היתה בת זונה והתנהגה כמו כלבה ואני פשוט שנאתי אותה....אבל העובדה שהיא נתנה את החיים שלה בשבילי (עוד סיפור ארוך..) החזיקה אותי.. וגרמה לי לא לאבד שליטה...עכשיו.. יום אחד הלכנו לרופא כי אבא שלי אמר לה שאם היא לא תילך לרופא הם יתגרשו כי הוא מפחד לגור איתה כבר.. (כי היא התחילה את כל הריבים..) אז היא הלכה.. והלכתי איתה.. והיא התחילה לקחת את הכדורים.. נראה לי זה כאלה כדורים נגד דיכאון או משהו... אז הכדורים פשוט שינו אותה בצורה מדהימה וכמובן זה שינה את החיים שלי בגלל שהיתי תלויה הרבה במצב רוח שלה.. כי אם היא שמחה הכל טוב בבית ואם לא... את יודעת את ההמשך...
ועברו כמה חודשים והינה רק אתמול ההורים יצאו ונהנו להם.. והלוואי שיהיו מאושרים ...
הבנתי..הכי חשוב זה שהיא מאושרת..ושגם את מאושרת..
לדעתי זה צעד טוב שהיא לקחה את הכדורים כי כאמור היא שינתה את חייה ובעצם את חייך..
ואני רוצה לומר לך שאת בנאדם מאוד מאוד מאוד אמיץ..את עברת הרבה דברים שילדה בגיל 17 לא צריכה לעבוד..ויצאת מזה נראה לי רק חזקה..
אז תשמרי על החוזק ואל תדאגי הכל יסתדר!!
תשמרי על החיוך כי הכל לטובה..
ותהני מהפיתות והחומוס 😉
תמשיכי לכתוב לנו ולעדכן אותנו! 😊
המון תודה על התמיכה!!!!באמת!!!!
ואני מבטיחה שאני אמשיך להילחם! ולהאמין שיום אחד הכל אצלי יסתדר בפנים ואני אמצא את עצמי..
😊
יאו..פשוט ירדו לי דמעות.
אין הרבה מה להגיד חוץ מזה שתהייה חזקה שם בקנדה.
מקווה שהכל יסתדר בשבילך!!
תודה רבה רבה מתוקה!!!!!!!
אני משתדלת.... 😊
חחח אבל אני אחזור עוד להתלונן חחח
😛
וואי את צריכה לראות אותי עכשיו! אני פשוט מרותקת למחשב..חח אחותי רוקדת לי פה מאחורי הראש ואני בקושי שומעת אותה.
תשמעי בובי, אני מבינה אותך! את באמת אבל באמת לא יודעת כ-מ-ה אני מבינהאותך כי אני בידיוק
באותה התקופה. לא עובר לילה שאני לא חושבת שאני צריכה ללכת מפה ושבאמת אין לי מה לעשות
פה ואני לא מדברת עם זה אפח'ד כי אני ילדה שפשוט ל-א אוהבת לספר ת'בעיות והצרו שלה לאנשים
אחרים! אין אני פשוט לא עושה את זה ובגלל זה זה יותר קשה לי.
ומה אני יגיד לך..אני במקומך בכיף הייתי מחליפה איתך! אני מתה להחליף אווירה לשנות את ההרגל חיים
שלי, להתגעגע קצת לאנשים אחרים..ולחזור לפה!
עיצה שלי-תנצלי כל דקה שאת שם..תהני הכי הכי שרק אפשר!! תנסי ליצור קשר עם כל החברים
שלך, ותשיגי עבודה! תשיגי עבודה תחסכי ואני רוצה לשמוע בעוד שנה שאת פה!!
אין דבר כזה שאם את רוצה לעלות לארץ את לא יכולה..שנה הבאה את בת 18, ההורים כבר לא
יכולים להגיד לך מה את כן יכולה לעשות ומה את לא יכולה לעשות! ומזתומרת אין לך מקום לגור בו?
משפחה..חברה טובה או משו..לפחות עד שתתסדרי..ואם את מתכוונת להתגייס אז זה פסדר
אני בטוחה שהמשפחה תסכים שתיהי אצלם לסופי שבוע (המשפחה בארץ?)
זהו חפרתי פו יותר מידי..תדעי שאני באמת מבינה אותך!!
ואני רצינית..שנה הבאה אני רוצה לקבל הודעה שאת בארץ..אם את כ"כ רוצה לחזור לארץ את תעשי את זה..עם כסף שתשיגי מעצמך והכל!!
😊תן חיוך הכל לטובה😊
מואה
QUOTE (love_U_s @ 04/01/2006) וווואוווווו 😮 😮 😮
את ריגשת אותי מאוד בצורה מפחידה....אין לך מושג אפילו...
סיפור שלך עורר בי צמרמורת...
יש כמה דברים שלא הבנתי..
את מתגוררת עכשיו בקנדה?
בת כמה את?
איך קוראים לך?
העובדה שאמא שלך לקחה כדורים שינתה את חייך לטובה?
וזהו..סליחה אם חיטטתי יותר מדי..
שתדעי שאת צודקת ב100%...
ואני וכולם פה תמיד בשבילך..
ד"א.. אני מתה לעבור לקנדה.. פשוט מתה!!..
למה האנשים שמה שונים? אני לא מבינה..
מורוש תודה על התגובה!!
תיראי המצב שלי קצת מסובך... מצד אחד אניח מתה לחזור לארץ בגלל שזו המדינה שלי, המקום שגדלתי פה, המקום שאני רוצה לחיות שם עכשיו... אבל הבעיה שאיבדתי כבר כמעט שנתיים מהלימודים ואם אני אחזור זה יסתבך עוד יותר.. ויש לי סבתא ובת דודה בארץ.. אצל סבתא לגור אני לא יכולה מי ישלם עלי? וכל זה... ובת דודה גרה ולומדת באוניברסיטה... ולמצוא עבודה וללמוד זה קשה וגם לא יוצא לי כלום מזה.. עבודה פה לא בעיה למצוא ואני אפילו עכשיו יכולה לקחת הכל ולטוס לארץ אבל מה שכואב לי זה לדעת בפנים בפנים שאין לי שם עתיד כי עזבתי בתקופה כזאת חשובה...אוף לא יודעת... הבנתי שאני באמת צריכה לנצל כל רגע פה... ואני אחזור לארץ רק לביקורים נראה לי...
ואת יודעת בהתחלה לפני שעברתי גם אני התגשתי וכזה אמרתי לעצמי וואי יהיה פה סבבה וזה ואני אכיר אנשים חדשים, ושפה חדשה, ומקום חדש.. כאילו קיבלתי הכל בידיים פתוחות... אבל כשהכל התחיל... וואיייייייייייייייייי זה היה פשוט מטורף (בצורה רעה) ואני לא מאחלת לאף אחד לעבור מה שעברתי... למרות שזה עזר לי להתבגר הרבה ולהבין הרה דברים... ות'אמת.. כבר אמרתי את זה.. אבל כל עוד את שם... סמכי עלי אל תלכי לשום מקום.. תחייכי ותיהיי שמחה שאת בארץ!! חחח זו המסקנה שלי מההגירה הזאת חחח
אבל נראה כבר אלוהים גדול אני מקווה שיצא לי עוד כמה חודשים לחזור לכמה זמן לארץ ואז אני אראה אם יהיה לי איפה לגור שם ואיך הכל יהיה... ועוד הפעם תודה !!!
וגלוש..את מוזמנת לבוא לפה.... לראות איך זה פה חחח
והאנשים פה.... מממ... אנשים שונים.. יש פה אנשים מכל המקומות שאת רק כיולה לחשוב בעולם.. לכולם חברות זה משהו שונה... נגיד לדבר מאוחרי הגב ואז לצחוק איתך פנים מול פנים זה נורמלי בשבילם.. ואני לא מאשימה אותם כי לימדו אותם משהו אחר ממש שאני יודעת.. אבל זו לא אני... וכשבאתי בהתחלה אמרתי לעצמי אני לא אסמוך על אף אחד כי לא בא לי להיפגע מאנשיםש אני בקושי מכירה... אבל עשיתי טעות והילדה הראשונה שממש ממש התחברתי אליה (היא גדולה ממני בערך בשנתייםץ...) חשבתי שהיא בן אדם ממש טוב והכל.. כאילו היא טובה אבל דו פרצופית כמו שאומרים אבל חפיף עבר...
אז ככה זה.. אני יודעת שבכל מקום יש גם בישראל שהאנשים דואגים לתחת שלהם והרבה מגעילים כן.. אבל אני לא חיה בלי הישראליים שלי חחח הם החיים שלי!!! ואני מקווה שאני אראה אותם בקרוב....
וואיי אתן יודעת.. שמתי לב שנעשתי מזה חפרנית חחחחחחח אימאלה כמה אני כותבת חחחח
טופפפ תודה אנשים על התגובות!!!!!
😊
