בובה..!!!
המשך מהר.. זה מהמם...
אמאללה ניראה לי זה ערן..!!!
יווווווו דחוף המשךךך
חחח.. תמשיכוו להגיבב כבר יש לכם את ההמשך.. כתבתי אותו.. לא יודעת עם הוא יפה... אני מתחילה לכתוב מגעיל ניראה לי...
כי לפעמים אני ממהרת.....
אבל ההמשך שרשמתי לכם הוא מפחיד.. והכל מפחיד.. כל פרק שאני עושה מפחיד.. אני צריכה לשלב לכם גם אהבה בפנים... ויהיה אל תדאגו למרות שאני לא יודעת מתי....
חח וואי איזה פרק מושלםם עשיתי לכםם וארוךך.. לא יודעת עם זה באמת מושלםם אבל עשיתי אותו ארוףף ומפחידד... משולב עם קצת אהבה...
סיפוררר יפההה
=המשךךךךךךךךך
המשך 😊
וואלה בנות אל תפגשו ב=ח=י=י=ם עם אנשים מהצאט !!!
חחחח אוראל מי שאני בערך אוהבת נפגש עם בנות מהצ'אט. ומזה מצליח לווו כולן מתאהבות בו ... והוא מפנק אותן חח אבל החברה הקודמת שלו.. לא אהבה אותו.. והוא קנה לה דובי ושרשרת... חחח והיא ניפרדה מימנו כי אני סיפרתי לה מה שהוא עשה לי...וחוצמזה.. היא אמרה לי אפילו שהוא מכוער חבל"ז.. חח מה יש לבנות שכולן אומרות שהוא מכוער חוץ מליאור ומימני????
חח תגיבוווו ואני ישים לכם המשךך... יש לי המשךך ארוךך
שיעמםם לי ויש לי כבר 2 המשכים... יאללה נו תגיבוו אל תהיו רעותתת.... כל הצהריים חיכיתי שיהיה לפחות 4 תגובות.. עוד 2 תגובות ואני ימשיך...!!
תמשיכי מאמי.. הסיפור באמת מהמםםםם
יואוו מאמי איזהה סיפורר מושלםםם.
איזהה מפחידד זהה אני הייתיי מתהה..
מענייןן מי זהה תמשיכיי דחופייי
אניי במתחח שחבל על הזמן.
לובב יוו
המששךךךךךךךךךךךךךךךך
ד=ח=ו=ףףף😊
יאללה בובהה שימיי אותםםם
ואל תדאגי בקשרר לתגובותת
לאט לאטט יותר ויותר יקראו אותוו זה ייקחח זמןן
אניי שהתחלתיי לכתוב ת'סיפור שליי נראלי אני היחידה שהגבתי לו 😊
ההמשך!!!:::::::::
לאחר המון זמן.. הרגשתי שעיניי נפתחות.... הייתי באיזשהו חדר...
לא יודעת איפה...
החדר הזה ניראה כמו כלא.. מקום נטוש....
מיד הבנתי שאני נמצאת ברחוב המגעיל הזה...
ניסיתי לזוז אבל אל הצלחתי.. ידי היו קשורות בחבלים... כולל הרגליים..
ניסיתי לצעוק אבל הפה שלי היה סתום... עם מטפחת...
"מממממממממממ.........." ניסיתי לצעוק.. ולא הצלחתי..
הסתכלתי על הדלת של הכניסה... היא הייתה נעולה.. גם המקום שבו הייתי היה נעול... היו סורגים וזה היה נעול עם מנעול...
הדמעות התחילו לרדת.... ידעתי שאני אבודה.. ואשאר כאן המון זמן...
לא היה שום רעש.. אף אחד לא היה בסביבה.. לא שמעתי שום רעש מוזר..
המשכתי לבכות.... ניסיתי להשתחרר אבל ללא הצלחה...
ניסיתי שוב פעם לצעוק....
אף אחד לא שמע אותי..
ואז שמעתי דלת נפתחת ונסגרת.. נבהלתי... נשכבתי על הרצפה ועצמתי עיניים כדי שיחשבו שאני יושנת...
הדלת הכניסה נפתחה.. מישהו צחק....
לא יכולתי לפתוח עיניים.. לא רציתי שידעו שאני יודעת שאני חטופה...
לאט לאט ביגלל הדמעות.. נרדמתי באמת...
לאחר כמה דקות פתחתי את העיניים.. שוב פעם לא היה אף אחד...
עכשיו נבהלתי באמת... מעניין מי היה כאן.. יכול להיות ערן...
ניסיתי לזוז ולא הצלחתי.. היה ניראה כאילו קשרו אותי יותר חזק...
וצדקתי...
המשכתי לצעוק..."ה.......צ.......יל....וווווווווו"
אף אחד לא שמע אותי....
המשכתי לבכות... עד שראיתי בכיס המכנס שלי את הפלאפון שלי...
עם רק הייתי יכולה הייתי מתקשרת לאימא שלי או לרועי...
הפלאפון נפל לי מהכיס.. הזזתי עם הלשון שלי את המטפחת שקשרה את הפה שלי... ועם השיניים לחצתי על המקשים והתקשרתי לאימא שלי... שמתי אוזן על הפלאפון....
ודיברתי...
אני: אמא?
אמא: איפה אתת???
אני: תצילי אותי מישהו חטף אותי...
אמא: למה יצאת מהבית?
אני: לא יצאתי.. מישהו תפס אותי ולקח אותי.. אני נמצאת בבית נטוש... שדומה לבית כלא... תבואו לקחת אותי...
אמא: את ברחוב הרב קוק?
אני: אני חושבת...
באותו הזמן הרגשתי שמישהו לקח לי את הפלאפון...
הוא ניתק את השיחה...
ערן הביט בי וצחק... בזמן שהבטתי בפנים שלו.. ברצינות...
התאפקתי לא לבכות ולשאול אותו למה הוא עושה לי את זה...
הוא המשיך להסתכל עליי.. ואז יצא...
הוא נעל את כל החדר שהייתי בו במנעולים קטנים וכשיצא אמר לי" את תשארי פה עוד המון זמן.. אני הולך... ביי בי.. בהצלחה... ניראה מי ימצא אותך עכשיו"
הוא טרק את דלת הכניסה והרגשתי שהוא נעל את החדר...
פרצתי בבכי.. ניסיתי להשתחרר בקול הכוח.. התחלתי לצעוק "הצילוווווו מישהו שומע אותי??? תוציאו אותי מכאן"
צעקתי בכל הכוח... ניסיתי להשתחרר... עד ששחררתי את הידיים שלי והרגליים. שלי.. הורדתי את המטפחת מהראש שלי....
וניסיתי לפתוח את השער... אבל ללא הצלחה.. הרגשתי כאילו אני אבודה כאן לנצח..
התחלתי לצעוק הכי חזק... עד שנתתי את הצרחה של החיים...
עדיין אפחד לא שמע.. כנראה ההורים שלי עדיין לא הגיעו לשכונה... במקום שהייתי היה חלון קטן..
הסתכלתי.. וראיתי שלט של רחוב... הרחוב לא היה הרב קוק.. זה היה רחוב אחר...
היה רשום בשלט "סטרייט 43"
לא ראיתי בתים באזור... אבל המקום היה רגיל.. דשא.. גן שעשועים... ניסיתי לצעוק ולהגיד למישהו להוציא אותי מכאן.. אבל לא זיהיתי את המקום...
מחשבות התחילו להתרוצץ... אולי הוציאו אותי מהארץ...
ראיתי גרזן ליד השולחן... לקחתי אותו ושברתי את החלון.. החלון היה בינוני.. יכול להיות אני יכולה לצאת מפה...
כל החלון נשבר לרסיסים...
שמעתי רעשים... ראיתי את ערן פותח במהירות את המנעולים...
יצאתי מהר מהחלון.. ודפקתי את הריצה של החיים.. התחבאתי מאחורי בית של מישהו.... הוא חיפש אותי...
הוא הסתכל לכל הכיוונים...
פתאום הלכתי אחורה והתנגשתי בילד.. ילד כל כך יפה...
"מה את עושה פה?" שאל אותי..
"אני.. אני חייבת ללכת לפני שהוא יתפוס אותי שוב.." אמרתי לו ועמדתי ללכת..
הוא תפס את החולצה שלי...
" רגע.. מה קרה?" שאל אותי..
"איזה מישהו מתנקם בי והוא חטף אותי... שם בבניין הנטוש שמה הייתי... כולי קשורה.. צעקתי לעזרה... אבל אז שברתי את החלון... כנראה הוא היה בחוץ.. הוא ניכנס מהר וניסה לגרום לי לא לצאת אבל ברחתי בשיא המהירות.. עכשיו הוא מחפש אותי.."
"יאא בואי מהר הביתה שלי.. הוא במרחק כמה מטרים מפה.." אמר לי ותפס את היד שלי וביחד רצנו לכיוון האופנוע שלו..
הוא הרכיב אותי על האופנוע ונסענו במהירות....
הגענו לבית שלו.. הוא היה ענקי...
"עדיין אני לא יודעת איך קראים לך" אמרתי לו..
"קראים לי מאור ולך?"
"אור" אמרתי לו...
"חחח סבבה.." אמר לי ונתן לי יד כדי שאני יכנס לבית שלו...
נכנסנו לבית שלו.. פתאום הבטן שלי קרקרה...
הוא שמע את זה...
"את רעבה?"
"קצת... לא אכלתי יומיים ביגלל המפגר הזה.."
"איך קראים לו?"
"ערן"
"אהה.. ראיתי כאן מישהו שמביא חבלים ומנעולים וכל מני דברים בדרך לבית הזה.... הוא ממש רצה לעשות לך רע אה?"
"כנראה.."
"בואי תאכלי.. אני יכין פתיתים ושניצל וסלט ועם את רוצה גם מרק ירקות...א ני בשלן מקצועי.."
"סבבה.. תודה.."
אני ישבתי ובהיתי בחלון...
הוא הכין את האוכל...
החלטתי לקום ולעזור לו.. אני חתכתי את הסלט.... הוא הכין את השניצלים...
המרק היה קר... הדלקתי את האש וחיממתי...
הפתיתים עדיין היו בשקית... הכנסתי לתוך הסיר... הדלקתי את האש והנחתי... נתתי לזה להתחמם... חתכתי בצל.. הכנסתי לתוך הפתיתים...
אחר כך ישבתי.. וחיכיתי שהוא יסיים עם השניצלים והפתיתים יהיו מוכנים.. המרק כבר היה מוכן... הפתיתים עדיין לא..
ישבנו ואכלנו לנו מרק ירקות חם... וסתם דיברנו...
מאור: אז מאיפה את?
אני: כפר סבא...
מאור:וואי רחוק... זה ראשון לציון פה...
אני:מההה???
מאור: כן.. מה לא ידעת??
אני:לאא... אימא שלי מחפשת אותיי.. איך אני יגיע הביתה?? התחלתי לבכות....
מאור:אל תבכי.. אני יכול להביא אותך הביתה באופנוע...
אני:יאא תודה.... אימא שלי בטח דואגת..
מאור: אל תדאגי תשארי אצלי ללילה הזה ונכיר אחד את השני לפני שניפרד.. וכמובן תתקשרי אליה ותגידי שהכל בסדר...
אני: תודה.. איפה הטלפון?
מאור: שם...
הוא הצביע לכיוון הטלפון.. לקחתי את הטלפון.. חייגתי מהר את המיספר..
רועי ענה לי...
אני: רועייי
רועי: אורווששש איפה אתת..? תגידי לי ואני אקח אותךך..
אני: תראה ערן עדיין מחפש אותי.. אני לא יכולה להגיע כרגע הביתה.. אני נמצאת בראשון לציון...
רועי: הוא לקח אותך עד לשם? אני יהרוג אותו!
אני: תעביר לי את אימא.. היא בטח מודאגת...
רועי: היא מאוד מודאגת.. קחי אותה...
אני: אימאאא
אמא: מאמושש איפה היית? אני דואגת לך...
אני: אני מתגעגעת...
אמא: גם אני... הוא עשה לך משהו??
אני: לא.. אבל הוא קשר אותי ונעל אותי בחדר שדומה כמו לכלא עם שער סורגים וכל השאר..
אמא: אל תדאגי... מתי את באה הביתה?
אני: אני יבוא עוד כמה ימים.. הוא מחפש אותי.. אני כרגע אצל מישהו שאני הכרתי... מישהו שהוא בגיל שלי והוא חמוד לאללה... אין לך מה לדאוגג... הוא שומר עליי... אני יושנת אצלו היום...
אמא: סבבה... תעבירי לי אותו אני יכיר אותו קצת...
העברתי לה את מאור..
היא דיברה איתו קצת...
ואז הוא ניתק..
ישבנו והמשכנו לדבר.. לאכול.. לצחוק.. הוא הצליח לשמח אותי...
לאחר כמה דקות הסתכלתי בחלון שפונה החוצה...
ראיתי מכונית של משטרה כזאת או מכונית של מוסד לעבריינים... נחשו מי נהג שם?? ערן!!
הוא כנראה רצה לקחת אותי למקום אחר שמימנו אני לא יוכל לצאת לעולם..
הוא בא לבית של מאור... אני התחבאתי בסלון...
הוא נכנס.. מאור ידבר איתו קצת והסביר לו שאין אף אחד שהוא צריך מהבית הזה...
הוא הלך לבדוק עם אני כאן... התחבאתי מתחת לספא.. פתאום ראיתי מישהו מסתכל עלי.. הייתי עם עיניים עצומות.. הוא משך אותי החוצה..
מאור נתן לו כמה מכות... אבל שום דבר לא שבר את ערן...
הוא משך אותי וקשר לי את הידיים.. התחלתי לצעוק ולבכות.. בעטתי ולא נתתי שיקשרו לי את הרגליים.. לא רציתי שייקחו אותי למקום אחר....
הוא עזב אותי... אני ניסיתי לעמוד.. אבל ערן בעט בי והפיל אותי חזרה על האדמה...
ניסיתי להשתחרר.... ערן קשר את מאור... מאור לא הצליח להתנגד... בגלל שפתאום עוד 3 בנים גבוהים הגיעו.. הם התנפלו עליי.. וקשרו אותי חזק... ומשכו אותי לכיוון הרכב.. גם את מאור... אבל מאור היה מקדימה ולא מאחורה איפה שאני הייתי.. ניסיתי להשתחרר.. אבל ערן נעל אותי... ונסע...
נעצר הרכב הסתכלתי מאחור.. ערן וחבר שלו סחבו את מאור לכיוון הבית ונעלו אותו שם.. התחלתי לבכות..
פתאום נפתח הדלת איפה שאני הייתי... ערן צחק צחוק... וישב לידי.. כל פעם שניסיתי לזוז ערן קשר אותי יותר חזק...
הוא אמר משהו ואז חסם לי את העיניים כדי שלא אוכל לראות ושם לי משהו באוזניים... המשכנו לנסוע... לא יודעת עד מתי נמשך כל הנסיעה.. אבל הרגשתי משהו נוגע לי בעיניים ופתאום נרדמתי...
לאחר המון זמן התעוררתי.. עדיין העיניים שלי היו מכוסות.. לא ראיתי כלום.. ניסיתי לזוז וכל הזמן מישהו החזיק אותי.. לא יכולתי לנוע... הרגשתי שמשהו חוסם לי את הרגליים חזק.. כנראה הרגליים של ערן היו עליי...
לא יכולתי לראות... אבל כל פעם שהידיים שלי זזו משהו כבד חסם לי אותם... לא יכולתי ביכלל לזוז..
ואז הרגשתי שמשהו קושר אותי לגמרי...
כל הגוף שלי היה קשור.. הפה שלי נחסם יותר חזק... היה לי כואב.. כל הגב שלי כאב וכשניסיתי לזוז עוד פעם משהו כבד חסם אותי...
אחר כך הרגשתי משהו רטוב בעיניים.. שוב פעם נרדמתי... אבל הפעם להמון זמן...
התעוררתי כשהרגשתי משהו זז..
העיניים שלי כבר לא היו מכוסות.. הידיים שלי לא היו קשורות.. הייתי במקום חשוך... אבל הרגשתי רעשים.. כאילו אני על מטוס.. התרוממתי אבל הראש שלי התנגש במשהו... הייתי בתוך מקום נמוך... בין סורגים.... הייתי כלואה בתוך מטוס...
לפתע הייתה לי סחרחורת קלה.. הכל היה שחור....
הבטן שלי קרקרה... הייתי רעבה...
העיניים שלי היו חצי עצומות.. הייתי עדיין עייפה.. אז הלכתי לישון....
נרדמתי לכמה שעות ושוב פעם קמתי... ניסיתי להתרומם ואל הצלחתי.. הייתי כלואה למשך המון זמן והטיסה נמשכה.. התחלתי לבכות.. כל כך בכיתי.. לא רציתי ללכת מהארץ שלי.. פחדתי שאני לא יראה לא את מאור ולא את המשפחה שלי יותר בחיים...
תודה על התגובווותת
יש עוד המשך לשים לכם.. אבל.. תגיבו לפחות 6 או 5 תגובות ואני שמה לכםםם..!!!
ב'יושששש..
נועוששש
אתר האהבה הישראלי